ביעור טרנדים
לכבוד החג מערכת "פנאי פלוס" מבערת את החמץ. לזכר 40 שנות התברברות במדבר, קבלו את 40 הטרנדים שחייבים לעבור מן העולם. ניקיון מיוחד לפסח
2. הצעות נישואין גרנדיוזיות אם זה לא על הגג של מגדלי עזריאלי, זה חייב להיות מתחת למים; אם זה לא אייל גולן מזמר את "התהיי לי לאשה", אז לפחות האחים צנחני באלתור חופשי; אם הטבעת לא תצנח ממטוס ג'מבו ישר על אצבעה של הכלה, היא תבקע מתוך ביצה של בת יענה. מה שלא יהיה, כולם חייבים ללבוש לבן. קצת מגוחך לגלות שהצעת הנישואין הגרנדיוזית הפכה להיות מוסד שאין בלתו - במיוחד בהתחשב בעובדה שרוב הבנים שאני מכירה מציעים נישואין תחת אולטימטום. האשה בפניה התחננת בזה הרגע שתינשא לך, היא הרי אותה אחת שהודיעה לך אמש כי אם היא לא מקבלת טבעת, אתה לא מקבל יותר סקס. אז איפה כאן השאלה בדיוק? הדס בשן
3. תוספות שיער מלאכותיות טרנד התוספות, שהיה עד לא מזמן נחלתן העיקרית של כלות מאותגרות שיער, הפך לפריט חובה בארון הסלב. דנה דבורין, איילה חסון וזהבה בן הן רק חלק קטן מקורבנות הטרנד, שכנראה רצו לממש חלום ילדות ולהיראות כמו ברבי. השיא נרשם כשבסידרה "טלנובלה בע"מ" נראות מלאני פרס ויעל בר-זוהר כמו שתי אפרודיטות שעלו בטעות מן המים, ועכשיו הן מנסות לדדות עם הררי השיער שעל ראשן ומיליון הסיכות שתקועות בו, תוך כדי ניסיון להגות מילים מסובכות. הגיע הזמן לשים סוף למגיפת השיעור, פן ימשיכו לרצד על המסך שיבוטים של פנינה רוזנבלום. אאההה! נועה רום
4. גלגלי הצלה זמן קצר אחרי שהעונה הרביעית של "אמריקן איידול" החלה, כשכל שוטי הנבואה נופו והתחרות נכנסה ממש לישורת האחרונה, נפלה עליי כרעם ביום בהיר הבשורה המרה שהשנה לא היה, אין ולא יהיה שום גלגל הצלה. זייפת? יאללה, לך הביתה, ג'וני, שלום ותודה. וזה, יש להודות, היה משב רוח רענן. כי בינינו, גלגל ההצלה לא נועד אלא למשוך עוד קצת את העונה, ולתת סיפוק מיידי לכל הצעירים שהאצבע שלהם כבר קלה על ה-SMS. העובדות בניצנים מעידות שנינט, שירי, גבסו, עדי וההראלים - איש מהם לא נזקק לגלגל הצלה. אין סיכוי שב"כוכב נולד 3" יהיו אלה גלגלי ההצלה האחרונים, אבל תמיד מותר לקוות. דורית שובל
5. שחקניות שחושבות שהן דוגמניות לאחרונה אומצה בארץ מגמה של גיוס כוחותינו המחכים לפריצה המיוחלת באל.איי, לטובת קמפיינים בארץ הקודש, תמורת סכומים שבטוח עוזרים לשלם שם שכר דירה. המגמה הזו פוגעת כמובן בפרנסתן של שלל דוגמניות, שמתאמנות באנורקסיה יומיומית. עכשיו, עם יד על הלב: נראה לכם שבארצות הברית מילי אביטל רצה לאודישן ומכריזה שהיא לובשת H&O, נועה תשבי מפגינה את המשמנים שאין לה בבגדים של ML, וסנדי בר מסתובבת עם משקפיים של אירוקה?
