למה אנחנו לא בוחרים במק?
העתיד של אפל, ושל כולנו בעצם, אינו טמון בתחרות ישירה מול מיקרוסופט. סטיב ג'ובס צריך לשלב ידיים עם אנשי הקוד הפתוח, ולפתוח את מערכת ההפעלה המעולה של מק. העסקה: תנו תאימות, תקבלו משתמשים
משתמשי מחשב רגילים לקבל תקלות, בעיות, חוסר התאמה, ושאר מרעין בישין כגזירות גורל מן השמים. ה-Windows נפל? זה בטח משהו שעשינו. לוח האם לא מתפקד? הבה נישא תפילה. הקובץ שיצרנו בתוכנה א' לא נגיש בגירסה החדשה שלה? אין ברירה, חייבים לשדרג.
אבל כמו שלימדה אותנו מערכת הבריאות, על רופאיה ותחלואיה, לא כל מה שאומר המומחה – תמיד נכון. או, במילים אחרות, זה לא חייב להיות ככה.
הבחירה כבר נעשתה
בעולם המיחשוב של היום קיימות שלוש מערכות הפעלה מרכזיות (אם לא נספור את UNIX הארגונית ועוד כמה, קטנות): Windows, מקינטוש ולינוקס. שתי הראשונות שייכות לחברות מסחריות, ואילו השלישית אמורה, בעיני רבים, מסמנת את עתיד המיחשוב.
הערכים שהיא מסמלת: חופש, תאימות, תקנים פתוחים ואחידים, תשלום סמלי או חינם. העקרון הוא דמוקרטי. כל אחד רשאי להפיץ גירסאות משלו למערכת, להציע שיפורים, לאתר באגים, ולהפוך את העולם (ואת מערכת ההפעלה) למקום טוב יותר.
אבל אם מניחים לרגע בצד את החזון האוטופי, מגלים כי מרבית העולם בכל זאת ממשיך לבחור ב-Windows. הסיבות לכך, בהן נוחות ההפעלה, הרגל, ידידותיות למשתמש, תמיכה ושירות, הופכות את לינוקס לאלטרנטיבה בעתיד, לא בהווה.
מאידך, גם בין Windows ו-Mac OS X דומה כי אין תחרות של ממש. הרי הראשונה שולטת על למעלה מ-90% משוק המיחשוב העולמי, והשנייה מחזיקה בנתח שוק פעוט של כ-3% בלבד. זה לא כוחות, כמו שאומרים ילדים. בעצם, ניתן לומר, שהבחירה בין PC עם Windows ו-PC עם OS X כבר נעשתה. הרוב הצביע בעד Windows.
האם יו"ר אפל, סטיב ג'ובס, צריך להסיר את הכובע בפני יו"ר מיקרוסופט, ביל גייטס? לא. ממש לא. הוא רק צריך להביט בכדור הבדולח שמתגלגל בידיהם של מומחים, ולהבין לאן נושבת הרוח.
לתקשר זה עם זה בצורה שקופה
בדומה למה שמתרחש בשוק הטלפונים הסלולריים, שם מתחרות זו בזו נוקיה, סמסונג, מוטורולה ועוד רבות אחרות, גם בשוק מערכות ההפעלה יש מקום לתחרות, ואם חושבים על ההשלכות של תחרות כזו על העולם, שמונע כולו בידי מחשבים – תחרות כזו מחויבת המציאות.
בשוק הסלולר ישנן מערכות שונות, ממשקים שונים, דגמים שונים ועיצובים שונים, אבל ברמה כלשהי, הן מעשית והן תוכנית – כולן מתקשרות זו עם זו, ומאפשרות לנו, הצרכנים, לתקשר זה עם זה בצורה שקופה לחלוטין. הרינגטון החביב עלינו יעבוד על כל מכשיר (כמעט), ונוכל לשוחח מה-LG שלנו עם כל בעלי טלפון של סוני-אריקסון למשל.
אז למה המחשב הביתי שלנו לא יכול לעשות זאת? מדוע בניגוד לשאר המוצרים שפועלים על בסיס מערכת סגורה, ובכל זאת תואמים – המחשב שסביבו מתנהלים חיינו, אינו מאפשר לנו לפתוח קובץ וורד ב-OS X, לגלוש באתרי אינטרנט באמצעות דפדפן ספארי, או להפעיל בקלות נגן iPod על מחשב מבוסס Windows XP?
התשובה לכך היא כמובן כסף/כוח/רצון לשליטה. אבל אלו הן תשובות ילדותיות, שאינן מתיישבות עם ההגיון ועם העתיד, זה שחוזי התחזיות והאנליסטים גורסים שיצוייר בצבעים של תאימות בלתי ניתנת לדמיון בין מערכת הסטריאו, המקרר, המכונית והמחשב.
עתיד שבו נוכל להפעיל את הדוד בעזרת הטלפון הסלולרי. אז מה, גם אז, בעוד 10 שנים, כשיתגשם החזון – נישאר מאחור בכל הנוגע למחשב עצמו?
המקינטוש אינו סוס מת
אולי לא. אולי העתיד של אפל, ושל כולנו בעצם, אינו טמון בתחרות ישירה מול מיקרוסופט, ובניסיון לנגוס ממנה עוד אחוז או שניים או עשרה. אולי אפל צריכה לשלב ידיים עם אנשי הקוד הפתוח, בדומה לסאן מיקרוסיסטמס, ולפתוח את מערכת ההפעלה המעולה שלה לעולם.
כרגע נראה שזה הסיכוי היחיד שלה להפוך לשחקנית של ממש בעולם ה-PC, ולמתחרה ישירה על ההגמוניה של מיקרוסופט בעיני הצרכנים. הרי המקינטוש אינו סוס מת, הוא שרד עד עכשיו, ומגירסה לגירסה, מערכת ההפעלה המריצה אותו – Mac OS X - מהווה אלטרנטיבה מצוינת למערכת הקוד הסגור השלטת, של מיקרוסופט.
אם ישכילו ג'ובס ואנשיו האליטיסטיים במטה החברה שבקליפורניה לצאת רגע מהמסך השטוח שלהם, וישמטו את השרטוטים המעוצבים שבידיהם, אולי הם יבינו כבר עכשיו את הפתרון הבלתי נמנע - האלטרנטיבה היא תקנים פתוחים (ויש שיאמרו לינוקס). העתיד הוא בחירה חופשית יותר. או בקיצור, תנו לנו תאימות, וניתן לכם את כספנו.
התפוח צריך להיות פתוח
מומלצים
