צרפת הולכת לקלפי: גורל חוקת האיחוד על הכף
אזרחי צרפת מצביעים היום במשאל עם על חוקת האיחוד האירופי. התחזיות מציירות תמונה ברורה: רוב הצרפתים הולכים להגיד "לא". אם יתאמתו התחזיות תהיה זו מכה אנושה ליוקרתו של הנשיא שיראק, שתכניס את האיחוד לתקופה של בילבול וקיפאון, מדיני וכלכלי. תהיה זו גם זריקת מרץ למחנה של אלה שרוצים לראות אירופה מפולגת. וגם עלינו זה ישפיע
אזרחי צרפת החלו להצביע הבוקר (יום א') במשאל העם הגורלי שייקבע האם צרפת תקבל על עצמה את חוקת האיחוד האירופי. הקלפיות נפתחו ב-8:00 בבוקר ויינעלו ב-22:00 (חצות שעון ישראל). התוצאות יחלו להתפרסם כשעה מאוחר יותר.
כ-42 מיליון בעלי זכות בחירה בצרפת ייקראו להצביע עבור מסמך שרבים מהם אינם מבינים כלל. מה שהם יודעים הוא שתמיכה במסמך תעניק ניצחון יוקרתי לנשיא ז'אק שיראק, ושאמירת "לא" תהיה פגיעה אנושה ביוקרתו.
13 סקרים רצופים שנערכו בצרפת בשבועות האחרונים מציירים תמונה ברורה: המשאל צפוי להיכשל. בסוף השבוע, עוד לפני שנפתחו הקלפיות, נשמעו פוליטיקאים צרפתים כבר מודים בכישלון, ומייחלים שההפסד יהיה בפער נמוך ככל האפשר. כואב, אבל כמה שפחות.
החוקה נולדה בתום מאמץ של שנתיים, תחת ניצוחו של נשיאה לשעבר של צרפת, ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, כדי לייעל את תהליך קבלת ההחלטות באיחוד. הצורך בחוקה נולד לאחר שבהנהגת האיחוד הבינו ששלל האמנות וההסכמים שעליהם התבסס האיחוד, בן 15 המדינות, אינם מתאימים עוד לאיחוד מורחב בן 25 מדינות, ששואף להתרחב עוד בעתיד, ושיש צורך במסמך אב כוללני ומפורט.
החוקה מגדירה את קווי היסוד של האיחוד, את אופן פעילותו, את הקשרים בין המדינות ואת חלוקת הסמכויות בין ההנהגה בבריסל ובין הממשלות בבירות השונות. לדוגמא: אם עד עכשיו כל החלטה של הנהגת האיחוד דרשה הצבעה פה אחד של כל המדינות החברות, כעת תקבע החוקה שהחלטות מסויימות יכולות לעבור גם באמצעות רוב רגיל (51%) או מיוחס (75%).
אך המסמך בן 480 העמודים מקפל בתוכו לא מעט מחלוקות באשר לאופיה של אירופה. תומכיו טוענים שהוא יחזק את אירופה פוליטית מול ארצות הברית - וכלכלית מול סין והודו. הם טוענים גם שדרוש מנגנון חדש שיאפשר תהליך קבלת החלטות מגובש ומהיר, כתרופה לביורוקרטיה שהיא אבן ריחיים על צווארו של האיחוד. לכן הם תומכים בשינויים הכלולים בחוקה, כמו למשל מינוי של נשיא קבוע לאיחוד – במקום הנשיאות התורנית כל שישה חודשים, ומינוי של שר חוץ – שיגבש מדיניות חוץ אחידה.
המתנגדים: החוקה היא מזימה אנגלו-סקסית
אך מתנגדי החוקה בצרפת (וגם במדינות אירו-סקפיות אחרות כמו הולנד ובריטניה למשל) טוענים שהיא מנציחה מדיניות כלכלית ליברלית שתזיק לאירופה, ולא תשים קץ לדימום המתמשך של ידיים עובדות והשקעות שיופנו למדינות עם עלויות שכר נמוכות כמו סין. הם גם טוענים שהחוקה רק מכרסמת עוד בריבונות המדינות לטובת חיזוק מעמדה של בריסל.
