שינויים בהרגלי הצריכה

שוק הרכב הישראלי נוטה כידוע לקבעונות שונים: למשל, שמשפחתית צריכה מנוע 1.6 ליטר בדיוק, שמכונית עם גיר ידני אי אפשר למכור, שמשפחתית גדולה חייבת 2.0 ליטרים, שרכב יפני אמין ללא סייגים. וגם, שרכב שטח גדול חייב מנוע דיזל, ללא כל קשר לשימוש המתוכנן. טעות כמובן, שהרי שום דבר אינו חד-משמעי.  

ולמה עלה פתאום עניין הדיזל? כי המכונית הנמצאת אצלנו כבר מספר ימים במבחן מפרך עונה לשם שברולט טרייל-בלייזר. אח צעיר לבלייזר המוכר לרובכם, שהגיע אלינו באמצע שנות ה-90 (כ-GMC ג'ימי) אחרי שנים של היעדרות. רכב חביב, שלרוע מזלו הגיע בדיוק ברגע בו גילה הנהג הישראלי את נפלאות הסולר הזול משמעותית והיעיל ביותר בשטח. הוא הלך, ולא שב. UMI מכרו דיזלים, והבהירו כי זה הדלק המנצח. עכשיו, עם פרישתו של הטרופר, ולאחר הגעתו של הבלייזר, העסק מתהפך. האם רכב כביש-שטח גדול עם מנוע בנזין עדיף פתאום?

קודם כל, מספר מילים על תצרוכת דלק. אף אחד הרי לא מעונין במכונית בזבזנית. לא הצרכן, וכמובן לא היצרן, שעושה שימוש מושכל בנתונים הרשמיים שהוא מפרסם אודות כמות הליטרים שצורכת הבייבי שלו. הוא כמובן יודע בדיוק כמה היא צורכת בתנאים "אמיתיים", אחרי מאות אלפי קילומטרים של מבחנים. מה שהוא מפרסם עבורכם, הם נתונים תיאורטיים למדי, כאלה שספק אם ניתן להשיגם בתנאי נהיגה נורמליים.

לכם לעומת זאת, יש אפשרות לדעת כמה צורכת מכונית מסוימת רק אם תנהגו בה, או אם תקבלו מידע מצד שלישי. נניח, מבחני הדרכים שאנו מפרסמים. במבחנים אלה, אנחנו מציינים במדויק כמה צרכה המכונית בתנאי המבחן הקשים. הנתונים האלה שונים מהותית מהנתון התיאורטי שרשום בדף הפרסום של היצרן, או היבואן. תאמינו לנו, הוא דומה הרבה יותר למה שתשיגו ביומיום.

ואיך זה מתקשר לבלייזר? השיעור ב"כלכלה נבונה" שמציבה את הרכב הזה כעסקה משתלמת פתאום, מתחיל בעליית מחירי הסולר, המתקרבים לאלה של הבנזין. היבואן מודה אמנם כי הוצאות על דלק בבלייזר יהיו כפולות לעומת דגמים מקבילים עם מנועי דיזל, אך מוסיף עוד מספר חישובים. למשל עלויות ביטוח, אגרות רישוי, חישוב מס לפי קבוצת שווי ערך וטיפולים. לפי חישובים אלה, טוען היבואן, אחזקת הטרייל-בלייזר אמורה להיות זולה יותר.

אבל רגע, מה באמת קורה עם הדלק? לבלייזר יש אמנם מנוע מודרני, שעשוי להיות חסכן יחסית לאמריקנים שתיינים. עם ארבעה שסתומים לצילינדר, גלי זיזים עיליים ותזמון שסתומים משתנה. הוא נוטש את מבנה ה-V לטובת סידור של שישה צילינדרים בטור. יש לו יחס הספק-לנפח טוב מכפי שהורגלנו מאמריקה. ה-4.2 ליטר מייצר 275 כ"ס. כך הוא לא רק חזק מאחיו עם הבנזין, אלא גם מלוגמי הסולר. כך הוא מסוגל לזנק תיאורטית ל-100 קמ"ש ב-9.0 שניות, למרות משקל של 2,100 ק"ג.

מה זה אומר? שהבדל תצרוכת הדלק בין בנזין לדיזל בתנאים מציאותיים עומד על כ-80%. וזה כמעט פי 2 מנתוני היבואן. זה טען כי בשלוש שנים בהם יעבור הרכב 60,000 ק"מ, מדובר בהוצאה לפי מחיר ליטר נוכחי (4.9 שקל) של כ-42,000 שקלים, לעומת 19,500 שקלים ללנד-קרוזר לוגם סולר במחיר של כ-3.3 שקל לליטר (בממוצע, אחרי הנחה).

אלא שצריכת הדלק "על הכביש" הוכיחה כי מדובר דווקא בהוצאה של כ-70,000 שקל לשלוש שנים, לעומת 25,000 שקלים שיגבה הלנד-קרוזר. כמעט פי שלושה. אז היבואן עובד עלינו, ולמעשה הבלייזר מפסיד במשוואה הכלכלית? ממש לא. התמונה אמנם פחות ורודה מכפי שהוא מציג, אבל אחזקת הטרייל-בלייזר תהיה בכל זאת זולה במעט מהטויוטה לנד-קרוזר באותה רמת גימור. וזה עוד לפני ההבדל בהוצאות רישוי לשלוש שנים בין שני הכלים - עד 7,137 שקל לפי קבוצת שווי ערך.

היתרון לא אבד

ומה זה מלמד אותנו? קודם כל, שקמפיין חזק יכול לעשות עבודה מצוינת בשכנוע הקהל. שנית, שמנוע הבנזין של הטרייל-בלייזר אינו כה חסכוני וכדאי כפי שמציג היבואן. שלישית - שלמרות כל זה, יכול בהחלט להיות שמנוע הבנזין הגדול עשוי להיות עדיף עבורכם. למשל, אם אינכם נוהגים בשטח כלל, וממעטים בנסיעות עירוניות. או אם סתם אין לכם חשק לשמוע טרטור דיזל, ואתם מעדיפים את אופי הפעולה העדיף ויתרון ההספק האדיר של מנוע בנזין.

וחשוב מכל, לשכוח מקבעונות. לדיזל יש יתרון גדול במקומות רבים, לבנזין יש במקומות אחרים. עשו חשבון לבד.