הבטחות צריך לקיים

כשאני אומר לאנשים ששרון ליפשיץ היא אחת הזמרות האהובות עלי ביותר, אני סופג על פי רוב תגובות שנעות בין תמיהה ללעג. לך תסביר לאנשים ש"גידי" ו"קולנוע", שני השירים המוכרים ביותר של ליפשיץ, הם גם שני השירים הגרועים ביותר שלה. לך תגיד להם ש"מחשבות הקיץ" ו"טוט חלומות" מאלבום הבכורה הם פסגה של עדינות קסומה, ש"שתי בובות על חוט", האלבום השני, פשוט מושלם, ש"סלואו ירח" עם מיכה שטרית ו"האיש מהים" מהאלבום השלישי הם קסם של ממש.

מאז פרשה ליפשיץ מעולם המוזיקה, נותרה המשבצת שפינתה מיותמת למדי. אף זמרת לא הצליחה לייצר את אותו שילוב מדויק בין פופ-ורוק ואמירה אישית ייחודית. בשנים האחרונות נרשמו כמה מועמדות לא רעות לתפקיד, למשל אפרת בן צור ושרון רוטר, אבל אפרת גוש, שהוציאה השבוע את אלבום הבכורה שלה, עשויה להפתיע ולהקדים אותן במירוץ הפיקטיבי לתפקיד היורשת.

כבר זמן רב למדי ששמה של גוש מפומפם כ"הבטחה הבאה", ומשמח לגלות שיש דברים בגו. גוש הצעירה התגלתה תחילה כזמרת הליווי של יוני בלוך, ואן.אם.סי הזדרזה להחתים אותה. בלוך הלחין את כל שירי האלבום והפיק אותו - וחותם הכשרון שלו ניכר בהחלט בתוצאה הסופית. אולם בלוך אינו מאפיל על גוש. הוא משכיל להשאיר את הבמה לקולה המקסים של גוש. אמנם חסרה לה מעט עוצמה ובשלות, אבל גוש הצעירה היא זמרת בחסד, שמצליחה לייצר לעצמה נוכחות של ממש וקשה מאוד שלא להיכבש בקסמה. יש לה נטיות ג'אזיות מבורכות וגם המחוזות הקברטיים לא זרים לה, והיא מפגינה יכולת הגשה נדירה למדי.

מבשרת טובות

האלבום כולל בסך הכל 10 שירים ועוד קטע פתיחה אינסטרומנטלי קצר. מלבד נפילה-שתיים ("דיאטה" המטופש ו"טוב לבד" המוגזם), השירים שומרים על רמה גבוהה. "ג'ורג'יה" שסוגר את האלבום כבר מוכר לכם בוודאי מהרדיו שאימץ אותו בשמחה. "תמיד כשאתה בא" הוא להיט פוטנציאלי נוסף, ואהבתי מאוד גם את הביצוע ל"פעם בחיים" הנפלא של עמיר לב.

הסאונד של האלבום אמנם נקי מאוד, נקי מדי לטעמי, אבל בלוך לא הגזים בקריצה לכיוון הרדיו. מרבית השירים אינם בנויים בתבניות נוסחתיות מדי, וגוש מרשה לעצמה לצאת מגבולות הגזרה הגלגלצית, למשל ב"שעתיים אחרי" היפה והארוך (אם כי לא יותר מדי), מה שמעשיר את חווית ההאזנה לאלבום והופך אותו לכזה שסביר שיעמוד יפה במבחן הזמן.

נקודת החולשה המרכזית של האלבום היא הטקסטים שכתב ברק פלדמן. גוש אמנם רק בת 21, אבל זו לא הצדקה לטקסטים ילדותיים וסתמיים. יכול להיות שזו דרך לקרוץ לקהל הצעיר, אבל יש בכך משום חוסר קוהרנטיות, שכן מבחינה מוזיקלית גוש לא ממש מתיימרת לתפוס נישה של כוכבת נוער.  

גוש עדיין זקוקה ללא מעט ליטוש ומיקוד, ויש לה עוד דרך לא מבוטלת לעשות, בעיקר בכל הקשור למציאת הקול האישי שלה, אבל הצעד הראשון שלה הוא בהחלט בכיוון הנכון, ומבשר טובות לעתיד.