בטל את החובה, חלוץ

בשנים הקרובות תבקש החברה הישראלית, מסיבות של יעדי צמיחה ושינוי בסדרי העדיפויות, לקצץ באופן ניכר בהוצאות הביטחון - אך לקבל את אותה רמת ביטחון. איך עושים את זה? בלי ספק, האתגר אינו פשוט. חילופי רמטכ"לים מספקים עיתוי מתאים להרהר בסוגייה. הנה כמה רעיונות, המוגשים כחומר למחשבה למפקד הצבא הנכנס.

ראשית, תפיסת הביטחון של ישראל מבוססת לכל אורך השנים על סוג אחד של ביטחון - כזה שמתקבל ממשאבים גדולים: צבא גדול, סדר כוחות גדול, מערכות נשק יקרות וכדומה. ביטחון יכול להתקבל גם בדרכים אחרות, למשל, באמצעות הסדרים מדיניים.

שנית, ברור שלא מדובר בירידה שולית במשאבים, ולכן גם לא בשינויים שוליים בגישה. התשובה לא יכולה להינתן בדרך של חסכון פה ושם. ממסדים צבאיים מפתחים לאורך שנים מענה לאיומי ייחוס מסוימים, ולא בקלות מתאימים עצמם לתמורות במפת האיומים. בדרך כלל, ממהרים להכיר באיום חדש ולהקצות משאבים מולו, אך הרבה פחות מהר מוכנים להכיר בכך שאיום מסוים הפך לפחות אקוטי, וניתן לבטל תוכניות שנועדו להתמודדות עמו. בחינה ביקורתית, שמעריכה מחדש איומים ותשובות להם, דורשת לקחת סיכון מחושב. אך גם כאשר לא מבטלים תוכניות לוקחים סיכון מחושב: בפשטות, לא יהיו די משאבים כדי להוציא לפועל דברים חשובים אחרים, ואפילו חשובים יותר.

שלישית, הגיע הזמן לחשוב ברצינות על ביטול צבא החובה. בוודאי שזהו צעד נכון למשק, אך גם מבחינת הצבא אי אפשר לחשוב על עוד צעד שעשוי לחסוך, לאורך זמן, משאבים רבים כל כך. זוהי הדרך האמיתית לצבא קטן וחכם. המיומנות הגבוהה הנדרשת בפעילות הצבאית, עתירת הטכנולוגיה הגבוהה, דורשת הכשרה ואימונים ממושכים, ובלאו הכי בחלק גדול של המסלולים המקצועיים מתחייבים חיילי החובה לשירות נוסף בתנאי קבע. ההצעה לקצר את שירות החובה תפחית, במידת מה, את המעמסה המוטלת על צה"ל כתוצאה מהכורח להעסיק כמויות מיותרות של חיילים, אך היא עומדת בסתירה מובהקת לצורך בהכשרה ממושכת ובמיומנות גבוהה.

הטיעונים הלא כלכליים - צבא העם, כור היתוך וכדומה - הולכים ומאבדים את משמעותם, ככל ששיעורי הגיוס, ויותר מכך - שיעור המשלימים את תקופת השירות המלאה, הולכים ופוחתים. כאשר צבא החובה מאבד את האוניברסאליות שלו, כל הטיעונים הלא כלכליים מחייבים, בלשון המעטה, בחינה מחדש. מעבר לצבא שכולו מתנדבים-שכירים לוקח שנים (בארצות-הברית ובבריטניה נדרשו לכך 4 שנים, ובצרפת 6), ולכן חשוב להתחיל לבחון את המשמעויות לעומק, ויפה שעה אחת קודם.

רביעית, קו החלוקה בין "עשה" ו"קנה", או ההיקף האפשרי של שימוש במקורות חוץ, רחוק ממיצוי. לא מעט משימות, שפעם איש לא העלה על דעתו כי ניתן להוציא החוצה, יצאו, והשמיים לא נפלו. זוהי מגמה כללית בכל הצבאות המערביים, והיא עשויה להביא לחסכון ניכר במשאבים. בארצות-הברית, שם הדברים שקופים יותר, יש הוכחות לחסכונות של מיליארדי דולר כתוצאה מכך שהצבא חדל לעסוק בנושאים מסוימים בעצמו, והעדיף לרכוש אותם מחברות וקבלני-חוץ.

האחריות לספק ביטחון, ולפיכך גם החובה להציע כיצד להתכנס למשאבים יורדים, מוטלת על מערכת הביטחון. זהו תפקידה. ועם זאת, כשם שבגיבוש רפורמות מקיפות במסים מוצאים יתרונות בשילוב של מומחים פנימיים וחיצוניים, גם כאן עשוי להיות מועיל אם ייעזרו במי שאינם מחויבים להחלטות קודמות, לתפיסות שהיו טובות לשעתן. אולי כך, בדרך של שילוב בין גורמים פנימיים וחיצוניים, ניתן יהיה להגיע לחשיבה יצירתית, פורצת דרך, שתשיג את התוצאות הרצויות.

יעקב ליפשיץ, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, מרצה לכלכלת ביטחון באוניברסיטאות בן-גוריון ותל-אביב