בג"ץ ידון בעתידו של הבנק לחקלאות

ב-31 במארס קיבלה הנהלת בנק החקלאות מכתב ממאיר סוקולר, ממלא המקום הזמני של נגיד בנק ישראל. המסר במכתב היה קצר: החל ממחר, 1 באפריל, אין לכם יותר רישיון לנהל בנק. זו לא היתה מתיחה של 1 באפריל, אלא שלב נוסף בסאגה ארוכה ומביכה, שמתנהלת במחשכים שנים ארוכות.

לפרשה הזו שותפים פקידי מדינה, שרים ועסקנים שאינם מצליחים להגיע להחלטה באשר לעתידו של בנק החקלאות זה שנים ארוכות - למען הדיוק לא פחות מ-15 שנה.

ייתכן שהקושי הזה נובע מהעובדה שבנק החקלאות הוא יישות משפטית מוזרה. הבנק אינו מפרסם דו"חות, לא ברור מי בוחר את עובדיו ומהו שכרם, ובעיקר לא ברור מה בדיוק הם עושים שם במשך כל השנים האלו.

אם תרצו - סיפור כלכלי טוב, אם תרצו משל לשיטות המינהל הישראליות. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 קרסה החקלאות הישראלית ואיתה קרסו קיבוצים ומושבים, בעיקר בצפון הארץ. חוק גל, שנוסח באותם הימים נועד להגיע להסדרי חובות עם חקלאים אלה, שחלק ניכר מחובותיהם, בהיקף של מיליארדי שקלים, היו כלפי בנק החקלאות.

באפריל 1993 החליט בנק ישראל להגביל את הרישיון הבנקאי של בנק החקלאות, שהחל את פעילותו ב-1951 כדי לפתח

חקלאות בישראל. כחלק מהגבלת הרישיון נאסר על הבנק לקבל פיקדונות חדשים או לתת הלוואות. בפועל הפך הבנק לגוף שכל מטרתו היא להסדיר את החובות של החקלאים כלפיו ולדאוג לסילוקם. כיום, 12 השנים לאחר מכן, מסתכמת מצבת החובות של הבנק ברבע מיליארד שקל.

בסוף מארס החליט המפקח על הבנקים, יואב להמן, לבטל של הרשיון הבנקאי של בנק החקלאות. מבחינת בנק ישראל לא היה כל חדש במכתב ששוגר להנהלת בנק החקלאות. מכתב זה סיכם מהלך שהחל עוד בתקופת כהונתו של דוד קליין כנגיד, ולפיו יחוסלו כל הבנקים הקטנים בישראל - גם כאלה הנמצאים בבעלות המדינה.

כחלק ממהלך זה של בנק ישראל נעלמו מהנוף בנק פקאו, בנק גחלת, בנק עולמי, קופת העובד בנתניה ועוד כמה בנקים קטנים. בנק החקלאות, הנמצא בידי המדינה, היה ברשימת החיסול.

בבנק ישראל לא ראו כל הצדקה לכך שבנק הגובה מדי שנה כמה עשרות מיליוני שקלים מהלקוחות מוציא 7 מיליון שקל

בשנה כדי לפעול. בבנק ישראל חשבו כי לא סביר שחמישית או רבע מהגבייה השנתית ישמשו לשכר והוצאות של הבנק. אם לא די בכך הרי תשתית המחשוב של הבנק אינה מאפשרת לו לפעול כראוי ואפילו אינה מאפשרת למכור את הרישיון שלו לגוף אחר.

אבל הפרשה לא הסתיימה בכך. לפני עשרה ימים עתר בנק החקלאות לבג"ץ בטענה כי לבנק ישראל אין סמכות לשלול לו את הרשיון. העתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין מוטי רינקוב ויהודה גדרון, שותפיו למשרד של שר האוצר לשעבר עו"ד משה ניסים, ביקשה מבג"ץ להוציא צו מניעה זמני נגד ביטול הרשיון. בית המשפט לא הוציא את הצו, אך קבע דיון בעתירה.

מקריאת העתירה של בנק החקלאות עולה סיפור שונה מזה שנשמע במסדרונות בנק ישראל. הבנק תוהה מה גרם ליואב להמן לרוץ למאיר סוקולור, ממלא מקום נגיד ולא הנגיד הרשמי, ולבקש ממנו לחתום על ביטול הרישיון - וגם מציע פתרון: בנק ישראל והמדינה יודעים שמבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, מכין דו"ח על ההתנהגות הלקויה של המדינה בכל הקשור לבנק החקלאות, ולפיכך הוחלט לסגור את הבנק מייד כשפנה אליהם המבקר בבקשה לקבל תשובות.

עוד עולה מהעתירה כי לצורך השימוע שנקבע לבנק על ידי בנק ישראל נשכרה חברת גיזה-זינגר-אבן כדי להכין לבנק

תוכנית כלכלית ואף נשכרו שירותיו של עו"ד משה ניסים. עוד טוען הבנק כי רק באוגוסט 2004 הגיע לבנק יו"ר חדש. מדובר

בעו"ד אלי קולס, פעיל ליכוד ותיק, שכיהן בעבר כח"כ וכיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ומונה לתפקיד על ידי שר

החקלאות, ישראל כץ ושר האוצר בנימין נתניהו. קולס, טוען הבנק בעתירה, "עדיין לא הספיק לפעול להבראתו של הבנק ולייצובו".

נראה כי בנק החקלאות מחפש דרכים להמשיך ולפעול. בבנק החקלאות טוענים כי הבנק פיתח עם השנים התמחות בהסדרי

חובות עם המגזר החקלאי, שאותה אין לאף בנק או גוף אחר בישראל, ולפיכך אסור לסגור אותו. בנוסף, מרבית הביטחונות שמחזיק הבנק כנגד חובות לקוחותיו הן אדמות מדינת ישראל, ששועבדו לו על ידי הקיבוצים והמושבים. הבנק טוען כי קיים חשש שאם הטיפול יועבר למישהו אחר, הוא יוותר על הסדרי החובות המורכבים ויעביר את הקרקעות על שמו ויעשה בהן כרצונו.

בעוד שלושה שבועות יישב בג"ץ בהרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק והשופטים מישאל חשין ודורית

ביניש כדי לדון בעתירה. דיון זה יהיה עקרוני ויעסוק בסמכותו של המפקח על הבנקים לשלול רשיון בנקאי של מוסד, שלמעשה לא עבר על החוק או ביצע חריגה מהסמכות שניתנה לו. בית המשפט גם ידון בשאלה אם סביר שלאורך תקופה כה ארוכה איפשרה המדינה לבנק החקלאות לפעול ולקיים מערכת לא זולה בלי שאיש יבדוק מה קורה שם בדיוק.