אם אתה מוצלח, אתה עף

אם בפרקים הקודמים נבחן כל מועמד ביכולתו להתמודד בתוך קבוצה, ביכולת הדיאלוג שלו, בכוחו להוביל במצבי לחץ - בא פרק זה והעמיד את המועמדים מול פסיכולוגית, מבדקים פסיכומטרים ואולפן טלוויזיה שאכלס את אהרון ברנע ודנה וייס שריחפו בחוסר עניין מעל דמויות המתמודדים וסנטו בהם.

המטלה של המנהיגים בפרק זה היתה לקבל ציון משוקלל במבדקים הפסיכומטריים, הפסיכולוגים וההופעה הטלוויזיונית שלהם, אבל אם מטרת הפרק היתה לעמוד על יכולתם האינדיבידואלית - מדוע לא עמדו למשפט ההדחה אלו שציוניהם היו נמוכים? לערוך פרק שלם בהתמודדות אישית, כל מועמד מול עצמו ומול יכולותיו, ולבסוף להדיח את המוצלח, זה חוסר עקביות - וחבל.

לקו הגמר הגיעו שבעה ומהם שניים נידונו לאפשרות הדחה. העולה הצעיר מאוקראינה, ואדים בלומין, איש אמנות הריקוד ובעל תודעה של עזרה לזולת. מולו איקי אלנר הבוגר והמהוקצע, בעל חשיבה פוליטית וחברתית, אכפתניק במובן האמיתי, הומוסקסואל מוצהר ובעל פתיל קצר וסבלנות מועטה לקשיי עמיתיו. איקי (ולא יצחק ידידי רם כספי, אדם מכנה עצמו כפי שיחפוץ). התבלט בקבוצה לטוב ולרע, אבל דווקא בפרק בו הודח הוא הצטיין בכל הפרמטרים. מדוע הוא הודח?

אינני בטוח שאלנר היה צריך להשתתף בתוכנית זו. הוא בוגר, מנוסה ופוליטי מאחרים. אבל מרגע שהגיע, לא היתה סיבה להשאיר חלשים וחלשות ממנו ולוותר על שורותיו. מעט הברק שהפיקו משתתפי התוכנית מעצמם בא דווקא ממנו ומדמותו המסובכת.

השיקול של בני גאון כיו"ר צוות השופטים היה אולי נכון בברירה שנותרה לו. אבל ההפקה היתה חייבת להביא בפניו שניים אחרים שראויים להדחה ולא להעניק להם חסינות בלתי מוצדקת.

אינני יודע מה יצפנו בחובם הפרקים הבאים ומי הבאים בתור להדחה. יש לי חשד שבמודע או בתת–מודע, נוטה הצוות ורוב המשתתפים להיפטר מהשונה ומהמאתגר. כך הלכה מוריה המתנחלת ולאחריה איקי ההומוסקסואל ולא אתפלא אם הבאים בתור יהיו העולה מאוקראינה והערבייה שבצוות וייוותרו שלושה שהם הדימוי הסטריאוטיפי של "המזרחי הלוחם" שזקוק ללגיטימציה מערוץ טלוויזיה ארצי על מנת שיממש את "חזונו".