ירידה לצורך ירידה

ירידת מדרגה: "הדוגמניות", ערוץ 10, 21:00

הו, הו. "הדוגמניות" כל כך הולכת להיות הקומדיה הישראלית הגדולה ביותר מאז "משפחת קמיצ'לי"! עצם השאיפה להיות דוגמנית אינה שונה, כמובן, מהשאיפה להיוולד מחדש ככרוב ניצנים, לספור עד מיליון לפני השינה, או לנסות לקבוע את גילה של שושנה דמארי על סמך כמות טבעותיה; זו שאיפה כה אינפנטילית, עד שספק אם אפילו הפלסטינים יציבו אותה.

וזו בדיוק שאיפתן של 16 תרנגולות הבר שהתקבצו לנקר זו את זו למוות ב"הדוגמניות". השופטים – בטי רוקאוויי, אלימור זילברמן, מיקי בוגנים, אשל עזר ושירז טל – הם בדיוק האנשים שמסוגלים להבחין בנקל בין בחורה שלא אכלה כלום עשרה ימים לבין מי שטרפה כרגע עלה בזיליקום ומנסה לשווא להורידו בשירותים. האודישנים, ששודרו אתמול, זימנו למתמודדות ארבעה שלבים, שאם הבנתי נכון, היו: מראה חיצוני, צורתו הכללית של הלוק, איכויות אנטומיות, ולבסוף, כמובן, הרכבת רעיון פשוט מדגם "תעבירי את המפיות בבקשה" באמצעות שימוש בסימנים מוסכמים מסוג מילים.

נחשפנו, כצפוי, לשלל מקרים סיעודיים, בהם אנג'ל בת ה-18, שעצם הופעתה על מסך הטלוויזיה שלכם תגרום לכם לרצון בלתי נשלט לרחוץ את המכשיר במים וסבון. "אני חולה על פירסום ואני שרמוטה של תשומת לב!" היא מכריזה בטרם תזחל על ברכיה בגרביונים קרועים. יש לאנג'ל, בעליל, יותר בעיות מאשר לטלי פחימה ביציע אוהדי בית"ר, אבל לא זה מה שיפריע לרוקאוויי לגייסה מיד לתוכנית על תקן "דוגמנית ביזאר", כדבריה. על גבול הנצלני.

היה גם סיפורה קורע הלב של אינס, מי שבגיל 18 נאלצה, לא תאמינו, לצאת לעבוד; אוולין הלא-דופקת-חשבון, מי שבעליל בולעת קמילה מ"פרוייקט ווי" פעמיים ביום, אחרי האוכל; וגם דניאלה בת ה-17, המתהדרת בקול של מי שעישנה כרגע את בתי הזיקוק עצמם. אל תשאלו. לטראש העברי, ללא ספק, יש עוד לאן לרדת.

"הדוגמניות" נראית בינתיים כריאליטי בשני שקל, התשובה הפסיכומטרית המדויקת לשאלה "מה זה ההיפך מהשגריר". ההפקה מצומצמת, הנוסחה משומשת, וספק אם צפוי כאן להיט אמיתי. אבל סביר ש"הדוגמניות" תרים תרומה להורדת כפפות המשי המשמשות את תוכניות המציאות בבריכה של הגדולים. הנה, כבר בפרק המבוא תועדו ריבים ממשיים בין מתמודדות (ללא עזרת קריין!) וגם שופטת אחת (רוקאוויי) שפסקה: "הגוף מאוד סופגנייה" ו"צריך לקצץ לה את השיניים" – אמירות לידן מצטיירת ריקי גל כפלורנס נייטינגל מכונפת. ירידת מדרגה? לא נכחיש. הכינו את הפיצוחים.

וכמה רייטינג קיבלה התוכנית?

ברווז על הגג: "עובדה", ערוץ 2, 20:40

יסלחו לי שוטרי מחוז דרום, ניצב קראדי ומכונות הפוליגרף באשר הן, אבל "עובדה" של אמש כללה גם כתבת פרידה מדודו גבע שהכינו איתי אנגל והמאייר זאב אנגלמאייר – ומובן שהלב, הדואב עדיין, נמשך היישר לשם.

זו היתה כתבה מקורית ונהדרת, ששירטטה את הביוגרפיה המעט עקומה של גבע באמצעות קריקטורות ואיורים שאנגלמאייר, אנגל וצוותם הפיחו בהם חיים ואנימציה. על המסך נחשפו כמה מהעמודים בחוברת האחרונה של גבע – כאלה שספק אם היו מגיעים למסך ערוץ 2 בנסיבות אחרות, כולל "ערבי, אנא חבוש קנדום". לסיום רואיין המכולתניק של גבע – אין מדויק מזה – ואנגלמאייר הציע כי עיריית ת"א תציב על גגה ברווז ענקי לפרידה. לו אני רון חולדאי, הייתי קופץ על ההצעה הזו. הברווז של גבע מוכרח להגיע לראש העיריה, לפחות לחודש. ברווז ענק על הגג יהיה ניצחון ראשון ואחרון, והומאז' שתל-אביב – לפחות היא – חייבת לאחד מגיבוריה הגדולים. אל תהסס, חולדאי; תן לפרויקט הזה אור ירוק כבר הבוקר. אנא, פרנק.

צריך להגיד: