האם השיטה "לתת לתינוק לבכות" גורמת נזק למוח?
ההורים המסורים ביותר יכולים לאבד את הסבלנות כשקול בכיו של תינוקם קוטע את שנת הלילה שלהם מדי שעה או שעתיים. רבים מנסים את "טכניקת חמש הדקות", שמניחה לתינוק לבכות בתקווה שיירגע. ספר שיצא באנגליה טוען שהשיטה הזאת מסוכנת, כי היא עלולה ליצור שינויים מבניים במוח, שיגרמו לתינוק בבגרותו הפרעות רגשיות או נוירולוגיות. מומחים מביעים את דעתם בנושא
מדובר, ללא ספק, באחד המצבים המתסכלים והקשים להתמודדות בהורות, בייחוד זו הטרייה: אחרי שהייתם יחד המון שעות, שיחקתם, קראתם סיפורים, השתוללתם בג'מבורי, שחיתם או תירגלתם יוגה עם התינוק המתוק, מגיעה שעת הלילה. לכם לא נשארו אנרגיות לנשום, הוא מצידו בוכה.
המסורים ביותר. ואז, לפעמים בלית ברירה, מתוך אותה עייפות, שמובילה לעצבנות, שמשפיעה לרעה על היחס לתינוק בשעות היום האחרות, מתחילים לחפש טכניקות להתמודדות עם הבכי בשעת לילה הזה.
הוא בוכה לפני שהוא נרדם, מה שמאריך עד קצה גבול היכולת את טקס ההשכבה, והוא בוכה שעה או שעתיים מאוחר יותר, כשהוא מתעורר, ושוב כעבור שעה, וחוזר חלילה. ברגעים הליליים האלה פוקעת סבלנותם של ההורים
בימים הראשונים
איך להכניס את התינוק למחזוריות יום-לילה
ליאת משאט-פריזם
תינוק לא יודע שבלילה ישנים. בניגוד אליכם, אין לו תפיסה של מחזור יום-לילה כמו שיש למבוגרים, ואם כבר הוא דווקא נוטה להפוך אותם. לכן, אם התינוק החדש שלכם מתקשה להבחין בין יום ללילה, הנה כמה עצות שיעזרו לכם לעזור לו
במוקדם או במאוחר מגיעים כולם לטכניקה שנחשבת ליעילה, אם כי כזו שלא מיועדת לבעלי עצבים רופפים: "טכניקת חמש הדקות". בשיטה זו משכיבים את התינוק במיטתו ונפרדים ממנו באהבה למרות בכיו. מניחים לו לבכות חמש דקות (או 10, או 20, תלוי כמה קשוחים אפשר להיות), ורק אז ניגשים אליו, מלטפים, מרגיעים, ושוב מתרחקים ממנו.
המצדדים בשיטה טוענים שבתוך שלושה-ארבעה ימים, מקסימום שבוע, שבמהלכם מגדילים את פרק הזמן בין ניחום אחד למשנהו, זוכים ההורים שהעזו בשנת לילה רצופה.
המתנגדים טוענים, כצפוי, שמדובר בהתאכזרות, שטכניקת חמש הדקות היא לא פחות מטראומטית לתינוקות הרכים.
ספר שיצא לאור באנגליה הולך עוד יותר רחוק. מרגרט סאנדרלנד, פסיכולוגית הילדים שכתבה אותו, טוענת ששיטות כאלה הן פשוט מסוכנות, שכן הן עלולות ליצור שינויים מבניים במוח, שיעלו לתינוקות האלה בבגרותם בהפרעות רגשיות או נוירולוגיות.
המתח שחווים התינוקות ברגעי הבכי והמצוקה האלה, כשהמטפלים שלהם לא נענים להם, עלול לטענתה להביא להצטמקות רקמות במוח. מחיר יקר, יקר מדי כמובן, גם עבור הורים מותשים ושחוקים שלא ישנו טוב חודשים ואפילו שנים.
תרגילים בהירדמות
ד"ר יונית גולד, מומחית לרפואת ילדים במרכז לבריאות הילד של שירותי בריאות כללית ברמת אביב, מסבירה: "שינה של תינוקות שונה משינה של מבוגרים. מחזורי השינה שלהם קצרים יותר – הם מתעוררים הרבה בלילה, ובניגוד אלינו, לא יודעים כיצד להרדים את עצמם בחזרה. זה חזק במיוחד בקרב תינוקות שהורגלו להירדם רק ביניקה או בנענוע. ואז, כשהם מתעוררים, הם מוצאים את עצמם פתאום לבד, במיטה מסורגת, והם בוכים.
"לפעמים יש לבכי סיבות ספציפיות: כאבי בקיעת השיניים, כאבי בטן שמקורם בגזים, חלומות או מחלות שמתפתחות ויוצרות כאב. לפני שניגשים לטפל בבכי הלילי, חשוב לוודא שלא מדובר במצב רפואי שמצריך התייחסות מתאימה".
לטענתה, אין להתייחס לכל בכי של התינוק כאל סימן למצוקה איומה. את שיטות השליטה בבכי היא מציעה לדחות לשלב שבו התינוק כבר לא תינוק הישרדותי לפי ההגדרה, כלומר, בשום אופן לא לפני גיל חודשיים.
ד"ר גולד: "הטכניקות האלה מציעות לתת לתינוק לבכות כמה דקות, לא שעות ארוכות, והמטרה, צריך לזכור, היא לא להתעלל בו, אלא לאפשר לו ללמוד להירגע לבד ולהירדם בכוחות עצמו. מדובר ביכולות חשובות, עבורו ועבור הוריו כאחד, כדי שכולם יישנו שינה איכותית יותר.
הדרך לעשות את זה היא להתחיל לשמור על סדרי יום ולילה מגיל צעיר ולהגיע למצב שבו כבר ההירדמות הראשונית של התינוק, כלומר בפעם הראשונה בכל לילה, תהיה עצמאית, ולא על הציצי של אמא".
לדבריה, רצוי להניח לתינוק לבכות דקה עד שלוש דקות, כי לפעמים מגלים, למרבה השמחה, שהוא נרגע לבד. אם לא – ד"ר גולד מציעה לגשת לתינוק בלי דיבורים מיותרים, בלי להדליק אורות וכמובן בלי משחקים, להזכיר לו שההורים אוהבים אותו וקרובים אליו, אבל זו שעת לילה – ולכן הוא במיטה, ואמור לישון.
"הפרעות שינה אמיתיות הן נדירות ביותר בגיל הילדות, והבכי הוא פשוט כלי הבעה של התינוקות והפעוטות", היא אומרת. "אין סיבה רפואית להכריח תינוקות לישון, אבל כשהמצב הזה משבש את חיי הבית, כשכולם עייפים וסובלים, לפעמים שווה לנסות גם את הדרך הקשה.
כשההורים שלמים עם הדרך, זה יכול לקחת אפילו שבוע-שבועיים, אבל זה עובד. "חשוב לזכור שכל פרק זמן של בכי, לפי הטכניקה הזאת, נקטע על ידי ביקור של ההורים, ליטוף ודברי חיבה, כדי שהעסק לא יהפוך להיות טראומטי והתינוק לא יחוש, חלילה, שננטש.
"לכן לומר שטכניקה כזאת תגרום לילדים נזקים בלתי הפיכים נשמע לי מוגזם. הרעיון הוא לתת להם לבכות פרקי זמן סבירים, קצרים, וזה לא מספיק לדעתי לגרימת נזקים של ממש".
בעיה של העידן המודרני
דיאנה אדלמן, מנהלת תחום הורות ברשת "דיאדה", חושבת אחרת לגמרי. אדלמן: "הקביעה שמדובר בטכניקות מסוכנות לא מפתיעה אותי. המנגנון שנדרש להורה אוהב כדי לכבות את הרגש, לתת לילדו הצעיר מאוד לבכות דקות ארוכות ברציפות ולא לגשת אליו ולהתייחס אליו באהבה הרגילה שבה התייחס אליו בשעות היום – לא יכול שלא להזיק לתינוק.
"ידוע שתינוקות עד גיל שנה הם הישרדותיים, ומוחם מתפתח כל העת. בשנה הזאת כל חוויה קשה שהתינוק חווה משפיעה בוודאי על הקשרים במוחו, זה רק הגיוני".
גם אדלמן מודעת, כמובן, לקושי האדיר שחווים ההורים עצמם בשל הצורך להיענות לצורכי התינוקות בכל שעות היום והלילה, לשמור על משרותיהם ולתפקד בכל המישורים באופן הגיוני ותואם. בעיניה, מדובר בכלל בבעיה תרבותית כוללת.
"בעידן המודרני אין אורך רוח לתת לתינוקות להיות תינוקות. זו התרבות שמאלצת את ההורים להיפרד מהתינוקות בגיל שלושה חודשים, להכניס אותם לקבוצות גדולות כשהם עדיין לא מסוגלים בכלל ליצור אינטראקציות חברתיות, וגם את השימוש בטכניקות הבכי האלה עושים ההורים ממצוקה, לא מרוע", אומרת אדלמן.
היא מציעה להורים להתמקד בהרפיה מגירויים בבואם להשכיב את התינוקות, במקום בהרדמה עצמה. "כשהתינוק חש שגוף ההורה שלו במתח כשהוא עסוק בלהרדים אותו", כך אדלמן, "הוא חווה את זה כסכנה, ובמצב הזה הוא פשוט לא יירדם. לכן חיוני שהורים יירגעו בעצמם לפני שהם משכיבים את הילדים, יפחיתו את הגירויים בסביבה, ובצורה נינוחה יסייעו לתינוק להיכנס לשינה.
