שידורי המהפיכה: רדיו עם שיתוף קבצים

מה נראית כמו תוכנת שיתוף קבצים, עושה קולות של תוכנת שיתוף קבצים – אבל מרגישה כמו "רדיו" והיא חוקית לחלוטין וניתנת להורדה (בינתיים) חינם אין כסף? הכירו את "מרקַורה", התוכנה שתהפוך גם את חדר המחשב המבולגן שלכם לתחנת רדיו מצליחה.

רדיו P2P ("פרסון טו פרסון" – 'אדם לאדם') כך מכנים יוצרי "מרקורה" את התוכנה שלהם, המסמנת התפתחות חדשה ומסקרנת בעולם האינטרנט. מאות-אלפי גולשים כבר משדרים מדי יום באמצעותה מיליוני שירים בכל הסגנונות ובעשרות ערוצים מוזיקליים.

כל שנותר לעשות הוא להוריד את התוכנה, להירשם, ולהתחיל ליהנות: אפשר להאזין לשירים שמשדרים גולשים אחרים ובו בזמן לשדר לחלל הקיברנטי את השירים האהובים עליכם על-פי סדר שנקבע על-ידכם. בין שיר לשיר דאגו ב"מרקורה" לספק שעשועים נוספים: קליפים של אמנים, צ'טים בין גולשים, פורומים, שיתוף תמונות, חדשות מוזיקה ואפילו מצעדים, שבהם מדורגים הלהיטים הכי מושמעים ברשת.

"מרקורה" מנסה לרקוד על כל החתונות: גם להציע את הנוחות של תוכנות שיתוף הקבצים, גם לשמור על החוק ולהגן על זכויותיהם של היוצרים ולעשות את כל זה מבלי להגביל את הגולשים. הכוונה היא ליצור בסופו של דבר שוק מקוון,

מרקורה

בזאר מוזיקלי וחוקי לגמרי, שבו גולשים, מוזיקאים וגם חברות תקליטים יוכלו לקנות מוזיקה זה מזה בתהליך פשוט יותר של תשלום.

"מרקורה" מספקת את הפלטפורמה וכרגע משלמת תמלוגים ליוצרים מכיסה, במטרה להרגיל את הגולשים לתוכנה. בבוא העת יצטרכו הגולשים לשלוף את הארנק מכיסם ואז תוכל החברה לגזור את הקופון שלה מה"עיסקאות" בין הגולשים לבין אנשי המוזיקה, בדומה לרעיון שעליו מבוסס אתר המכירות המצליח eBay.

אחרי חצי שנה בלבד של פעילות נראה כאילו "מרקורה" בדרך הנכונה. מפתחי התוכנה מציגים בגאווה 300 אלף משתמשים ו-15 מיליון שירים שמסתובבים ברדיו שלה. בשיחה עם "ידיעות אחרונות" אומר נשיא ומנכ"ל החברה, סטיבן סימפאת', כי הרעיון להקמתה התפתח במשך שנים.

"'מרקורה' היא כמו צלחת פטרי (שעליה מגדלים חיידקים במעבדה – ר.ש), הרבה רעיונות במקום אחד, שאנחנו מנסים בבת-אחת". סימפאת' מציב לחברה שלו מטרה יומרנית, אך מאמין כי ישיג אותה: "אנחנו רוצים לארגן ולסדר את אוסף המוזיקה הגדול בעולם. ואנחנו רוצים להפוך את האוסף הזה לחופשי לחיפושים וזמין לשמיעה באופן חוקי".

מווירוסים למוזיקה

מאחורי "מרקורה" עומדות שתי דמויות מוכרות בעולם המחשבים. סטיבן סימפאת' היה בין מייסדי "מקאפי", אחת מחברות האנטי-וירוס הגדולות בעולם. אטרי צ'טרג'י כיהן כמנהל הפיתוח העסקי בחברה. כאשר "מקאפי" נרכשה על ידי חברת NAI, החליטו שני המנהלים להשקיע מהונם האישי ב"מרקורה".

ראשית, הם השיגו רישיון, המעניק למשתמשי התוכנה את הזכות לשדר מוזיקה מבלי לדאוג להפרת זכויות יוצרים כלשהן. הכל כפוף לחוקי ה-DMCA, החוק להגנת זכויות יוצרים (שבעזרתו תובעות כיום חברות התקליטים את משתמשי תוכנות שיתוף הקבצים).

