נפטר מבקר המחול ומייסד להקת הנח"ל גיורא מנור

מבקר המחול ואחד ממייסדי להקת הנח"ל, גיורא מנור, הלך לפנות בוקר (ב') לעולמו בקיבוץ משמר העמק. מנור היה בן 78 במותו. הלוויתו תתקיים מחר ב-16:00 בבית העלמין של הקיבוץ.

מנכ"ל סוזן דלל ודיקאן הפקולטה למחול באקדמיה בירושלים יאיר ורדי ספד לו: "גיורא היה מחלוצי הכותבים על מחול בישראל. הוא אהב מחול, כיבד את היצירה והיוצרים והיה מאוד מעורה בנעשה בתחום בישראל ובעולם. לאחרונה פחתה מעורבותו, למרות שגם בשנים האחרונות הוא היה נוכח במופעי המחול בארץ. עיקר עשייתו התמקדה בכתיבה על מחול באתרי אינטרנט ובכתבי עת בינלאומיים שעסקו בתחום. הוא היה שגריר של כתיבה על מחול ישראלי ושמעה של היצירה הישראלית בעולם יצא לא מעט בזכות כתיבתו".

הרקדנית, המורה והכוריאוגרפית רנה שינפלד מספרת: "גיורא מלווה אותי דרך ארוכה, מימיה הראשונים של להקת 'בת שבע' דרך הקמת התיאטרון שלי ועד היום. אני זוכרת אותו נוכח בכל המופעים. הניתוחים שלו תמיד עניינו אותי כיוצרת ואני חושבת שהוא הבין את האמנות שלי, מה שאי אפשר לומר על כולם. היה לו קול יחודי שקשה להגדיר אותו. השוני בינו לבין מבקרים אחרים היה שלמרות שלא רקד ואולי דווקא בגלל זה שהיה נטול שאיפות בתחום, הוא היה נקי מתככים, שנאות וחשבונאות. אני בדרך כלל שומרת על מרחק מעיתונאים ומבקרים מכיוון שברגע שהגבולות אובדים אתה נמצא בשטח מסוכן - ולמרות זאת אהבתי אותו והערכתי אותו. היה לו מה להגיד והוא עשה את זה בכבוד. אני מאמינה שמאמרים כן יכולים לדחוף ולשנות במידה מסוימת את תחום המחול ואני מקווה שהשיח שהוא היה מהמתחילים אותו, יימשך".

מנהלה האמנותי של להקת "בת-שבע" הכוריאוגרף והיוצר אוהד נהרין: "כשאני חושב על גיורא מנור, אני חושב על אדם שהיתה בו אהבה אמיתית לעולם הזה, לריקוד ולרקדנים. זה היה בסיסי אצלו. האהבה לריקוד היתה המנוע שלו והיא שאפשרה לו פעם ועוד פעם לחזור לאלפי המופעים שעליהם כתב. האהבה לתחום ייצרה אצלו את היכולת להיות ולהישאר רענן".

מנהלת הספריה למחול שהקים מנור טליה כדור: "גיורא הקים את הספרייה ביחד עם גילה טולדנו מי שהיתה מנכ"לית להקת ענבל. לאחר שהניחו את היסודות שניהם ביחד ליוו את העשייה לאורך השנים. גיורא היה איש סקרן מאוד והידע שלו בתיאטרון, במוזיקה ובעיקר במחול היה עצום. הוא התבונן במכלול האמנות ולא רק במחול והכוונה היא שהאסוציאציות שהוא יצר תוך התבוננות ביצירת מחול היתה מתוך ידיעה תרבותית רחבה באמנויות בכלל, מה שאפשר ירידה אל הפרטים. עניינה אותו העשייה החדשה והוא פרגן מאוד ליוצרים צעירים. הסקרנות הביאה אותו לכבוש עולם. הוא היה מוכר ומוערך בקרב כותבי המחול בעולם כולו והיה מוזמן מטעם פסטיבלים מובלים כדמות מובילה בתחום".

ביים וכתב

גיורא מנור נולד בפראג, צ'כיה, בשנת 1926. כשהיה בן 13 עלה ארצה והשתקע בקיבוץ משמר העמק בו היה חבר עד ליום מותו. את הוריו ואחותו שנשארו באירופה שכל במהלך מלחמת העולם השנייה. מגיל צעיר גילה מנור התעניינות בתחום התיאטרון ובמסגרת הקיבוץ ביים וכתב הצגות. בשלב מאוחר יותר אף הצטרף לשורותיו של תיאטרון הקאמרי של ת"א שם שיחק בהצגה "הוא הלך בשדות".

לשורות הצבא התגייס מנור כשהיה בן 24 וצוות לנח"ל. יחד איתו שירת במפקדה הצייר דני קרוון, בן למשפחה המאמצת של מנור ששכנע אותו להצטרף לחיל. מנור העלה את הרעיון לייסד להקה צבאית לחיל ובהסכמת אחד מקציני המפקדה ארי הרצברג (לימים מנכ"ל תיאטרון "הבימה") היא הוקמה ומנור מונה למפקדה. מנור ציוות ללהקה שבחיתולים את דובי זלצר שהפך מאוחר יותר למלחין שיריה הראשונים ובין חבריה היו נעמי פולני, גאולה גיל, יונה עטרי, שמואל שי ויוסי בנאי. התוכנית הראשונה שכתב וביים מנור בלהקה היתה "מירית מסתדרת". הוא עזב את הלהקה עם שחרורו משירות סדיר ופנה לקריירה של במאי תיאטרון ותסכיתים ב"קול ישראל". משם המשיך לעבוד כמבקר תיאטרון ומחול בין היתר ב"גלי צה"ל" ובעיתון התנועה הקיבוצית "על המשמר" בו כתב שנים ארוכות.

מנור היה גם מיוזמי הקמת "בימת הקיבוץ" - תיאטרון התנועה הקיבוצית ונמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עם סגירת עיתון "על המשמר" הקים את "השנתון למחול בישראל". כן היה מנור ממקימי הספרייה למחול בבית אריאלה בת"א ופרסם ספרים רבים על אישים בולטים בתחום המחול בהם: "אהוד בן דוד רקדן ישראלי" (1978) "ענבל - בחיפוש אחר שפת תנועה" (1975), "ענבל והמחול התימני בישראל" (1980), "דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי-תנאי" (2002) ו"גרטרוד קראוס" (1988) וכן ספר אוטוביוגרפי "הטוב בזמנים הרע בזמנים" (1996).

מנור גם תרגם עבור המרכז הישראלי לדרמה שליד בית הספר למשחק "בית צבי" בו לימד, את ספרו של המחזאי הגרמני ברטולד ברכט "חיי אדוארד השני מלך אנגליה". בנוסף, במשך שנים ארוכות ערך מנור וכתב עבור הירחון "מחול בישראל" ובגלגולו האחרון "מחול עכשיו" ובשנים האחרונות כתב ביקורות בין היתרבאתר הריקוד, Israeldance, בעריכת ירון מרגולין. בתקופה האחרונה היה עסוק בכתיבת ספר חדש על ההיסטוריה של המחול אותו לא הספיק לסיים.