שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הגבר הישראלי: עסוק בחיצוניותו, מבולבל ומלא חרדות

    הגבר הישראלי של היום חש שגזלו ממנו את זהותו ואת מקומו בשם השוויוניות והפמיניזם, ולכן הוא מפתח חרדות והפרעות, שהיו פעם נחלתן של נשים בלבד, כמו אנורקסיה ובולימיה • לחלופין הוא מתמכר לחדרי כושר כדי להחזיר לעצמו את מעמדו לפחות באמצעות המראה החיצוני

    לפני שנה הגיע למרפאתו של הפסיכיאטר ד"ר פנחס דנון רופא כירורג ממרכז הארץ. אחרי שהתיישב בנוחות על הכיסא, גולל את אירועי הטראומה שחווה. "כבר 15 שנים אני רופא מנתח", אמר, "אני רגיל לעבוד תחת לחצים, בתנאי מתח ובשעות מטורפות וממושכות, אבל מה שקרה לי בשבוע ל שעבר לא קרה לי אף פעם. איך שנכנסתי למבוא של חדר ניתוח, נתקפתי בהלה. הזעתי, רעדו לי הידיים ונתקפתי סחרחורת", סיפר לפסיכיאטר.

     

    יומיים אחר כך חזר על עצמו האירוע בעוצמה גבוהה יותר, ולסימני המצוקה נוספה תחושת חנק – דבר שמנע ממנו לבצע את הניתוח. "מה קורה איתי, דוקטור?", שאל בדאגה.

     

    "במהלך הראיון לאיסוף נתונים אישיים שערכתי איתו", מתאר ד"ר דנון, מנהל מרפאה לבריאות הנפש ברחובות, "התברר לי שהרופא קודם בתפקיד והתמנה לסגן מנהל המחלקה הכירורגית שבה הוא עובד. האתגר המקצועי החדש והציפיות שתולים בו מנהל בית החולים ומשרד הבריאות הביאו אותו לתגובת חרדה, שבאה לידי ביטוי דקות אחדות לפני שעמד לבצע ניתוחים". בפגישה השנייה למד הכירורג כיצד לנשום נכון ואף קיבל מרשם לתרופות נוגדות חרדה.

     

    "בשנים האחרונות מסתמנת עלייה משמעותית בתופעות של חרדה בקרב גברים", אומר ד"ר דנון. "זו תסמונת שהופיעה בעבר כמעט רק אצל נשים, חצתה גבולות והגיעה גם למגדר הגברי. אם בעבר נטו גברים חרדתיים להתכחש לסימפטומים ולהמעיט בערכם, לאחרונה יותר גברים מוכנים לדבר באופן גלוי על החרדה שבה הם לוקים".

     

    הגברים המועמדים, לדבריו, לסבול מחרדה שייכים לאחת הקבוצות הבאות:

    1. היפוכונדרים. מי שמרבים להתלונן על מיחושים גופניים מדומים מרבים גם לדווח על תופעות של בהלה.
    2. גברים בני 40 ויותר ששרויים במתח מקצועי.
    3. גברים שאותגרו מקצועית – בעיקר בתחום ההיי-טק והדיפלומטיה – נוטים יותר ויותר לפתח חרדה חברתית.

     

    מחלה חברתית

     

    ההבדל בין המינים הולך ומיטשטש לא רק בתחום המצוקות הנפשיות, אלא בכל תחומי החיים. הגבר, שלאורך שנים שמר על התפקיד ועל המראה המסורתיים, עובר שינוי. המטרוסקסואל – כלומר הגבר החדש, יציר השנתיים האחרונות, זה המתוחכם, בעל המודעות העצמית, הבטוח בעצמו ובגבריותו, המטופח אופנתית ומשקיע במראהו – נדרש בעצם לפתח זהויות מנוגדות: להיות חלק, אך לבוש גברי; להחצין רגשות, אבל לא יותר מדי.

     

    "אז מה הפלא שטשטוש ההבדלים בין המגדרים לוקח את הגבר ממקומו, אבל עוד לא ממקם אותו במקום אחר? וכך, באקלים של אי ודאות, הוא יפתח גם הפרעות אכילה, שבעבר היו נחלת המין הנשי בלבד", אומר ד"ר איתן גור, מנהל המחלקה להפרעות אכילה ומשקל למבוגרים במרכז הרפואי שיבא ומרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. לדבריו, מגמת העלייה בשיעור הגברים שלוקים בבולימיה ובאנורקסיה היא ניכרת ומתמדת.

     

    "בעבר על כל 10 נשים שסבלו מהפרעת אכילה היה רק גבר אחד חולה, ואילו לאחרונה משתנה המגמה והיחס עומד על שלוש נשים חולות לגבר אחד חולה".

     

    את הסיבות תולה ד"ר גור באקלים החברתי: "מדובר במחלה חברתית, כיוון שהפרעות אכילה לא נגרמות מווירוסים או מחיידקים. הציווי החברתי, שאומר שגבר רזה ומטופח הוא גבר מצליח, גורם ללא מעט גברים להתמכר לכושר ולדיאטות רצחניות – מצב שקל להידרדר ממנו להקאות יזומות ולמחלות שקשורות בהפרעות אכילה".