במסגרת הרישיון מותר לגולשי "מרקורה" לשדר זה לזה שירים, כל עוד המאזינים לא יכולים לבקש שיר ספציפי ולשדרנים אין אפשרות להודיע מראש על רשימת השירים שישמיעו. למה? ככה. כך, למעשה, נשארת "מרקורה" מחוץ למשחק של שיתוף קבצים אמיתי. "מרקורה", לעומת זאת, מאפשרת להאזין לשירים בכל הסגנונות האפשריים, שמגיעים מגולשים אחרים.

בדומה לתוכנות שיתוף הקבצים, אפשר לחפש זמר או סגנון בין שיר לשיר דאגו ב"מרקורה" לספק שעשועים נוספים: קליפים של אמנים, צ'טים בין גולשים, פורומים, שיתוף תמונות, חדשות מוזיקה ואפילו מצעדי הלהיטים הכי מושמעים ספציפיים, ולהאזין לשיריהם בזמן אמיתי.

כך, למשל, אם תבקשו את בוב דילן, תקבלו רשימה ארוכה של "תחנות" המשדרות כעת את שיריו. הבעיה היחידה בניגוד לתוכנות השיתוף, לא תוכלו להזמין שיר מסויים.

כל השירים שבעולם

בהתאם לרשיון התוכנה שמוצג עם ההתקנה, מודיעה "מרקורה" למשתמשים, כי עליהם לשדר אך ורק שירים שנרכשו באופן חוקי בחנויות מקוונות, או שהועברו מתקליטורים שרכשו מכספם. אלא שלחברה אין שום דרך לאכוף את ההוראה הזאת בצורה מעשית, ולכן סביר, שרוב השירים המשודרים ב"מרקורה" מקורם דווקא בתוכנות שיתוף הקבצים.

ב"מרקורה" מודעים לבעיה. השימוש בתוכנה מצריך שם משתמש, מה שמאפשר לשרת מרכזי לעקוב אחר כל השירים

שאתם משמיעים כדי לשלם את התמלוגים המתאימים. לאחר התקנת התוכנה היא מבקשת לדעת היכן נמצאות תיקיות המוזיקה שלכם, וסורקת את מאגר השירים שברשותכם. ניתן לסדר ולמיין בעזרתה את אוסף המוזיקה לסגנונות השונים.

לאחר מכן ניתן ליצור רשימות השמעה על-פי סגנונות. כשאלה מוכנות נותר רק להוסיף תיאור קטן על עצמכם, אולי תמונה או שתיים, וזהו תחנת הרדיו הפרטית שלכם עולה לאוויר. בעיה קטנה אחת: התוכנה עדיין לא מאפשרת לכם ללוות את השירים בקריינות אישית.

מכיוון שמאגר השירים של "מרקורה" מבוסס על קבצי הגולשים, אפשר למצוא ברדיו שלה גם סגנונות ואמנים נידחים, שפשוט בלתי אפשרי למצוא בחנויות המוזיקה המקוונות. ממש כמו בתוכנות שיתוף הקבצים, גם כאן תוכלו למצוא כל שיר שיעלה על דעתכם מרוק אירי ועד ביצועים נדירים למוזיקה קלאסית והכל חוקי.

שמעתם שיר שאהבתם? אם הוא לא זניח מדיי, תוכלו להקיש על הקישור ל"אמזון" ולקנות את האלבום. ומה לגבי הקלטת שירים מן הרדיו המקוון? "מרקורה" טוענת, כי נקטה באמצעים המונעים לעשות זאת, אך סביר שיימצא מי שיצליח לעקוף את המגבלה הזו.

סימפאת' כבר התבטא בעבר בנוגע להשוואה בין "מרקורה" לבין חנויות מוזיקה מקוונות. "'אמזון' ו-iTunes של 'אפל' הם בסך-הכל סוחרים מקוונים המפיצים מוזיקה", אמר ל"פי-סי מגזין". "הדבר היחיד ש'מרקורה' דומה לו, הוא eBay, שמקשר בין קונים ומוכרים בסביבה מוגנת". למעשה, רעיון הרדיו באינטרנט הוא לא חדש וקיים כבר מספר שנים.

כל משתמש בתוכנת Winamp הפופולרית יכול לפתוח תחנת רדיו אינטרנטית ולשדר מוזיקה לכל הגולשים. אלא, שהמערכת הסגורה של "מרקורה" מאפשרת לראשונה גם לנהל את התשלום לאמנים המושמעים, ובכך להפוך את תחנת הרדיו המקוונת לחוקית.

