סיפורי ההרוגים: "הרכבת היתה כל חייו"

סיפורי ההרוגים: שבעה בני אדם נהרגו בתאונת הרכבת המחרידה שאירעה אתמול ליד קיבוץ רבדים בדרום. הבוקר (יום ד') נפטרה בבית החולים "קפלן" חיילת שסבלה מפגיעות פנימיות ובמשך שעות נאבקו הרופאים על חייה.

שניים מההרוגים היו הנהגים: נהג קטר הרכבת, ליאוניד טורוק, בן 46 מרמלה, ונהג המשאית, ליאוניד גלינסקי, בן 51 מדימונה. במשטרה אומרים שבשנה האחרונה צבר נהג המשאית 2 עבירות תנועה בגין מהירות מופרזת. ההרוגים נוספים: רס"ר ניר סרוסי, בן 33, סמלת עדי אמנו, בת 19, אולגה אקמייב, בת 20 והרב יוסף דרמר, בן 58. ההרוג השביעי טרם זוהה. גופתו נמצאת באבו כביר, שם מנסים, בעזרת המשטרה, לזהותה.

כל הדיווחים על אסון הרכבת:

• במוקד החקירה: התנהגות נהג המשאית
• עדות אישית: תחנה אחרונה רבדים
• נאבקים על חייה של תינוקת בת תשעה חודשים
• שר התחבורה: "להגביר האכיפה והענישה"  
  

"הרכבת היתה כל חייו", סיפרו קרוביו של נהג הרכבת, ליאוניד טורוק, שנאספו בביתו. קרוב משפחה סיפר ל-ynet: "הוא עלה ארצה לפני 15 שנה עם אשתו ומאז עבד ברכבת. הוא הותיר אחריו ילדה אחת, חיילת בת 18. ליאוניד לא היה אמור בכלל לעבוד בזמן שנהרג. הוא החליף משמרת כי רצה ללכת לאירוע משפחתי למחרת ולכן עבד במשמרת שבה מצא את מותו. בחור מאוד שקט ושמח וכל כך אהב את מקום העבודה. חבל שנהרג בעבודה שאהב".

אבי שטרית, אחראי נהגים של רכבת ישראל בדרום הארץ ונהג רכבת במקצועו, הכיר את טורוק באופן אישי. הוא סיפר ל-ynet שטורוק עבד כנהג רכבת גם בחבר העמים לפני שעלה ארצה, "בחור נפלא, עובד מסור ומקצוען. הוא היה בעל מוסר עבודה גבוה ואחראי על 1,000 נוסעים, שאותם הסיע מדי יום. נהג רכבת זה תפקיד חשוב והוא היה אחראי וזהיר".

נהג המשאית עלה ארצה לפני שלוש שנים

ליאוניד גלינסקי, בן 51, עלה ארצה מרוסיה לפני מספר שנים ומאז התגורר בדימונה. הוא היה גרוש וללא ילדים, והתגורר לבדו בשכונת הגבעה בעיר בחווילה ששכר.

על פי מקורות במשטרה, בשנה האחרונה נרשמו לו שתי עבירות תנועה, שתיהן בגין מהירות מופרזת. גלינסקי נחשב לעובד שהיה מוכן לקבל על עצמו

 כל עבודה קשה. מצבו האישי איפשר לו לעבוד גם במקומות מרוחקים, כמו באתר העבודות סמוך לקיבוץ רבדים.

גלינסקי עבד בשנתיים האחרונות כנהג בחברת המשאיות "האחים אליהו", שמשרדיה בבאר-שבע. הבעלים ועובדים בחברה זאת נחקרו לפני כשלושה חודשים על ידי היחידה המרכזית של משטרת התנועה. על פי החשד, התקינו בעלי חברת המשאיות בכלי רכבם מתג המאפשר לנטרל את פעולת הטכוגרף, מכשיר המתעד את שעות הפעולה של המשאית. זאת, כדי שניתן יהיה להפעיל אותה שעות ארוכות על-ידי אותו נהג, בניגוד לחוק.

המטרה היתה לאפשר לאותם נהגים לנסוע במשך עשרות שעות רצופות בניגוד לחוק. אחד הנהגים נתפס נוהג 40 שעות ברציפות. יותר מ-20 עובדי חברת "האחים אליהו", בהם בעלי החברה, נהגים וקציני בטיחות נחקרו אז על-ידי המשטרה. גם גלינסקי נחקר ובעקבות החקירה שונה יעוד עבודתו והוא הועבר לעבוד כנהג בסלילת התשתיות לעבודות בסמוך לכביש 6, חוצה ישראל, באזור רבדים.

לפני כשנה וחצי, ב-16 בנובמבר 2003, נהרג רזי סרחן בן 23, נהג משאית מלוד, בתאונה עם רכבת באזור שבו התרחשה היום התאונה הנוכחית. נהג הקטר, בן 40 מקריית מוצקין, נפצע קשה ופונה לבית החולים תל השומר במסוק. חקירת בוחני התנועה של מרחב לכיש העלתה אז כי נהג המשאית לא הבחין ברכבת ולא ציית לתמרור עצור.

"עדי היתה האור שלי"

"אחרי שכולם ילכו אני יישאר לבד בבית הזה. עדי הייתה הכול בשבילי עברתי חיים קשים מאוד. אני לא אהיה כבר סבתא", אמרה הבוקר (יום ד') יהודית אמנו, אמה של סמל עדי אמנו בת ה-19 שנספתה בתאונה.