"הבכי של התינוקות בלילה כשהם מוצאים את עצמם לבד במיטה שהיא כלוב הוא לא בכי של תסכול, שהוא לא נוראי. מדובר בבכי של פחד, של אימה, ולכן הוא מחייב התייחסות".
להיגמל מהקריאה לאמא
גם מיכל דליות, מנחת הורים בכירה במכון אדלר, סבורה שבכיים של תינוקות הוא דבר שמצדיק התייחסות של הוריו. הבכי, היא מזכירה, הוא שפה, ומטרתו לומר האם קר לתינוק, חם לו, אולי משהו כואב, האם הוא רעב או שמא משועמם וזקוק לחברה. והכל, מציינת דליות, לגיטימי.
אלא שבעוד שבכיים של תינוקות בשעות היום זוכה להיענות מהירה וקלה יחסית של ההורים, הרי שבלילה הוא נתפס, למרות היותו נפוץ כל כך, כעניין שמצריך התייחסות מיוחדת, טיפול. בין השאר, כנראה, כיוון שהכוחות ששירתו את ההורים הטובים דיים לאורך היום אוזלים בלילה.
"העניין החינוכי מתחיל רק אחרי גיל שנה", אומרת דליות, "למרות שעד אז התינוק כבר למד המון, כולל איזה סוג של בכי מזעיק את אמו מהר יותר, מתי סבלנותה פוקעת וכו'. בשלב הזה אפשר להעביר לו אמיתות, ללמד אותו לדחות סיפוקים, לאפשר לו לחוות תסכול, שילמד אותו להיות אופטימי יותר.
"הניסיונות ליישם את 'טכניקת חמש הדקות' ודומות לה באים ממקום של רציונל, מאמונה שאפשר לסמוך על הילד, שהוא כבר מסוגל לישון לילה שלם, שהוא יכול להרגיע את עצמו, וכמובן מתוך הרצון שכיוון שכך, הוא יתחיל ליישם את זה. אני בהחלט מאמינה שצריך להרגיל את הילד להבין שההורה כאן, והוא אוהב אותו ודואג לו, אבל שם לו גבולות".
אחד הגבולות האלה שהפעוטות, לפי המומחים, כל כך זקוקים להם, הוא הגמילה מקריאה חוזרת ונשנית להורים, לרוב לאמא, באמצע הלילה. דליות גורסת שיש טעם להתחיל לנסות את הטכניקה רק אם בטוחים ביכולתה להצליח, רק אם מאמינים בה ומוכנים לקורבנות שהיא כרוכה בהם. למשל, הבכי.
דליות: "אני מציעה להורים שרוצים – לנסות את הטכניקה הזאת כמה ימים, ואם זה לא עובד, לנסות משהו אחר. למשל, שהאם תשב על כיסא לצד מיטת התינוק בלילה, תלטף אותו קצת, תאמר לו 'אני כאן, לך לישון' ולא מעבר לזה. התינוק או הפעוט ינמנם ומדי פעם יפקח עיניים לבדוק, ואחרי יומיים-שלושה ישקע כבר בשינה עמוקה והאם לא תצטרך עוד לשבת לידו, מוכנה לבדיקותיו.
"אפשרות אחרת היא דרסטית הרבה יותר: להחליט מראש על לילה אחד שבו פשוט נותנים לתינוק לבכות בלי לגשת כלל. לרוב לילה אחד מספיק. זה כואב, זה קשה, גם להורה וגם לתינוק, אבל לפעמים אין ברירה. הרי גם לזריקות שאנחנו יודעים שיכאבו אנחנו לוקחים את הקטנים שלנו.
"נכון, מדובר בחוויה קשה שנכנסת לרפרטואר החוויות של הילד, אבל היא אחת, והוא יודע במקביל שבשאר שעות היום ההורה כן מגיב אליו ברגישות ונענה לצרכיו, ולכן זו יכולה להיות אפילו חוויה בונה ביחסים. הילד לומד שלפעמים כשהוא רוצה את אמא, היא לא תבוא. זה לא נעים, אבל זה מחובר למסר שכשאמא מתעקשת על משהו, היא מקיימת אותו, וזה חשוב.
"ילדים שרגילים שרק מתחשבים בהם כל הזמן יסבלו מאוד לאורך חייהם, כי זו תהיה הציפייה שלהם מהגננת, מהחברים, מבן הזוג, וזה לא יקרה. אנחנו צריכים לזכור שחובתנו כהורים להכשיר את הילדים לחיים, ולא לגרום להם להיות מאושרים נונסטופ. גם אכזבה ותסכול הם רגשות חשובים, חיוניים אפילו".
לפנייה לכתב/ת 
לא לנסות לפני גיל חודשיים
צילום: סי די בנק
מומלצים