     

    התופעה, לדבריו, פוקדת את כל שכבות האוכלוסייה וניכרת אפילו בחיילים, כולל חיילים קרביים שפיתחו אנורקסיה. "וזה רק קצה הקרחון", הוא אומר. "על כל פנייה לטיפול יש עשרות שלוקים בהפרעה אך עדיין נמצאים בשלב ההכחשה שלה. גם בקרב גברים בריאים, מתפקדים ובעלי משפחות מופיעה האנורקסיה".

     

    לאחרונה אושפזו שלושה גברים כבני 30 במחלקה להפרעות אכילה בשיבא כשהם סובלים מאנורקסיה. כולם אקדמאים ומתפקדים. "אני לא זוכר בעבר מצב שבו שלושה גברים מאושפזים בו זמנית בגין אותה הפרעת אכילה – דבר שמצביע באופן ברור על עלייה בתופעה ועל התפרצותה בקרב גברים", פוסק ד"ר גור.

     

    הגבריות בחברה הישראלית עוברת בשנים האחרונות תקופה של בלבול ערכי וצורני – "דבר שמביא לבלבול גם בדימוי העצמי, בתחושת הערך ובהבנה מה בעצם

    מצפים מהגבר החדש", מסביר ד"ר אורי ברגמן, עובד סוציאלי שיקומי, פסיכותרפיסט ומורה לחינוך גופני. "בעידן המחשבים, ההייטק והטכנולוגיות שמשתדרגות חדשות לבקרים נמצא הגבר במעמד מקצועי מסוים, שמנוגד לתחושותיו. סביבת עבודתו התחרותית עשויה מניקל, ואולמות עבודה מתכתיים מרחיקים אותו מההרגלים הטבעיים, כלומר מהצורך לדבר, להיפתח ולשתף. הם גם מרחיקים אותו מהמשפחתיות ומהמחויבות אליה".

     

    תוספת הורמונים

     

    מימד אחר, לדברי ד"ר ברגמן, הוא האלימות בחברה, שהביאה את הגבר הישראלי לתת מקום חשוב להיבט הגופני. "זו אחת הסיבות שגברים מתמכרים לכושר ולפעילות גופנית, כי הציווי החברתי דורש מהם להיות שריריים ומוצקים".

     

    גם מנכ"לים, דיפלומטים ובעלי משרות רמות דרג אחרות נשפטים קודם כל על פי המראה החיצוני שלהם, קובע ד"ר ברגמן ומוסיף בנחרצות: "הגבר הישראלי של היום הפך לכוסית הבלונדינית של פעם, כלומר לבן אדם שההתייחסות אליו וההסתכלות עליו הן שטחיות וצורניות. המראה הנכון, המושקע, הוא שפותח בפניו במידה רבה את הדלתות לקריירה, למערכות יחסים, למעמד חברתי וכו'. הגבר מצידו משתף פעולה עם הציווי החברתי ופועל – בלי שהוא מודע לכך – במסגרת טווח הפעולה שהוגדר בעבורו. כלומר, הוא מתאמן בחדרי כושר, מסיר שיער בלייזר, אך מתכחש לרגשותיו. החברה מצידה גם לא שואלת אותו איך הוא מרגיש ועל מה הוא חושב, והמחיר הגבוה על הנתק הזה בא לידי ביטוי במערכות היחסים ובחוסר היכולת לבטא או לחוש אינטימיות שם".

     

    עם זאת מדגיש ד"ר ברגמן ש"הפסאדה השרירית לא עובדת". הגבר הישראלי, שמתקשה להביע את רגשותיו ולקשור קשרים משמעותיים ועמוקים עם אשתו ועם ילדיו, מוצא נחמה בחדר הכושר ונמצא למעשה במעגל סגור: הוא מתאמן, לא מצליח במערכות יחסים – ומגביר את קצב האימונים.

     

    "הגברים העכשוויים, ששוקדים על דימוי הגוף ועל בניית השרירים, דומים ללוחמים בימי הביניים, שעטו על חזותיהם שריון. אלה וגם אלה מתגוננים מפני חדירה למקומות רגשיים, חשופים ופגיעים – והמקומות האלה נותרים מוזנחים ובלתי מעובדים", קובע ד"ר ברגמן.

     

    לא רק את המצוקות ואת ההפרעות הנפשיות הנשיות אימץ הגבר. בשנים האחרונות הבחינו חוקרים גם בתסמיני גיל מעבר שפוקדים אותו, האנדרופאוזה. מרחיב על כך ד"ר מיקי בלוך, מנהל המרפאה לפסיכיאטריה למבוגרים במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב): "מדובר בתופעה שהמודעות אליה לא גבוהה במיוחד – גם לא בקרב רופאים. היא מתרחשת באמצע החיים, ובדיקת ההורמונים מעידה על ירידה בריכוז שלהם בצורה ניכרת.

