אנחנו נמשיך למַנות

המבול הזה, שהמטירה עלינו התקשורת, היה בעצם גשם של ברכה. איש במצודת זאב לא יכול היה לתכנן קמפיין חשיפה טוב יותר, צונאמי כזה אפילו מיסטר פינקלשטיין לא היה יכול להוציא אל הפועל. ותוך כדי, התאמצתם לבזות את כבודנו, הוכחתם שאנחנו אפסים, והשופט הכל-יכול (מבקר המדינה היוצא) הביא לפיטוריו במחי יד של מנכ"ל מועצת המלפפונים או הגמבות, או מה שזה לא היה.

עכשיו, עם הפסקת האש ושוך אבק השריפה, אנחנו יכולים להמשיך - ואנחנו נמשיך. אל תדאגו, לא נגדיל את מכסות התקנים בנציבות שירות המדינה, לא נמציא גופים קיקיוניים ונמנה להם מנכ"ל. פשוט נשלח הביתה (אתם יודעים, כדי לפנות מקום) את אלה שהמפלגות האחרות הושיבו על הכיסא חזק חזק, ותקעו להם מסמר בלי ראש. נוציא את אלה שלא העזתם לכתוב עליהם, את אלה ששנים שם וראשם מתנופף אל-על כשמפלגתם בשלטון או בקואליציה, את אלה שכשאוטוטו ייצאו לפנסיה - התשלומים להם יהוו בטח רבע מתקציב הביטחון, מכמות השנים המסואבות באותו כיסא.

התחושה שלי היא שהייתם פשוט רעבים. דודי אפל כבר לא אייטם, המורדים זה כבר פאסה, אפילו הסיגרים של ביבי סתם עולים באש. ומפלגת העבודה בעיניים יכולה לפתוח סניף ביאח"ה, שינוי יכולה לפתוח סוכנות דילים לחו"ל, המפד"ל כבר לא קיימת מאז הלך משם המשיח, אחמד טיבי לא מעניין כי הראיס מת, יוסי ביילין כבר שיגע אתכם מי הוא בכלל ומי הוא בעצם - מרצ, יחד, ז'נווה או האיחוד האירופי? לא נשאר שום תפוח אדמה לוהט בכספת, וישיבות ה"התנעה" בחדרי העורכים ביום ראשון בבוקר נראות כמו מסיבת גראס במועדון הקשישים במתנ"ס קהילתי. וכך, נשארנו רק אנחנו. מרכז הליכוד.  

אבל למה להתנצח שוב? אתם תמשיכו לכתוב, אנחנו נמשיך למנות ואני במקרה הטוב לא אוכל להגיב, כי כבר אהיה עובד מדינה במקום כלשהו.