מאז הקמתה, "מרקורה" מציעה את שירותיה לכל דורש על חשבון המייסדים והמשקיעים. היא זו שמממנת מדי חודש את חשבונות הרישוי של מאות אלפי הגולשים, ונאלצת לשלם גם עבור זכויות היוצרים לשירים שהם משמיעים. החברה עושה זאת במטרה לפתות משתמשים חדשים, אך אין בכוונתה להמשיך ולממן את השירות היקר הזה מכיסה לאורך זמן.

"מרקורה" אמורה לעבור בקרוב לשירות המבוסס על מנויים, ובחברה מאמינים, כי יהיו רבים שיסכימו לשלם מדי חודש עבור שירות הרדיו ולממן בכך את התמלוגים המגיעים לאמנים.

טלוויזיה אישית?

"מרקורה" לא מסתפקת במוזיקה, ומאפשרת להציג גם וידאו-קליפים של אומנים שונים. בניגוד לרדיו, לגולשים לא ניתנת עדיין אפשרות לשדר קטעי וידאו, אלא רק לצפות בקליפים המופיעים באתרי האינטרנט של המוזיקאים. ב"מרקורה" מתחמקים מהשאלה האם בעתיד יהיה אפשר לשדר קטעי וידאו באותו אופן שבו משדרים שירים.

לחברה יש גם רעיונות נוספים לעתיד. חברת תקליטים, שמוציאה אלבום של זמר מסויים, תוכל לשלוח הודעה על כך למי שהאזינו בעבר לשיריו באמצעות התוכנה. היות ש"מרקורה" עוקבת אחר רשימות השירים, היא תוכל לשדר פירסומת לאלבום הזה שניות לפני שיתנגן ברדיו המקוון שיר כלשהו של אותו זמר.

במקביל, החברה לא רואה שום בעיה להצטרף לתעשיית שיתוף הקבצים. היא הודיעה באופן מפתיע על הסכם עם תוכנת "גרוקסטר", שנמצאת היום במרכז המאבק המשפטי של ארגוני חברות התקליטים. "גרוקסטר" השיקה גירסה מיוחדת של "מרקורה", שמאפשרת למשתמשיה להצטרף לרשת הרדיו.

שיתוף הפעולה החדש הזה כבר עורר את חשדו של SoundExchange, אירגון זכויות היוצרים שעמו חתמה "מרקורה" הסכם בנוגע לזכויות שידור השירים. SoundExchange מייצג יותר מ-500 חברות תקליטים והפצה, והוא בעצם חברה שנולדה מתוך אירגון חברות התקליטים האמריקני (RIAA) ב"מרקורה" משוכנעים שיצליחו לשכנע את האירגון, כי זכויות היוצרים עדיין נשמרות.

שקט, משדרים

"מרקורה" לא לבד: באינטרנט אפשר למצוא עוד שירותי רדיו חופשיים לחלוטין. ההבדל הקטן הוא, שהשירותים האחרים לא מטפלים כלל בסוגיית התמלוגים ליוצרי השירים הללו. התוכנה הראשונה שהציעה רדיו לכולם היא Winamp, שלתחנות שלה מאזינים כ-3 מיליון בני-אדם.

התוכנה מציעה אלפי תחנות, המיועדות למשתמשים בפס רחב, או לאלו שעדיין כבולים למודם. באתר שלה מוצע מדריך שלם של תחנות הרדיו השונות. על-מנת לשדר, יש לצרף ל-Winamp גם את תוכנת shoutcast משדרת לכל מאזין בערוץ השמעה בודד.

אם יש מספר גדול של מאזינים, יש צורך להגדיל את הקישור לאינטרנט של המחשב המשדר. התוכנות המבוססות על שיתוף קבצים כמו "מרקורה", PeerCast ו Streamer משדרות בצורה אחרת. במקום לשדר לכל מאזין בערוץ בודד, הן משדרות למאזינים מסויימים שבתורם מעבירים את הערוץ למספר מאזינים נוסף.

כך העומס לא נוצר על המחשב המשדר, אלא נחלק בין כל המאזינים, ומאפשר לכולם להנות מאיכות צליל מצויינת. PeerCast היא פרוייקט קוד פתוח, המאפשר להקים תחנת שידור שנגישה גם באמצעות הדפדפן.

כל שיש לעשות לאחר ההתקנה הוא להגדיר כתובת אינטרנט מסויימת ולאפשר לאחרים לשמוע את המוזיקה או לצפות בסרטוני הווידאו. כך, למשל, ניתן גם להקים רשת שידור קטנה במשרד. תוכנת Streamer עובדת על עיקרון דומה, אך מציעה פחות אפשרויות מאשר PeerCast. פרטים נוספים במדריך הבא.