     

    "הטסטוסטרון, הורמון המין הגברי, והצהידרואנדוסטרון, הורמון שמיוצר ביותרת הכליה, נמצאים בירידה – דבר שגורם אצל הגבר להופעת סימפטומים נפשיים, כמו ירידה בחשק המיני, ירידה בשמחת החיים ובחיוניות, תחושת עייפות, דכדוך ועוד".

     

    ממחקרים עולה שמתן תחליפי הורמונים משפר את התפקוד המיני ואת הסימפטומים הדכאוניים. "אבל לגיל המעבר בגברים יש גם סיבות חברתיות, למשל חשבון הנפש שהוא עורך עם עצמו בנוגע לקריירה שבחר, ליחסיו עם משפחתו, לרצונו לתכנן אחרת את עתידו וכו'". אצל גברים, כמו אצל נשים, שותפים אלמנטים פסיכולוגיים והורמונליים ביצירת המאפיינים של גיל המעבר, "אבל אצל גברים עוד לא ממש מדברים על זה ובוודאי שלא בקול רם", אומר ד"ר בלוך. עם זאת, הגבר הישראלי של השנים האחרונות מודע למצוקותיו בתחום המין ופתוח יותר להיעזר במומחים.

     

    שפיכה מאוחרת

     

    "יש עלייה בדיווח על שפיכה מאוחרת, כלומר על קושי להגיע לשפיכה בזמן קיום יחסי מין, בקרב גברים בני כל הגילים", אומר ד"ר צחי בן ציון, פסיכיאטר ומטפל מיני במרכז הרפואי סורוקה, "ולצידה יש עלייה במודעות ובפתיחות לקבל טיפול ובנכונות להתנסות בתכשירים שונים". לדברי ד"ר רפי חרותי, מנהל המרפאה לשיקום מיני במרכז הרפואי רעות בתל אביב, "הבעיה שרווחת בקרב גברים בתחום המיני היא פגיעה בחשק עד כדי היעדר חשק מוחלט. המודעות לטיפול התרחבה, וגם גברים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות מבקשים להיעזר במטפלים מיניים".

     

    אז מיהו הגבר הישראלי מודל 2005? זה שמודע לבעיותיו ומחפש להן פתרון, או זה שתקוע עדיין בסטריאוטיפ המקבע, שגוזר עליו שתיקה, שליטה והיצמדות לנורמות חיים ולהרגלים ארכאיים? "הגבר הישראלי הישן-חדש, או המחדש את זהותו בכל טווח הגילאים, הוא איש שרוצה לקבל בחזרה את חלקי הזהות שנגזלו ממנו בשם השוויוניות והפמיניזם", אומרת ד"ר דיאנה לוצאטו, מומחית לסוציולוגיה, למגדר ולמיניות. "ואף שהחברה הישראלית היא עדיין מאצ'ואיסטית, מיליטריסטית ואנטי פמיניסטית במובהק, יש או מתחיל להיות מקום לתגובה גברית רגשית.

     

    "הגבר הישראלי, בעיקר בגילאי 35-55, חש חוסר שליטה, והוא מבקש לנכס לעצמו בחזרה את תפקידיה הקלאסיים של הגבריות שהוכחדה. הוא רוצה להתבטא ולשמור לעצמו את הזכות לבכות ויחד עם זאת להיות המוביל, החזק והנחשב שבין המינים. בני ה-40-60 הם הדפוקים יותר, כיוון שהם ממוקמים בזהות מטושטשת. החברה או הנשים הזיזו אותם מהמקום הסטריאוטיפי שלהם, אך לא סימנו להם מקום חלופי בטוח. מה שקרה כאן בשנים האחרונות הוא טלטלה מסוימת שעברה הגבריות, שמהווה מעין חזרה מדי בתשובה, כלומר המקום הגברי הקלאסי התערער, והמקום החלופי שנמצא מבלבל, לא בטוח, לא ברור ולא קבוע".

     

    יעברו עוד שנים, לדעת ד"ר לוצאטו, עד שתשכך סערת המהפך הגברי, וייוולד גבר ישן-חדש, מודע אך שולט, רגשן אך מאצ'ואיסט במידה.

     

    טיפים לגבר הלחוץ

     

    עדיין לחוץ? הנה ארבעה טיפים ממומחים לבריאות הגבר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד:

     

    1. הרחב את חוג מכריך מעבר לבני משפחתך וחבריך לעבודה.
    2. פתח תחביב שלא קשור לתחום העיסוק שלך. אם אתה מתקשה למצוא עיסוק לשעות הפנאי, היזכר בעברך: מה אהבת לעשות? מה גרם לך שמחה? מה עשית והפסקת?
    3. ערוך הערכת חיים מחודשת. שאל את עצמך האם אתה מרוצה מחייך, מנישואיך, מעבודתך, והאם אתה רוצה או יכול לשפר אותם. 
    4. שקול פנייה לייעוץ או לעזרה מקצועיים והתחבר רק למטפל או למטפלת שאיתם נוצר קליק.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים