כנגד 4 בנים דיברה תורה על נגע השחיתות
ראש ממשלה נחקר, שר מורשע, ח"כ שומר על זכות השתיקה, נכסי מדינה וכרטיסים לכדורגל מחולקים למיוחסים. אז תפילו את האימפריה כמו הרשע? תילחמו כמו החכם? תגלו אדישות כמו התם? או פשוט תמשיכו לקטר בסלון, כמו ההוא שאינו יודע לשאול? יו"ר התנועה לאיכות השלטון כותב על מה שהוא מזהה כמכה המסוכנת מכולן: השחיתות
בשנה האחרונה חזינו בשיאים חדשים של התפשטות הרקב והשחיתות בצמרת והזדעזענו מהתפתחותן של אין ספור פרשות חמורות. נבחרים ועובדי ציבור רבים אינם מחויבים למדינה ולצרכיה, אלא משביעים את רצון בעלי ההון או אלה שקידמו את מועמדותם.
בימים טרופים אלה של ערב פסח, בהם ישראל מידרדרת למעמד של מדינה מושחתת - בשמונה שנים האחרונות היא צנחה מהמקום ה-14 ל-26 במדדי השחיתות - ננסה לבדוק מה היו אומרים ארבעת הבנים על מכת השחיתות, הפושה בכל פינה שלטונית.
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה על מכת השחיתות:
התם, מה הוא אומר? "אצלנו שחיתות? נו באמת... מה, אסור כבר לעשות טובה לחבר מהצבא או מהמפלגה? ארגונים טורדנים מחפשים שחיתות מתחת לכל אבן, ו'קשרי הון ושלטון' תחת כל עץ רענן. אין להם משהו יותר טוב לעשות חוץ מלהילחם בחלוקת כרטיסים למקורבים במשחקים? הם בטח מקנאים שלא קיבלו כרטיסים וג'ובים..."
רשע, מה הוא אומר? הרשע, שהתמנה לסגן שר, בדיוק יצא מחקירה במשטרה, בחשד לקבלת שוחד מחברת ענק, עם חיוך מאוזן לאוזן, וצחק: "לעולם לא יתפסו אותי, הרי שמרתי על זכות השתיקה". לא הופתענו, הוא כבר מזמן איבד את הבושה.
הרשע מיהר לפגישה עם עורך-דין מפולפל, שרוקח עסקאות על חשבון המדינה, ולכן רק אמר: "הלוואי שתקרסו! לא תתמוטטו מאיזושהי סכנה ביטחונית, אלא בגלל השחיתות". ואז הזכיר היסטוריה רחוקה: "הגדולות שבאימפריות התמוטטו בגלל שחיתות. בגלל שקברניטיהן שכחו את האינטרסים של הכלל וקידמו גחמות של בעלי הון. כך קרסו הרומאים והעותמאנים. הבאים בתור, זה אתם!". והוסיף: "מגיע לכם! תמשיכו לקטר בסלון ותראו איך תטבעו בביצת השחיתות, בזמן שאני את היאכטה שלי כבר קניתי - מכספכם".
ושאינו יודע לשאול, מה הוא אומר? "די, אין לי כבר כוח למדינה הזו - כולם מושחתים! פשוט אין מה לעשות". ואז נאנח על מכת השחיתות המתפשטת כענן ארבה מאיים, המשיך לצקצק בלשונו ותו לא. לעולם לא ישאל מי המושחת, לעולם לא ידרוש אחריות אישית מנבחריו. מצידו, שאחרים יעשו את העבודה.
החכם, מה הוא אומר? את החכם פגשנו בכיכר העיר הריקה, מנסה לשכנע עוברי אורח לבער את נגע השחיתות: "רוצים לדעת מהי שחיתות?", שאל את הקהל, "הביטו אל תיאטרון האבסורד: לחלוקת נכסי המדינה למיוחסים, להתנכלויות לחושפי שחיתויות, ליחס אישי למקורבים, לעבר עמותות קש, המתנות לעשירים בלבד, האי היווני, הפנסיה המוגדלת לח"כים, סיריל קרן, הטעות בת 130 מיליון שקל לטובת ה..." והקהל שומע, מהנהן בראש ולוגם מהקפה.
החכם לא מתייאש, ממשיך למנות פרשות שחיתות ומוסיף: "אנא, ראו את נבחריכם: הסתכלו בשר שהורשע בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים, בח"כים החשודים בעבירות חמורות כזיוף ומרמה ומסתתרים מאחורי חסינותם. תביטו בח"כים מימין ומשמאל הפועלים בזריזות כדי לבצר את השליטה של מרכזי המפלגות על השלטון בישראל. ח"כים אחרים לא טומנים ידם בצלחת ההסתאבות ומתנהגים בבריונות וגסות, תוך החרבת טוהר המידות של השירות הציבורי". אחדים מצטרפים לשורותיו ואז הוא נעלם בריצה לכתיבת הבג"ץ הבא.
חג המצות יסתיים בקרוב. אולם אנחנו נותרנו עם נגע השחיתות המתפשט. כיצד לנהוג? ארבעת גיבורנו הטובים מההגדה מציבים בפנינו אפשרויות שונות. כל אחד ואחד מאיתנו - ובעם שלנו יש אנשים נפלאים, חכמים ואמיצים - צריך לגבש את בחירתו. את הבחירה שלי אני יודע - בחירה במאבק ארוך וסיזיפי למיגור השחיתות, למינהל תקין ולאיכות השלטון. האמינו לי, אנחנו על קצה מצוק תלול, וברשותנו זמן מועט לתקן המצב ולהילחם במכה המסוכנת מכולן - מכת השחיתות.
עו"ד אליעד שרגא הוא יו"ר התנועה לאיכות השלטון
מונולוג חמישי בסדרה
לפנייה לכתב/ת 
