עם עצוב: סקר - כמה מדוכאים יש בישראל?
סקר חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסקה מגלה נתונים חדשים ומדאיגים על שיעור הפרעות הרגש החרדה והדיכאון בישראל. 12% מהאוכלוסיה הבוגרת דיווחו על הפרעות רגש או חרדה, כש-8.5% דיווחו על דיכאון - דומה לאחוז המדווחים על מחלת לב (8.7%) או סוכרת (8.1%) וכפול מאחוז המדווחים על סרטן (3.4%). ולמרות המספרים הגבוהים - ישראלים ביישנים כשמדובר בעזרה נפשית - בעיקר אצל החרדים והאוכלוסייה הערבית
סקר בריאות לאומי, נערך ביוזמת משרד הבריאות, ובוצע על ידי הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 2003-2004. הוא נועד כדי לאמוד את העומס שמחלות אלה עשויות להטיל על הפרט, על המשפחה, ועל החברה. הסקר הוא חלק מפרוייקט בין-לאומי שמוביל ארגון הבריאות העולמי במטרה להרחיב את המידע על תחלואה נפשית באוכלוסייה הכללית. מהנתונים עולה כי שיעור הדיכאון והחרדה בישראל גבוהים מהשיעורים באירופה. עם זאת, שיעור הפאניקה ושיעור ה"הלם קרב" מעט נמוכים מאלה שבאירופה.
ההפרעה השכיחה: דיכאון
8 אחוז (כ-322,000 אנשים) מכלל ציבור בני 21 ומעלה בישראל, דיווחו כי ב-12 החודשים שקדמו לריאיון היו להם סימפטומים של הפרעות רגש או חרדה. 5.5 אחוז מבני 21 ומעלה סבלו לפחות מהפרעת רגש אחת, כשהשכיחה מהפרעות אלה הייתה דיכאון בדרגה כלשהי. 0.8 אחוז דיווחו כי הם סובלים מפאניקה, 0.7 אחוז סובלים מ"הלם קרב" (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) ו- 0.4 אחוז מאגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים).
הפרעות רגש והפרעות חרדה היו שכיחות פי 1.7 בקרב נשים מאשר בקרב גברים. שכיחות ההפרעות היתה גבוהה יותר בקרב אנשים ללא בני זוג (פרודים, גרושים או אלמנים) בהשוואה לאנשים שהיו נשואים, וגבוהה יותר ככל שרמת ההשכלה הייתה נמוכה יותר.
הישראלים מתביישים לקבל טיפול
24 אחוז מאלה שדיווחו שהם סובלים מסימפטומים של הפרעת רגש או הפרעת חרדה בשנה האחרונה ביקרו לפחות פעם אחת אצל איש מקצוע בבריאות הנפש או רופא משפחה או רופא אחר, לצורך קבלת טיפול (איש מקצוע כולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי, קב"ן או אחות פסיכיאטרית). 4 אחוז מהסובלים מהפרעות אלה פנו לעזרה בשנה האחרונה לאנשי דת או למטפלים אלטרנטיביים או מטפלים אחרים בלבד.
20 אחוז מבני 21 ומעלה דיווחו כי פנו "אי פעם" לעזרה של אנשי מקצוע או אחרים בבעיות נפשיות או רגשיות כמו לחצים נפשיים, עצבים, מצב רוח רע, בעיות שתייה או בעיות סמים. הפנייה לעזרה שכיחה מעט יותר בקרב נשים (22 אחוז) מאשר בקרב גברים (18 אחוז). אחוז הפונים לעזרה "אי פעם" היה גבוה יותר בקרב בני 21-64 (21 אחוז) לעומת בני 65 ומעלה (14 אחוז), וגבוה יותר בקרב יהודים (22 אחוז) בהשוואה לערבים (7 אחוז).
כ-30 אחוז מהנשאלים אמרו כי הם "לא כל כך בטוחים" או "בכלל לא בטוחים" שהיו פונים לטיפול גם במצב של בעיות רגשיות חמורות. עמדה זו הייתה שכיחה יותר בקרב גברים (33 אחוז) בהשוואה לנשים (26 אחוז). הבדלים היו גם בין יוצאי בריה"מ לישראלים: 40 אחוז מהעולים השיבו כי לא היו פונים לטיפול נפשי, בהשוואה ל-22 אחוז מהצברים.
43 אחוז מהנשים החרדיות אמרו כי אינן חשות בנוח לדבר על בעיות נפשיות עם איש מקצוע, בהשוואה ל-21 אחוז אצל החילוניות. 50 אחוז מגברים ונשים חרדים ציינו שהיו מתביישים לו היה נודע לחבריהם שהם מקבלים טיפול נפשי, בהשוואה לפחות מ-20 אחוז ביתר האוכלוסיה.
8 אחוז מבני 21 ומעלה דיווחו על שימוש במהלך השנה שקדמה לריאיון בתרופות מרשם לבעיות רגשיות, בעיות בריכוז, במרץ, בשינה, או לצורך התמודדות עם מצבי לחץ. השימוש בתרופות מירשם שכיח יותר בקרב נשים מאשר בגברים, ונפוץ יותר בקרב גרושים, אלמנים או רווקים מאשר בקרב נשואים.