לאחרונה חוזקה המגמה בתוצרת מקומית: שחקניות שמעוניינות לצ'פר את חשבון הבנק, הופכות לדוגמניות לרגע. נטע גרטי, דנה דבורין וסופי צדקה מתגלות פתאום בקמפיינים, מדוגמות ומטופחות כפי שלא הכרנו מעולם. מזל שאין לנו גאפ. יפעת יעקובסון
6. צווי איסור פרסום על פשעי סלבריטיז שלוש פרשות רכילותיות הסעירו השנה את המדינה: הקלטת הלוהטת של עולם הזוהר, הזמרת שנתפסה עם קוקאין והעיתונאי הצעיר שהטריד את מיקי חיימוביץ'. לגבי השתיים הראשונות - לעולם לא תקראו בעיתון מי הן, כי על זהותן הוטל צו איסור פרסום. הן מפורסמות, ובשל כך קיים חשש שהפרסום יפגע במהלך התקין של חייהן ובפרנסתן. השלישי פחות מפורסם (אבא שלו הוא הסלב האמיתי), ולכן אחרי כמה שעות של השתקה גילינו כולנו שמדובר בצחי, בנו של אהוד יערי. האמת היא, כמובן, שפרנסתם של אף אחד מהמפורסמים האלה לא נמצאת בסכנה. פריס הילטון עשתה קריירה מקלטת הסקס שלה, ובעיית הסמים של וויטני יוסטון עשתה אותה רק יותר מעניינת. אם כך, טובת הציבור מחייבת: תנו לנו לרכל בנחת. אור קניספל
7. צביקה פיק בכל מקום מאז שנות ה-70 הסוערות לא התנוסס פרצופו של צביקה פיק בצורה כל כך אינטנסיבית בכל מדיום אפשרי. כנראה שאחרי שנים של הופעות עם "נושאי המגבעת" מול קהל של 30 איש ב"רוקסן", פיק לא ייתן לתהילה לחמוק לו שוב מבין האצבעות. האות ניתן עם המחזמר "מרי לו", ומאז הוא לא נח לרגע. שופט ב"כוכב נולד", מבצע שיר בקדם אירוויזיון ומככב בסידרת ריאליטי הנושאת את השם הכה צנוע "המאסטרו". אומרים שפיק לא מבסוט מהתוכנית. קוראים לזה חשיפת יתר. תקופת צינון נדרשת, ויפה שעה אחת קודם. גלית עדות
8. מודעות עצמית בטלנובלות צופי "השיר שלנו" ו"טלנובלה בע"מ" מכירים את זה היטב. הליהוג הפנימי נוסח "אנחנו יודעים שזאת טלנובלה מפגרת, אבל צריך להתפרנס", לא מפסיק לרגע. זה התחיל בקריצה תמימה בעונה הראשונה של ה"שיר שלנו", עם השמעת "ים של דמעות" בביצועה של נינט מתוך הרדיו. מאז, כמות הקריצות מתקרבת להיות טיק פתולוגי בעין. ההתכתבות הפנימית עם התעשייה בעונה הנוכחית של "השיר שלנו" ו"טלנובלה בע"מ", עם התייחסויות ל"כוכב נולד", "אקזיט", לתחרות בין הערוצים, ומה לא, בעיקר מביעה זלזול בצופים. ולא, זה לא פוסט מודרניזם. זה סתם נדנוד. הדס בשן
9. מצלמות בסלולר מותר כבר להודות - המצלמה בסלולר לא הוסיפה לחיינו דבר וחצי דבר. לא משנה עד כמה אנשים ינסו להיות מצחיקים ויצירתיים איתה (ע"ע הצעות נישואין גרנדיוזיות), המצלמה בדרך כלל נשארת בגדר רעיון, ולא עושה הרבה מלבד לגרום למי שאין לו אחת להרגיש נחות ומדוכא. נדמה כי היחידים שעושים בה שימוש פעיל הם ערסים, שמתעקשים לצלם כוסיות בפוזות לא מחמיאות ואז להראות להן מה יצא, בלי שום סיבה הגיונית. הדס בשן
10. סלבז שיולדות ומיד מוציאות קלטות ילדים משהו קורה לסלבית, דקה אחרי שהיא יולדת: המוח שלה מתרכך לדייסה, היא הופכת לגירסה הרגועה של סבא טוביה ומיד מרגישה צורך לפזר את בשורה האימהות בקלטות ילדים ובתוכניות אירוח. אם מדובר בצמד הדצים זה מתקבל בהבנה, אבל אז הצטרפו שירלי גליק, נערת גיא פינס בדימוס, שמדריכה הורים במצבי חירום, הדוגמנית מעין קרת, שמגישה תוכנית בשם "ילדים זה שמחה", רינת גבאי, שהוציאה קלטת עם השם העילג "הפיציקט של רינת", ומיכל צפיר ודנה דבורין בע"מ, שהפכו ממש למפעל שמייצר קלטות והופעות. לאור העובדה שמהרטה ברוך שוקדת בימים אלה על קלטת, הגיע הזמן לעשות סוף לגנון, לפני שגם ילדים רכים יצטרכו לשמוע את הסיפור האישי שלה. נועה רום
