שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החיים הסודיים של החרדים
    רומן הביכורים של נעם קצב, "ימים אחרונים של תמימות", מתאר נער בישיבה שמגלה את קסמה של החילוניות. מיה סלע סבורה שהז'אנר שפותח לנו צוהר לעולם החרדי צריך קצת לנוח

    "ימים אחרונים של תמימות" הוא רומן ביכורים של נעם קצב. הספר מתאר את הישיבה החרדית בה לומד הנער יצחק, גיבור הספר, שאמונתו מתערערת. יצחק חש סקרנות לגבי העולם שבחוץ, העולם האסור, העולם החילוני, שנראה לו מסעיר פי כמה מעולמו שלו. הוא מתחיל את מסע הכפירה שלו בהתחמקות מהישיבה

    אל הספרייה החילונית הקרובה, אבל מהר מאוד עובר לשאר דברי מתיקה שנחשבים בעיניו לשיאה של החילוניות. כמו כל נער בן 15 שטוף הורמונים, נמשך הגיבור של קצב להשחית זרעו לשווא, לראות ציצי, ובסופו של דבר אולי אף להצליח לעשות סקס רחמנא ליצלן.

     

    נעם קצב גדל בקרית גת ולמד בישיבה אותה עזב בשלב מסוים לטובת לימודים באוניברסיטה. גם ייחוס ראוי יש לו והוא בנו של הנשיא משה קצב. למרות ואולי בגלל כל אלה נראה שלא היה לו אומץ לפרק ולבחון באמת את העולם שאותו הוא מתאר. ספרו תמוה במקצת, משום שהוא דומה יותר מכל לספר הדרכה לנוער ישיבות, שבוודאי יחמוק עתה מהישיבות אל הספריות החילוניות, ויחפש את הספר הזה, בעיקר כדי לדעת שהוא לא לבד במלחמתו ביצר.

     

    נהוג לחשוב שחילונים משתוקקים להצצות כאלה אל העולם החרדי, שיצר המציצנות "שלנו" רב כלפי העולם הסגור "שלהם". אולם, דומה שכבר שבענו מספרות שמנסה לפתוח לנו צוהר לחייהם הסודיים של החרדים, שנפוצה עד מאוד בעשרים השנים האחרונות, מיהושע בר יוסף וספרו "אפיקורס בעל כורחו", ועד ספרות הנשים הדתיות והדתיות לשעבר, כגון יהודית רותם ויוכי ברנדס.

     

    הייתי בהחלט מציעה לתת לז'אנר הזה לנוח. מה גם שלאחרונה התעורר קול חדש ומעניין באמת בעולם הדתי, שהאג'נדה שלו כוללת פתיחות גדולה יותר לזה החילוני ובעיקר ניסיון לבחינה פנימית, ונשמעים בו קולות שקוראים לדיון אמיתי ומנסים לשנות משהו בעולם ההלכתי המקובע כל כך שבו הם חיים.

     

    בחיבוטי הנפש של הנער יצחק אין משום חידוש, העולם שבו הוא חי סגור לעולם החילוני, ומבחינת החרדים חיינו הם חיי פריצות גמורים. לנעם קצב אין הצעות חדשות עבור הגיבור שלו.

     

    גם העברית הגבוהה לכאורה שלו נדמית כמכוונת להבנתם של נערי ישיבה בני 15. כקוראים לא מיומנים של ספרות חילונית משוקצת, הם בוודאי לא יזדעזעו מדימויים שחוקים לחלוטין שבהם משתמש קצב, כמו "נכנסתי לאולם רחב ידיים והם חיבקו אותי מכל עבר – הספרים. מונחים על המדפים כפרי בשל, ממתינים לאצבעותי שיקטפו אותם מהכונניות. הייתי כתועה מדבר שהגיע לנווה ירוק, ובמקום מים הוא מוצא שם משקאות בטעמים ובצבעים שונים".

     

    בחורות ערומים זה חולרע

     

    יצחק, גיבורו של קצב, רוקם קשרים עם רחל, המנקה של הישיבה, חילונית שנשלחה לישראל מגרמניה, משום שקיימה קשר עם גבר המבוגר ממנה בעשרים שנה ולא מצא חן בעיני הוריה. היא מציעה להיות החונכת שלו ונותנת לו לגעת לה בחזה. הוא גם הולך למועדונים של חילונים, עם מוזיקה של חילונים, ועם בחורות עם מחשוף שאולי יתנו לו לגעת בהן, כי יש חילוניות שנותנות.

     

    תמצית החילוניות לפי קצב היא כזאת של מועדונים, סקס וזימה. אם בהתחלה הוליך את הנער יצחק לספרייה לקרוא ספרות אסורה, מהר מאוד הוא עובר לדבר האמיתי ומבהיר שהספר מיועד לחרדים יותר מאשר לחילונים, כי קצב מתאר את העולם החילוני עבור עיניים חרדיות, כאלה שמעדיפות לראות את החילוניות כסדום ועמורה: "לה לא הפריע דבר, היא חיה בעולם נהנתני, כזה שאין בו מחר. אחת המומחיות שלה הייתה להגביר את השפעת החשיש. היא ידעה לפתות בחור מושך ולגרור אותו בקסמיה אל מיטתה, גם אם היתה לו חברה".

     

    דומה כי קצב לא לגמרי החליט מה הוא רוצה שהספר הזה יהיה, ומלבד הסיפור שמגולל הנער יצחק בגוף ראשון, שוזר קצב פרקים שלמים של ציטוטים מין המקורות עם מעט פרשנות שלו, כמו בחר לספר לחילונים הבורים משהו על המקרא שאין הם מבינים בו דבר.

     

    בסופו של דבר בוחר יצחק, לאחר שטעם מהריק של החילוניות, לחזור אל המלאות המוכרת של עולם עם אלוהים. דומה שהגיבור לא עובר שום תהליך, שום התפתחות לא נכונה לו, והוא חוזר לדרך הישר: "התפללתי במשך עשרים וארבע שעות מבלי לקום מכיסאי, מבלי לעצום עין אחת, רעב וצמא. כל מילותי וישותי אמרו סליחה ומחילה. אחרי שהכרתי את הדרך השנייה, בחרתי לי בזו הראשונה, הישנה".

     

    "ימים אחרונים של תמימות", נעם קצב, הוצאת שוקן, 204 עמ'
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים