סיפור ההתנתקות שלי

גיליון ט"ז של "משיב הרוח", כתב עת לשירה יהודית ישראלית שנוסד ב-1994 בידי חבורת משוררים צעירים דתיים,

חלקם תושבי יש"ע, עוסק בהתנתקות, וכולל יצירות מימין ומשמאל של שירה, פרוזה, מסות, רשימות ועבודות חזותיות. כולן, לדברי עורכיו, קרועות - חברתית ואישית.

"בגיליון זה ביקשנו להאזין לקולות אחרים. לא רק צעקות מרות בקרן הרחוב, אלא אמירות מנוסחות, נוקבות וחריפות, וחשוב מכל, יוצאות מלב", מסבירים העורכים - יוסף עוזר, שוּר ענתבי ושמואל קליין - בפתח הגיליון, "ההתנתקות היא שם קוד תרבותי, חברתי, פוליטי. דגל שנושאיו ומתנגדיו הפכו אותו למושג כמעט מיסטי... לא התנתקות יש בגליון זה, אלא חיבור לצעקה ייחודית על דעת המקום והזמן".

הערב (ג', 20:15) יתקיים אירוע לרגל צאתו לאור של הגיליון "על ההתנתקות - על דעת הזמן והמקום", בבית האמנים בתל-אביב, רח' אלחריזי 9, במסגרת תערוכתו של האמן אבנר בר-חמא "מיצב – מצב". בין המשתתפים: אורנה רב-הון, אליעז כהן, בכל סרלואי, הרב מנחם פרומן, טל ניצן, טל סמולסקי, יונה לוי גרוסמן, יוסי דברה, יוסי שריד, יעל גלוברמן, ליאת קפלן, שמעון פוגל ושרה פרידלנד בן-ארזה. הכניסה חופשית. להלן שני שירים מאת ח"כ שריד, שמופיעים בגיליון.

אִיתָמָר מִתְנַתַּק

וְהִתְחַלְּפוּ גַּם הַגַּנָּנוֹת

וְעַכְשָׁו, בְּכָל בֹּקֶר הוּא מְמָאֵן לְהִפָּרֵד

וּמְמָרֵר בִּבְכִי שָׁעָה אֲרֻכָּה.

אִיתָמָר הַקָּטָן הוּא בִּכְלָל לֹא תִּינוֹק בַּכְיָן

אֲבָל כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה

פָּנָיו הַיָּפִים נִשְׁטָפִים מִיָּד דְּמָעוֹת

גַּם לְחָיַיִם נָזְלוּ מַיִם

כְּמוֹ שֶׁבֶר עָנָן

כְּמוֹ שִׁטָּפוֹן פִּתְאוֹמִי

פִּיתְהוֹמִי

כְּאִלּוּ בְּאִיתָמָר הַמְבַכֶּה

עַל הוֹרָיו

מְפַכֶּה מַעְיָן.

הַגַּנֶּנֶת שֶׁלּוֹ אוֹמֶרֶת לִי –

אֵין דָּבָר, אַתָּה יָכוֹל לָלֶכֶת,

לְכָל יֶלֶד יֵשׁ חֶרְדַת נְטִישָׁה,

זֶה יַעֲבֹר לוֹ.

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לָהּ

שֶׁזֶּה אַף-פַּעַם לֹא עוֹבֵר

וְהַבְּכִי הַזֶּה שֶׁל אִיתָמָר

לְעוֹלָם לֹא נִגְמָר.

לְרֶגַע אֲנִי עוֹד נִשְׁאָר, פּוֹנֶה כֹּה וָכֹה,

וְהוֹלֵךְ מִשָּׁם הָלוֹךְ וּבָכֹה.

סִפּוּר הַהִתְנַתְּקוּת שֶׁלִּי

הָיָה חַם מְאֹד, אִבַּדְתִּי נוֹזְלִים,

אֲבָל יָדַעְתִּי לְכַלְכֵּל אֶת כֹּחוֹתַי בִּתְבוּנָה.

לֹא הָיִיתִי יוֹתֵר חָזָק מֵאֲחֵרִים

אֲבָל רָאִיתִי יוֹתֵר רָחוֹק.

הוֹבִילוּ אוֹתִי לְנִצָּחוֹן אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

דַּוְקָא לִקְרַאת קַו הַסִּיּוּם,

וּכְכָל הַנִּרְאֶה מֵחֲמַת עֲיֵפוּת מִצְטַבֶּרֶת,

נִתְפַּסְתִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתֵּי רַגְלַי

מְנֻתָּקוֹת בְּבַת-אַחַת מִן הַקַּרְקַע –

וְזֶה אָסוּר.

רֶגֶל אַחַת לְפָחוֹת חַיֶּבֶת תָּמִיד לָגַעַת.

אֲבָל אֲנִי, בָּרֶגַע הַזֶּה שֶׁל הַחַיִּים,

הָיִיתִי חַיָּב לְהִתְנַתֵּק כָּלִיל, בִּשְׁתֵּי רַגְלַי,

וּלְרַחֵף, וְאָז נִפְסַלְתִּי.

הֵנִיפוּ דֶּגֶל אָדֹם וְשָׂרְפוּ אוֹתִי.

מַמְשִׁיךְ לְרַחֵף,

אֲבָל אֲנִי כְּבָר מִחוּץ לַתַּחֲרוּת.

• לאתר של משיב הרוח לחצו כאן.
  

• בחודשים הקרובים עומד לראות אור ספר שירים מאת שריד בהוצאת "ידיעות אחרונות".