11. טמגוצ'י. כן, הוא חזר פיל, גמל ודינוזאור נפגשים בגן הציבורי. הגיל הממוצע של הבעלים הוא לא יותר משבע. הם מחליפים טיפים על שעות האכלה מומלצות. לא מאמינים? עם הטמגוצ'י הכל אפשרי. הוא איתנו עוד מהמאה שעברה (1996), ועכשיו הוא בקאמבק צפצפני ומעיק מאי פעם. דור שלם של ילדים גדל בתחושה שכל מה שהוא צריך לעשות בשביל לקחת אחריות ולהראות אהבה זה פשוט ללחוץ על כפתור. כמו כל טכנולוגיה שמתפתחת ומבטיחה לשפר את חיינו, הטמגוצ'י החדש לא רק נתון לחסדינו, הוא גם יכול לתקשר עם חבריו, להינשא ולהתרבות. תקראו לנו פרנואידים, אבל נדמה שלא רחוק היום והם ישתלטו גם עלינו. הגיע הזמן לעצור ולהבין אחת ולתמיד שהם לא באמת. שרית הרץ
12. סכין כהצהרת אופנה לרשימת ציוד החובה לבית הספר נוסף השנה פריט חדש. לצד הספרים, המחברות והסנדוויץ', תפסה הסכין מקום של כבוד. אבל לא רק הציוד השתנה, אלא גם מערכת השעות של דור תלמידי 2005. להלן הלו"ז המעודכן: יום ראשון שיגעון - קניתי סכין חדש. יום שני עצבני - יוני לא נתן לי להעתיק, אז דקרתי אותו. יום שלישי לא נגמר - עד אחרי החקירה המשטרתית. רביעי מיותר - החרימו לי את הסכין. ביום חמישי, מצב רוח חופשי - השגתי אחלה סכין חדש. יום שישי יש בעיר מסיבה, נפגשים כל החבר'ה עד הקורבן הבא. שרית הרץ
13. חובות של סלבז ליאור נרקיס חייב לעירייה, מיכל ינאי וצופית גרנט לא שילמו דוחות, לזהבה בן עיקלו חשבון, ואייל גולן איחר בתשלום המשכנתה על הפנטהאוז. אוקיי, מתברר שמפורסמים הם לא האנשים הכי מסודרים בעולם. אבל לא היינו יודעים מכל זה אם הב.מ.וו של נרקיס לא היתה נמרחת בעיתונים. נכון, לא יפה ולא חינוכי להיות חייב, אבל עם מי אנחנו מתעסקים כאן? טייקוני פשע? מוחות שעומדים מאחורי תרגילי עוקץ? כולה ליאור נרקיס וחתיכת פח. תנו להם להיות חייבים בשקט, ואחר כך - אם יצליח לעירייה - גם לשלם חובות בשקט. את הבמה תשמרו לשירי מימון בקייב. לימור קלר
14. פרסומות שדוחפות לנו אוכל כפתרון לכאב לב כל מי שגדל בבית פולני מכיר את הקשר החולני בין גסטרונומיה לבריאות הנפש: אם אתה אוכל משמע אתה מרגיש טוב. הפרסומאים לקחו את המשוואה הזו צעד אחד קדימה והפכו מוצרי צריכה בנאליים כמו שניצל ונקניק למוצרי פלא, שיכולים לסרס תחושות של אהבה ואכזבה. סידרת הפרסומות של "עוף טוב" מציגה בפרסומת אחת בחורה שנשבר לה הלב כשהאקס שלה מספר שהוא מתחתן עם איזו בלונדה. הפתרון של האמא: פסטרמה חריפה, שתגרום לצרבת בקיבה וכך כאב הלב יישכח. בפרסומת אחרת האמא (איפה אבא?) נותנת לילד לאכול שניצל, כדי להתגבר על עזיבתו של הכלב האהוב. פרסומאים יקרים: אהבה זה מספיק כואב. אל תוסיפו לזה גם אולקוס. נועה רום
15. באנרים קולניים באינטרנט בחודשים האחרונים, הדבר הראשון שצריך לעשות כשפותחים את דפדפן האינטרנט זה להנמיך את הרמקולים של המחשב, אחרת יתחילו לצעוק עליכם כל מיני באנרים פרסומיים. הרשו לנו לנצל במה זו, כדי להפנות קריאה נרגשת אל חברינו במשרדי האינטראקטיב: פרסומת אמורה לייצר רגשי אהדה למוצר, לא דחייה. זה שאתם מוצאים כל דרך לעצבן אותנו לא יכול להיות באינטרס שלכם. רדו מזה. מצאו דרך להפוך את הפרסומת למשהו שנרצה לראות, לא משהו שנרצה לחבוט בגללו את הראש במחשב. כבר עשו את זה לפניכם, וגם אתם תצליחו. תפסיקו לצעוק עלינו עם הבאנרים שלכם. זה כל כך לא מנומס. אור קניספל
16. דיונים על המכרז על ידי אנשים שמשחקים אותה מבינים ב"תעשייה"
א: נו, אז מה אתה אומר?
ב: קשת ורשת, אה?
א: ואחרי הבגצ"ים?
ב: גם.
א: כן, זה גם מה שאני שמעתי. טוב זה היה...
ב: ברור.