ביתה של האם בשכונת נווה זאב בבאר שבע התמלא בחברים ומכרים רבים. ואז הופיע בפתח סג"מ צעיר, אביב רוחם, חברה של עדי מאז כיתה י'. אביב נתמך על ידי בני משפחתו. כשנכנס לחדר בו נמצאת האם פרצו שניהם בבכי.

אביב ועדי חברים מאז התיכון. "הוא כמו בן בית בשבילנו, הם למדו יחד ובכיתה המורה הייתה קוראת להם "עדיב", כלומר עדי ואביב. הם לא נפרדו כמעט

 לרגע", סיפרה האם יהודית. "אתמול אחר הצהריים התקשרה אלי אחותי ושאלה אותי אם שמעתי על התאונה. בהתחלה לא התייחסתי, הייתי מאוד לחוצה בעבודה. אחר כך ניסיתי להתקשר לעדי והיא לא ענתה פעם, פעמיים, שלוש... מאוחר יותר האבא שלה התקשר ואז הסתבר לנו שהילדה פצועה והיא בקפלן כל הדרך נסעתי על קוצים, כולי מכווצת מכאב".

יהודית ממשיכה: "הגענו לבית החולים. הניתוח נמשך 6 שעות. בכל פעם אמרו לי: הכבד שלה גמור, הכליה שלה גמורה - ואני הולכת ונגמרת איתה. עד שבסוף קצין העיר ורופא באו והודיעו לנו שעדי נפטרה. היא הייתה הכול בשבילי היא הייתה האור שלי היא הייתה תלמידה מצטיינת והיתה מועמדת 3 פעמים לקורס קצינים. היא הייתה נוסעת כל יום חזרה לבאר שבע למרות ששירתה לתל אביב, כי היא דאגה לי. היא הייתה העדי שלי, התכשיט שלי. אני גמורה, אני נשארת כאם לבד".

התאומים בני השנה נשארו בלי אבא

רס"ר ניר (נינו) סרוסי, בן 33 במותו, נהרג כשהתפילין על ידיו. בשביל אלמנתו, שרית סרוסי, זה היה רק סמלי. "בכל הזדמנות, גם אם זה היה כרוך בריב איתי, הוא היה בורח להתפלל. הוא היה איש מאמין", סיפרה אתמול בדירת המשפחה החדשה בבאר-שבע.

"בארבע וחצי, שעה בערך לפני התאונה, שוחחנו פעם אחרונה בטלפון. הוא סיפר לי שהוא יוצא מצריפין לרכבת. הוא רצה לקנות עוד זוג חליפות לתאומים

 שלנו. הוא גם חשב לקנות לעצמו נעליים לפני שהוא עלה לרכבת, אבל הוא כנראה לא הספיק. הוא כל כך היה קשור לבית, כל כך קשור לרז וטל, כל כך קשור אלי ואני אליו", מספרת שרית ומוחה דמעה וסביבה בוכות אחיותיה ואמה, והאב קם וממהר להגיש סיוע במטבח של הדירה החדשה, כדי שלא יראו את דמעותיו.

שבע שנים היו שרית וניסים חברים ולפני כשנתיים נישאו. במאי אשתקד נולדו להם התאומים. לפני פחות משנה נכנסה המשפחה לביתה.

"ניר מת כשהלך להתפלל בקרון הראשון של הרכבת כשקראו לו. בתחנת הרכבת בתל-אביב הוא פגש את בת דודתו רחל אוחיון מבאר-שבע. חלק מהדרך עשו ביחד. זמן קצר לפני שקרתה התאונה קראו לו להשלים מניין בקרון הראשון. מאז רחל לא ראתה אותו, עד ששמעה הלילה שנהרג. היא עצמה קפצה מהחלון ונפגעה קלות", סיפרה האחות רחל בקשי.

רס"ר ניר נינו סרוסי למד בבית הספר היסודי נטעים בבאר-שבע. בתיכון למד במקיף ז' במגמת מכונאות. עם גיוסו לצה"ל חויל לחיל החימוש. הוא שירת בין הייתר באילת, במחנה נתן ולאחרונה בבסיס חיל הים באשדוד. 

הרב נהרג בדרך לברית

הרב יוסף דרמר, בן 58 ואב לחמישה, שנהרג אתמול בתאונת הרכבת הוא בנו של הרב האשכנזי הראשון בקרית גת, הרב שלום דרמר שנפטר לפני שבע

 שנים. הרב דרמר התגורר בבני ברק והגיע בכל יום ברכבת לקרית גת כדי ללמד בכולל שהותיר אביו לאחר מותו.

אתמול היה הרב דרמר בדרכו לבאר שבע לברית של קרובי משפחה. חתנו, שלמה שטנפלד, סיפר כי המשפחה קיבלה דיווח ראשוני ממתנדבי זק"א על כך שנפגע. לאחר מכן הגיעה הבשורה הקשה.

אחד מאנשי קהילתו של הרב דרמר בעיר, אליהו פרץ, סיפר: "האיש הזה היה קשור מאוד לקרית גת וכיבד את בית הכנסת ואת תלמוד התורה שהותיר בו אביו. בחג השבועות הוא מסר לי את מפתחות בית הכנסת, כאילו ידע שלא יוכל לפתוח אותו עוד בעצמו. הוא עזר לנזקקים לקראת החגים והשיא עצות לאנשים שהיו המחלוקת".  

חתנו, שלמה שטנפלד, אמר: "המיוחדות וטוב הלב וההתייחסות לזולת שהיו אופייניים לחמי, הביאו את כלל הציבור שהכיר אותו לאהוב אותו ולהעריך אותו. מותו הוא אובדן גדול לאנשים רבים שקיבלו ממנו מתן בסתר".