עביר ונפילת האבירות

המתמודדים האחרים בתוכנית "דרוש מנהיג" לא נשאלו על מחויבותם לדמוקרטיה. נציגת המתנחלים לא נשפטה על יחסה לפלסטינים וזכותם להיות "עם חופשי בארצו". המתמודדים הדוגלים בגישה קפיטליסטית לא נשפטו על יחסם לשכבות החלשות. עביר קובטי, הערבייה הפלסטינית אזרחית ישראל, הצהירה שקשה לה להזדהות עם מילות ההמנון. היא נפסלה והוכשלה על כך שלא השתכנעה שהנהיות של "נפש יהודי הומיה" צריכות לחלחל ולקרקר "בלבבה פנימה".

חייבים לנקות את השולחן משני דברים המובילים למקום אחד, והוא קבלת הניפוי של עביר - האישה והערביה - כמובן מאליו. ראשית, לטאטא מהשיח כל שמץ של רגשי נחיתות בגין הלאום והמיגדר - אין לעביר ואין לנו רגשות כאלה. שנית, לדחות מכל וכל את ההשלמה כביכול עם מגמות ההדרה והדחיקה של האזרח הערבי אל מחוץ למעגלי הזכויות והשיח הלגיטימיים בישראל. הלגיטימיות של האזרח הערבי, או של כל אזרח אחר, אינה שאובה מהלויאליות שלו לממסד הפוליטי או החברתי, אלא מעצם אזרחותו, שצריכה לשאת את היותו שונה.

עביר נפסלה כי היא לא שוחה עם הזרם החמים של הקונצנזוס, שהיה אמור להוביל אותה לתואר האבירות והמנהיגות. הרי בניגוד לסברה הרווחת, להתעקם ולהתפתל עם אותו זרם זו תכונה מנהיגותית מפוארת. הרי רק דגים חיים יכולים לשחות נגד הזרם, אלא שחיות אינה תכונה חיונית כדי לזכות בתואר הנשגב של חבר השופטים - גאון, אלמגור ועמית.

עצם המפגש - התחרות בין אזרחים ואזרחיות שייצגו קשת רחבה של זרמים בחברה הישראלית -  ריתק צופים רבים, ומתוכם רבים מקרב האזרחים הערבים בישראל, שראו בהשתתפותה של עביר אמצעי להפוך חלק מהשיח הציבורי הלגיטימי במדינת ישראל, ללא קשר עם כוונות המפיקים (רייטינג, פרסומות וכדומה).

הפסילה של עביר טפחה על פנינו והזכירה לנו איפה אנחנו חיים, אפילו תחת שרביטו של חבר שופטים שאינו נמנה דווקא עם הימין הקיצוני הטרנספריסטי הפרימיטיבי. הרי די שחבר השופטים יימנה על המיין-סטרים "הנאור הדמוקרטי" כדי לפסול את עביר, לא בגלל חוסר כישוריה, אלא משום שדעותיה שרטו את הקרום הדקיק שעוטף את הדעות הקדומות וההתנשאות הברוטלית.