א: ברור.
ב: מסכנים החבר'ה בטלעד. דווקא עושים עבודה טובה.
ב: ברור.
א: ברור.
(א' הוא מחלק התה באולפני מושיקו ובניו, וב' ישב פעם באוטובוס ליד מישהו שדומה למוטי שקלאר. כאמור, מבינים גדולים בתעשייה). הדס בשן
17. סוגיית גיוס המפורסמים פתאום כולם נהיו פטריוטים. שונאים את ויקטוריה מ"הדוגמניות" שלא עשתה צבא, מגנים את מאיה בוסקילה ובר רפאלי שהצהירו, מחזקים את ידיהם של רוני דואני ותום אבני, ומלווים את אגם רודברג בבקו"ם. כי איך נדאג להגנת המדינה בלי אלאדין בטנק וסופרסטאר בצריח? נו, באמת. הרי ברור שההתעסקות האובססיבית בגיוס המפורסמים לא נובעת מאהבת המדינה או מהכמיהה לשוויון, כמו מהתשוקה לקבל תמונות פפראצי של אגמוש בלי איפור ועם סקביאס. שיתגייסו, שישתמטו, שייצאו לקצונה, שיתחתנו זה עם זו - בכיף, רק למה כל זה צריך לעניין אותי?. הדס בשן
18. הגבר החדש המטרוסקסואלים הם גברים שמחוברים לצד הנשי שלהם: הם מורטים שערות, מורחים קרמים, שמים בושם ולא רק דיאודורנט, ואת כל זה הם מספיקים לעשות תוך כדי גרבוץ. עכשיו הם גם נורא פגיעים: אסף הראל לא מפסיק לרדת על עצמו, שלא הולך לו עם בחורות בגלל הגובה והקרחת, צביקה דויטש מ"השגריר" הוא עוד בתול שמתחיל לגמגם כל פעם שפודלית עושה לו קולות של מיוחמת, ורונאל פישר בוכה לפסיכולוגית שלו שגם עשרות שעוני זהב ווילה מפוארת לא מפצים על זה שילדה אחת לא רצתה אותו בגלל שהוא מגמגם. חדל בכי! תשאירו לנו את היללות ולכו ללמוד מאביתר (יגאל נאור ב"מילואים") איך צריך להיות גבר: חסון, בלי בלוטת דמעות ועם משקפי שמש. נועה רום
19. צמצומים בענף העיתונות הכתובה בלי קשר למשלח ידי, אני מבקשת להצהיר כי גל הצמצומים הנוכחי בעיתונות הכתובה הוא פשוט טרנד מזעזע. האחרונים שסובלים מהגל הזה הם עיתונאי "העיר", אבל הם ממש לא לבד. התחושה היא שכבר אין כבוד למילה הכתובה, המו"לים מחפשים רק עיתונאים שמוכנים לעבוד בשכר מינימום, וכל מי שרק יכול, בורח לטלוויזיה. בושה. פשוט, בושה. (ואני אדבוק בכל זה, עד שאקבל תוכנית טלוויזיה משלי או שאתחתן עם מיליונר. אז אפשר יהיה לסגור את כל העיתונים. גם ככה כל מה שכתוב שם זה שטויות, וחבל על כל העצים שנכרתים לחינם). הדס בשן
20. סלבז ורוחניות קבלו בבקשה את התחליף החדש לפרוזק: "רוחניות" (עם שווא מתחת ל-ח'). אחרי שדפקו, עישנו, בגדו, השתעממו ושוב עישנו, מצאו עמי סמולרצ'יק, נתן (נתי!) רביץ, דני שטג, שמואל וילוז'ני, אקי וסנדי, אביתר בנאי והרשימה עוד ארוכה, את האושר איפשהו בין נתיבות לגואה. במבט רגוע מבית היוצר של הרבנית קוק, שטופי המוח מנצלים את המדיה כדי לעייף אותנו, הכופרים, בשמחה הגדולה שעוטפת אותם. אנחנו באמת שמחים שגיליתם את הפנימיות, הקברים הקדושים, הקבלה, הנומרולוגיה ואת הלידות בתוך אמבטיה. עכשיו שמרו אותם לעצמכם. בידור זול ושטחי, זו הדת שלנו. נועה רום
21.פסיפלורה עם כל דבר כשהיא הגיעה אל מדפי היוגורט, היה בזה משהו מרענן. כשהיא פלשה לתחומי הגלידה, זה עוד היה נסבל. קינוחים במסעדות שמבוססים על טעמה אפשר להבין. אבל תה בטעם פסיפלורה? מי חשב על זה, למען השם? השיא הוא כמובן תחליב רחצה וקרם גוף בטעם, סליחה בריח, פסיפלורה. חברים, רדו מזה. חיינו שנים בלי הפרי הזה, היה נחמד להכיר אותו, עכשיו תעברו הלאה. מישהו בעניין של קיווי? אור קניספל