הממשלה הימנית-שמרנית של שיראק חברה למפלגת האופוזיציה הסוציאליסטית בתמיכה בחוקה. ההתנגדות לעומת זאת, חוללה פלאים: היא חיברה בין מנהיג הימין הקיצוני ז'אן מארי לה-פן, בין מנהיג האנטי-גלובליזציה הכפרי ז'וסה בובה ובין ראש הממשלה לשעבר, הסוציאליסט לורן פביוס. כולם טוענים כי החוקה היא מזימה אנגלו-סקסית שרוצה להפוך את האיחוד לאולטרה-ליברלי, שהכסף – ולא החזון - זורם בעורקיו. המתנגדים סבורים גם שהחוקה היא מזימה שנועדה להבטיח את צירוף טורקיה לאיחוד – מהלך שהממשלה הצרפתית תומכת בו אך הציבור אינו רואה בעין יפה.
ביום חמישי יצא הנשיא ז'אק שיראק לניסיון שיכנוע טלוויזיוני אחרון לגיוס מחנה ה-"כן". "ההצבעה חיונית לעתידה של צרפת", אמר, "ביום ראשון כל אחד מכם יאחז בידו חלק מעתידה של המדינה".
שיראק יודע כי חלק ניכר ממחנה המתנגדים לחוקה מתכוון להצביע "לא" רק כדי להביע את תיסוכלם ממנו וממשלתו, בשל הכלכלה המדשדשת והאבטלה המתמשכת ולכן הפציר בצרפתים להצביע באופן ענייני ולא נקמני. "אתם חייבים להבין שהשאלה שהמשאל בסופו של דבר יענה עליה היא לא מה דעתכם לגבי התנהלות הממשלה, אלא מה דעתכם לגבי העתיד בו יחיו ילדיכם, ומה דעתכם על עתידן הצפוי של צרפת ואירופה".
שיראק נושא כבר כמה חודשים את קמפיין התמיכה בחוקה על כתפיו. הוא אמר כבר בעבר כי לא יתפטר אם יכשל משאל העם, אך ביום חמישי ציין כי בכוונתו לערוך מספר שינויים בממשלתו, "כדי להעניק לה תנופה חדשה", רמז כי הוא מוכן להקריב על מזבח החוקה את ראש ממשלתו הלא פופולרי ז'אן-פייר ראפרן – רק כדי שלא לספוג כישלון בקלפיות.
מספיק כישלון אחד כדי לקבור החוקה
ההצבעה בצרפת היא המבחן האמיתי הראשון של החוקה, שעד כה אושררה בעשר מדינות באיחוד. כדי שהחוקה תיכנס לתוקף צריכות כל 25 המדינות לאשרר אותה. חלקן החליטו לבצע את תהליך האישרור בהליך הצבעה בפרלמנט, חלקן באמצעות משאל עם וחלקן טרם החליט – ובוודאי ממתין לראות כיצד יעבור המשאל בצרפת, ומה יקרה במשאל העם המקביל בהולנד ביום רביעי (גם שם אגב צפוי כישלון לחוקה, מה שיחרוץ באופן סופי את גורלה).
ביום חמישי הצביע הפרלמנט האוסטרי בעד האישרור וסיים את התהליך. ביום שישי הצביע בעד גם הבית העליון של הפרלמנט הגרמני. קדמו להן ליטא, סלובקיה, סלובניה, הונגריה, איטליה, יוון וספרד, שהייתה עד כה המדינה היחידה בה אושררה החוקה באמצעות משאל עם.
מאחר שהחוקה דורשת אישרור בכל המדינות, מספיק כישלון אחד כדי לקבור אותה – כלומר לשלוח אותה לניסוח מחדש ותהליך אישור מחודש שיארך זמן רב. מתנגדי החוקה עדיין מקווים שאמירת "לא" גורפת, ואחריה הצבעה דומה בהולנד ביום רביעי, יאלצו את האיחוד לשקול מחדש את הנוסח, להכניס בו שינויים ולהביאו להצבעה נוספת. שיראק התרה במתנגדים ואמר להם שלא תהיה הצבעה נוספת, לפחות לא בצרפת. הוא ואנשיו מקווים שהרוח האירופית של צרפת, אחת מהמדינות המייסדות של האיחוד, תתעורר ביום ראשון בבוקר, תלך לקלפי ותציל את המצב.
אז מה יקרה בתום יום ההצבעה? מה יקרה אם צרפת תשמע "נון" חזק וברור? האיחוד ימשיך להתקיים כמובן, אולם תהיה זו מכה קשה להנהגה שלו, שתכניס אותו לתקופה של בילבול וקיפאון מדיני וכלכלי, תזעזע את האירו ותגרום להתחזקות כוחם של אלה השואפים לראות מודל שונה של אירופה – שהחוטים המאחדים אותה דקים ורופפים יותר. וכן - לאירופה חלשה יותר כלכלית ופוליטית, מבולבלת ומפולגת, תהיה השפעה גם עלינו.