22.דיונים אחרי תוכניות בדומה למשפט "אני רוצה לדבר על זה" - גם טרנד הדיונים אחרי תוכניות טלוויזיה הורס את כל הכיף שבקשר. לאחר פרשת "הדוגמניות", הוחלט שהפתרון לתוכנית שמבזה לכאורה נשים זה להדביק פלסטר בדמות דיון מעיק של נשים חמומות מוח. זיקפת ההתרגשות ממנה נהנינו לאורך הפרק, ירדה מיד לנוכח הלינץ' המילולי שנעשה לגבר היחיד בדיון, רן תלם. שלא לדבר על זה שאחרי כל פרק של "עשרת הדיברות" יש דיון על הדיבר המדובר, שמגיש ארי שביט. או על הדיון שנהיה אחרי "בעקבות הגביע האבוד" של ערוץ 10. די לדבר, תתחילו לעשות!. נועה רום
23. קדם ריאליטי תוכניות ריאליטי, וזה כבר לא סוד, שותות את כספי הזכייניות. מדובר בהפקות לא זולות, שלא תמיד מוכיחות את עצמן בטבלאות הצפייה (או במילים אחרות, "דרוש מנהיג"). הפתרון די פשוט. אם כבר השקענו כסף ב"הדוגמניות", "דרוש מנהיג", "כוכב נולד" ו"השגריר", למה שלא נתפור להן תוכניות מקדימות, שימלאו זמן שידור יקר בלי להשקיע עוד אגורה נוספת? כך קיבלנו את "ערב נולד", "הדוגמניות מאחורי הקלעים", "מנהיג נולד" ו"קדם השגריר". במונחי עלות-תועלת מדובר בהישג, מבחינה טלוויזיונית מדובר בוואקום ריק מתוכן, שמוטב להיפטר ממנו. גלית עדות
24. חוט אדום קצת בעייתי לקרוא לחוט האדום "טרנד" - בכל זאת, מדובר במסורת קבלית ארוכת ימים. אפילו לאריה דרעי יש (או היה) כזה על היד, וכבר לפני די הרבה שנים. אבל רק כשמדונה החליטה לענוד אחד, שיביא לה מזל טוב ויישמור עליה מפני עין הרע, זה פתאום נהיה פריט חובה. קודם דווקא בניכר: דמי מור ובריטני ספירסיות למיניהן עיטרו את ידן בשרוך האדום, וקיוו שהחיים יסתדרו להן משם. לפני שנה זו כבר נהייתה מגיפה. זה התחיל ברוב כוכבי "השיר שלנו", והגיע עד חיים הכט. היום תמצאו את החוט המבורך גם על ידיהן הענוגות של תל אביביות צעירות וחילוניות, שממש לא מתעניינות בשום דבר קבלי. אבל כשלכל אחד יש חוט אדום על היד, אתם פשוט נראים כמו עדר מסומן. רדו מזה. אור קניספל
25. ברים על שם נשים התל אביבים יודעים על מה מדובר. זה התחיל בבר עם השם יוצא הדופן "בטי פורד" - מחווה משעשעת למייסדת מכוני הגמילה מאלכוהול, וסוג של דיווה בחייה. כמה שנים אחרי, וכל תל אביב שורצת בברים עם שמות של נשים הזויות, כמו "שושנה ג'ונסון" (חיילת אמריקאית שנשבתה בעיראק), "בלה שלומקינס", (זמרת ג'אז מניו אורלינס), "דונה מרטין" (מ"בברלי הילס 90210"), ויש גם את ה"ג'ואיש אמריקן פרינסס", עם או בלי קשר. יחד עם האינגריד, הפולה, והמינרווה - העיר מתחילה להיראות כמו מופע דראג. "אחי, יצאתי מבטי, אתה בא לשושנה לקטנה? אם יהיה יבש נצא, תמיד אפשר להכנס לבלה". הדס בשן
26. סלבז שעוברים לגור מחוץ לת"א תרשו לנו להביע את מחאתנו נגד תופעה מדאיגה של מפורסמים שעוברים לגור מחוץ לעיר הגדולה. מצפה רמון הפך יעד פופולרי למגורי מפורסמים (הרקדנים ליאת דרור וניר בן גל וגם אביתר בנאי ועדן הראל גרו שם תקופה), אחרים בוחרים מושבים שקטים במרכז (אורי גוטליב ואיילת זורר, למשל) והרשימה רחוקה מלהיגמר פה. שלא תבינו לא נכון: טיול ברחובות העיר עדיין מבטיח היתקלות בלא מעט פנים מוכרות. אבל צריך להתכונן לרגע שבו הטפטוף יהפוך למבול, והעיר תתרוקן חלילה מיושביה הסלבריטאים. או אז ייפלו מחירי הנדל"ן ברצפה, ואנחנו נישאר בלי זוהר ובלי חנייה. חייבים לעצור את המגמה לפני שיהיה מאוחר. אחרי הכל, בשביל מה הרחקנו עד כאן מהפריפריה הרחוקה, אם לא כדי לפגוש מפורסמים ברחוב? אור קניספל
27. פסיכולוג לבעלי חיים וידויה של ג', תל אביבית: "נמאס כבר לנקות אחריו בכל מקום שהוא מסתובב, נמאס לי מזה שהוא אדיש אלי ואני בכלל חושדת שאיזו כלבת רחוב עושה לו עיניים. הגיע הזמן שהוא יבין שהוא לא בעל הבית. בגלל זה לקחתי את לואי, הכלב שלי, לפסיכולוג". נשמע הזוי? אחרי שהשתעממו מהטיפול הפסיכולוגי שלהם, החליטו הצפונבונים הליברלים שהגיע הזמן שגם חיית המחמד שלהם תעבור אנליזה אצל הפסיכולוג: הדג שותק? אולי הוא עבר טראומה. החתולה מלקקת את עצמה? אולי יש לה חסך מיני. הטרנד המוזר הזה חייב להיפסק לפני שנמצא את לואי "מדבר" בפריים טיים מול הפסיכולוגית על הקושי להיות הכלב החדש בשכונה, על השומנים ועל החתולה שברחה לו. נועה רום
28. הבחור הדתי כסמל סקס היתה זו אחותו של איתן שוורץ, שחיכתה לצביקה דויטש בגמר "השגריר", עם הודאה מפורשת כי היא מעוניינת לגעת לו בציציות. מתברר שכולן רוצות לעשות דוסים, חוץ ממני. לא שהבלורית של דויטש איננה נאה בעיני, נאה היא. נאים גם החיוך של גבסו והאף של נחי מ"השיר שלנו" - אבל נראה כי עבור רוב הבנות החילוניות, דווקא הכיפה והסיכה הן שהפכו את כל החמודג'ים האלה למושאי פנטזיה. בנות, גבר נשאר גבר - גם עם ציטוטים מהתלמוד ובתולין לכאוריים. ובכלל, מי רוצה להתחתן עם מישהו שלא נוגע בך שבועיים מתוך כל חודש? הדס בשן
29. בדיחות על מיכל זוארץ ההסכמה החובקת בין אדיר מילר, אסף הראל, כותבי "ארץ נהדרת" וכמעט כל מבקרי הטלוויזיה באשר הם בנוגע לזוועת "שישי עם מיכל" אומנם נוגעת ללב - אבל הגיע הזמן להודות בתבוסה ולהניח לזוארץ. החלטורה מהערוץ הראשון כנראה נמצאת כאן לטווח ארוך, הקשרים שלה חזקים מכל דאחקה מוצדקת על חשבונה - ולמען האמת, הבדיחות הגיעו למיצוי והופכות להיות חסרות מעוף. בכל מקרה, יש אלטרנטיבה: דן ומירי שילון עושים עבודה לא פחות מביכה בערב שישי. הדס בשן
30. מסיבות פנינה רוזנבלום פנינה רוזנבלום שוקדת בימים אלה על פרויקט העשור שלה (מאלה שקורים אחת לחודש). היעד: בת המצווה של בתה, חן. המשימה: מתחם ענק עם מנחת מסוקים מעוצב בפרוות מנומרות ושנדליירים. הרקורד: שתי חתונות עם אותו בעל, חתונה שלישית עם רוני סימנוביץ' בפסטיבל שכלל מסיבה אינטימית אך המונית בבית כנסת ומסיבה לאלף חברים קרובים עם המון קריסטלים (האבן, לא המשקה). לרגל חגיגות שנתה ה-50, הגיעה הוורודה במסוק למסיבת הפתעה, שכללה עוגה בדמותה עם יותר מדי חומרים מלאכותיים. הצעת ייעול: לפרוץ לחו"ל - הגראנד קניון פנוי. אפשר לצבוע את כולו בוורוד. נועה רום
31.בדיחות על עוזי כהן החיקוי של עוזי כהן ב"ארץ נהדרת" הוליד מלך חדש בישראל. המלך לא היה עירום, אבל הוא נראה ודיבר כמו בבון. לפחות בחיקוי. במקום להיעלב, החליט כהן לנצל את הבאזז שנוצר סביבו והמשיך לייצר חומרים לבדיחות עליו, כולל קמפיין לחברת "סנו" שנגנז ותיאוריית קונספירציה סביב כישלון התחפושת שלו בפורים. אז נכון, מכל טיפת פרסום הוא פורח כמו צמח התפלצת בסרט "חנות קטנה ומטריפה", אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לשתף עם זה פעולה. קודם כל, לצחוק על מישהו בגלל צורת הדיבור שלו זה קצת נמוך וילדותי. ושנית, אם לא נתחיל לתת לאיש קצת מנוחה, איך נוכל לעשות עליו כתבת "איפה הם היום" בעוד כמה שנים? נועה רום
32. צמידים לקידום מטרות רגע לפני שטרנד החוט האדום, ע"ע, הפך למאוס, חיפש הצרכן הישראלי עוד פריט זול עם משמעות עמוקה שיהפוך לטרנד אופנתי. בדיוק בזמן, יצא לשוק צמיד גומי צהוב של לאנס ארמסטרונג, שכל ההכנסות ממכירתו מושקעות בחקר הסרטן. זה היה רק עניין של זמן עד שהמוח היהודי ימצא איך אפשר לדפוק את השיטה. המתנחלים הוציאו את הגירסה הכתומה כצמיד נגד ההתנתקות, אחריהם הופיע צמיד כחול של אקי"ם, צמיד אדום למלחמה בתאונות הדרכים וצמיד ורוד לתמיכה בנפגעות סרטן השד. וכך, כל עם ישראל מסתובב עם צמידים, כמו תינוקות מגודלים שברחו מחדרי הלידה עם התג על היד. די! נועה רום
33. לרחם על ערוץ 10 בערוץ 10 עובדים אנשים נחמדים, ויש להם את תוכניות האקטואליה הכי מעניינות. אלא שערוץ 10 הוא הטלעד החדשה. לא מהפן של ההפסד במכרז, כמובן: עדיין נותרו לו כמה שנים לשדר. מהכיוון של השלומיאליות התכנונית. דוגמאות: שינוי שם הערוץ ל"ישראל 10", כשאין למעשה שום שינוי בלוח השידורים, לא עושה טוב לערוץ. גם הפקת תוכניות מקור שמשודרות אחרי חצות, בזמן שהפריים טיים מתמלא לא אחת בשידורים חוזרים, זו מחשבה מעט שלומיאלית. ובעיקר - להאשים את שיטת המדידה של הרייטינג, ולא את התכנון הלקוי של לוח המשדרים, זו בריחה מאחריות. מה גם שאחוזי הצפייה ההיסטריים במשחקי הנבחרת הוכיחו שהפיפל מיטר קולט כשהצופים בוחרים 10, הם פשוט לא עושים את זה מספיק. אחרי שלוש שנות שידור, הגיע הזמן שבערוץ 10 ילמדו סוף סוף את העבודה. אני הפסקתי לרחם עליהם. ואתם? אור קניספל
34. לרדת על "הדוגמניות" אחרי שהאכילו אותנו במנות היבשות של "השגריר", שלא לומר "דרוש מנהיג", הגיע קינוח הפאדג' המשמין והאסור שנקרא "הדוגמניות". עוד לא הספקנו לקחת ביס אחד מהקצפת המתוקה, וכבר הגיעו כל שומרי המשקל למיניהם (להלן: המבקרים וחברי מועצת הרשות השנייה) ומיד צעקו געוואלד. מה לא אמרו על התוכנית. שהיא פוגעת בגוף האשה, מתעללת בבעלי חיים, ושהשופטים אכזריים יותר מסטאלין וריקי גל ביחד. אחרי כל הצווחות החזירו לנו את המנה המתוקה, אבל דחפו יחד איתה סלט ברוקולי מגעיל (המכונה הדיון שאחרי התוכנית, ע"ע). משביתי שמחה יקרים: תעזבו אותנו מהטפות מוסר ותנו לנו להמשיך להחדיר לווריד טראש מזוקק. זה הגוף שלנו וזכותנו לעשות בו כרצוננו. נועה רום
35. השפלת הסלולרי האישי שלנו על ידי הוצאת דגם מחודש בכל דקה וחצי עד לפני עשור בערך, גם העובדה שקיים טלפון שיודע לחייג מכל מקום היתה חידוש מדהים. אלא שמאז עושות חברות הסלולר כל מאמץ כדי להשפיל אותנו, הצרכנים, כך שנקנה מכשירים חדשים ויקרים יותר. מי שהסלולרי שלו לא מצויד במצלמה (ע"ע) מרגיש מנודה, מי שלא יכול לקיים שיחות וידאו בסלולרי שלו מרגיש נחות, ומי שלא מוריד קטעים מ"ארץ נהדרת" ו"קצרים" למכשיר האישי מרגיש מנותק. חברים, רובנו לא מורידים קטעים, או מקיימים שיחות וידאו בנייד. זו רק התעמולה של חברות הסלולר, שגורמת לנו לחשוב שאלה דברים שנרצה לעשות. הגיע הזמן להרים את נס המרד. רק אל תקחו לי את ה-SMS. אור קניספל
36. פליטי ריאליטי שלא יוצאים לנו מהחיים אוהד מנדלבאום, נעמה נטיב, שירה חן, ועוד פליטי ריאליטי שלא הצליחו לנצח או אף להעפיל לגמר בתוכנית הריאליטי בה השתתפו - איך נאמר זאת בעדינות? אתם פאסה. דקה אחרי הניפוי אתם כבר לא קיימים מבחינתנו. אל תבואו לפתיחות, הימנעו מהשקות, אל תנסו להאריך את 15 הדקות שלכם על ידי מזמוז פומבי עם עומר ברנע או אורית פוקס. זה נמוך וזה פתטי. אתם יכולים לטעון בלהט שאתם מוכשרים נורא - אבל האמינו לי, הצעה מערוץ הילדים לא תבוא בעקבות שכשוך יתר בביצה. מקסימום, תקבלו תפקיד משני בסידרה ארוטית ותלושי הנחה לשיפודי הקניון. הדס בשן
37. קאמבקים "קרובים קרובים", "פסטיבל השירים של ישראל", ואפילו "היונים" מקמבקים את יפה ירקוני (למרות שבזה יש חן). תפנימו: במיתוס לא נוגעים, מותג לא הורסים. את "קרובים קרובים" של שנות ה-80 לעולם לא נצליח להביא לשנות ה-2000, גם לא על כיסא גלגלים. ההפקה מחדש פוגעת בטקסטים ובדמויות שהיו חקוקות בסלע ליבנו. את "ליל חנייה" ו"נוח" ואפילו את "אבניבי" ו"הללויה", לא יצליחו לשחזר כל פליטי כוכב דועך באף פסטיבל. מה שהיה היה, ולא יהיה יותר. את הקאמבקים תשאירו לשידורים החוזרים בלילות הערוץ הראשון. חזי שייאר
38. הביקורים של ריצ'רד גיר בארץ ישראל מעולם לא היתה אתר אטרקטיבי לביקור של סטארים הוליוודיים, ואנחנו נאלצים להסתפק בכוכבנים ליגה ז' ופריקים של קבלה. ריצ'רד גיר, ג'יגולו אמריקאי לשעבר והיום בודהיסט מזדקן עם קריירת משחק דועכת, מרגיש צורך לקפוץ אחת לכמה חודשים כדי לדחוף את האף שלו לסכסוך הישראלי-פלשתיני. אם בפעם הראשונה זה עוד ריגש, לראות את הבעל של ג'וליה רוברטס (אני יודעת שזה רק בסרט), עכשיו זה כבר נעשה מביך. הג'יגולו, שבימיו הטובים עשה את סינדי קרופורד, גומר היום עם רוחמה אברהם. קח את הכוונות הטובות שלך, את רוחמה ופלאפל לדרך, ותחזור ליונייטד סטייטס. בשביל מצב פוליטי כזה מסובך צריך מישהו ברמה יותר בכירה. בראד פיט למשל. נועה רום
39. להתפעל מנשים שעלק מתלהבות מכדורגל קצת מפתיע שבעוד הגברים עלו די מהר על האורגזמה המזויפת, הם עדיין פתיים דיים בנוגע לזיוף הנפוץ של הנקבה המכודררת. אז הנה ההזדמנות לשים דברים על דיוקם. אף אשה לא באמת אוהבת כדורגל. אולי היא יודעת לדקלם את שמות השחקנים, ואפילו מגיעה למשחקים ומפצחת גרעינים בלי ידיים - אבל הכל אסטרטגיה מחושבת, אין שם תשוקה אמיתית. המטרה היא למשוך תשומת לב, לצאת מגניבה, ולקבל אישור להצטרף לבילוי עם החבר'ה. הטבלה עצמה מעניינת את רוב הנשים כשלג דאשתקד, ומי שעדיין מתעקש להזיל ריר על כל נקבה שיודעת להגיד "נבדל", יוצא טמבל. הדס בשן
40. פרויקטים בעיתוני החג שנועדו למלא עמודים מדובר בטרנד ישן, אך מעצבן באותה מידה. פרויקטים "מיוחדים" לחגי ישראל, שכל תכליתם היא למרוח עמודים על פני עמודים בעיתוני החג. הסיבות לכך מגוונות: יותר מפרסמים רוכשים שטחי פרסום בעיתוני החג, אז העיתון מתרחב ויש יותר עמודים למלא. מועדי סגירת העיתונים משתנים גם הם בתקופות החגים, כשלפתע צצים להם ימי חופשה שמקצרים את משך העבודה על כל גיליון. הפתרון של פרויקטים עצומים הוא אומנם מקובל, ולעיתים משעשע, אבל מדובר בטרנד שמתחיל להעלות ריח עובש. יאללה, תעברו לדבר הבא. אור קניספל
