שתף קטע נבחר

השכל הישר של ההמון

לידיעת המשתתפים ב"מי רוצה להיות מיליונר" - מחקר מפתיע מראה שלעתים קרובות ההמון חכם מן היחיד. תיאוריות סוציולוגיות ופסיכולוגיות מסבירות מדוע זה כך

 

ב-2002 שימשתי כ"חבר טלפוני" בתכנית הטלוויזיה האהודה "מי רוצה להיות מיליונר?" אבל כשהמכר שלי "נתקע" הוא העדיף לפנות לקהל. הבחירה שלו הייתה חכמה, לא רק מפני שאני לא ידעתי את התשובה, אלא גם מפני שהנתונים מראים שהקהל צודק ב-91% מן המקרים לעומת 65% בלבד אצל "המומחים".

 

על אף שההבדל הזה נובע גם מכך שבדרך כלל פונים אל הקהל בשאלות הקלות, יש כאן משהו עמוק יותר. מתברר שקהל גדול מצליח יותר מיחידים בפתרונן של בעיות שונות, מגוונות ורבות להפליא. ממצא זה סותר את הדברים שכתב העיתונאי הסקוטי בן המאה ה-19, צ'ארלס מקיי בספרו מ-1841, "הזיות עממיות יוצאות מן הכלל וטירופו של ההמון", אורים ותומים של ספרות ספקנית: "בני אדם, כידוע היטב, חושבים כעדר. נראה גם שהם יוצאים מדעתם כעדר, ואילו לחזור לשפיות הם חוזרים אחד-אחד."

 

וזאת הייתה הדעה הרווחת מאז ועד היום, דעה שנתמכה בידי סוציולוגים כמו גוסטאב לה-בון בעבודתו הקלאסית "ההמון: חקר המחשבה העממית": "בהמונים מצטברת טיפשות ולא תורת אם."

 

נהפוך הוא, מסייה לה-בון. יש היום עדויות משכנעות, שסיכם אותן בכישרון רב ג'יימס סורוביצקי, בעל טור בכתב העת ניו-יורקר, בספרו שובה הלב מ-2004, "חוכמת ההמונים" (הוצאת דבלדיי) במילים: "הרבים חכמים מן המעטים." באחד הניסויים התבקשו המשתתפים להעריך את מספרן של סוכריות-גומי בצנצנת. הממוצע הקבוצתי היה 871, סטייה של 2.5% בלבד מן המספר האמיתי - 850. רק משתתף אחד מבין 56 היה קרוב יותר. הסיבה היא שהטעויות האישיות בקבוצה, כלפי מעלה וכלפי מטה, מבטלות אלה את אלה.

 

תוצאה דומה התגלתה בדוגמה הסותרת באופן מבהיל את האינטואיציה. כשנעלמה צוללת הצי האמריקני "סקורפיון" במאי 1968, קצין חיל הים, ג'ון קרייבן, אסף קבוצה מגוונת של מומחי צוללות, מתמטיקאים וצוללני הצלה. במקום להכניס את כולם לחדר אחד כדי שיוכלו להתייעץ זה עם זה, הוא ביקש מכל אחד מהם ניחוש מושכל לגבי סיבת הטביעה, הקצב שלה, תלילות השקיעה במים ומשתנים אחרים, בהתבסס על המקום הידוע האחרון של הצוללת ועל מהירותה, ולא יותר. אחר כך חישב קרייבן את הממוצע הקבוצתי באמצעות התיאורמה של באייר, שיטה סטטיסטית שבה מצמידים הסתברות לכל מרכיב של הבעיה. הצוללת סקורפיון נמצאה על קרקעית האוקיינוס במרחק 200 מטר בלבד מן התחזית הממוצעת.

 

מוזרה אף יותר הייתה תגובת שוק המניות ב-28 בינואר 1986, היום שבו התפוצצה מעבורת החלל "צ'לנגר". מבין ארבע החברות הקבלניות של המעבורת - לוקהיד, רוקוול-אינטרנשיונל, מרטין-מריאטה ומורטון-תיאוקול - נפגעה האחרונה (היא החברה שבנתה את המאיץ הרקטי הפגום) באופן הקשה ביותר. החברה ספגה ירידות שערים של 12% לעומת 3% בלבד אצל האחרות. חקר מפורט של השוק (אכן, קהל בגודל נכבד), שערכו הכלכלנים מייקל ט' מלוני מאוניברסיטת קלמסון וג'יי הרולד מולהרין מקולג' קלרמונט-מק'קנה, לא מצא עדות למודיע פנימי או להתעניינות מיוחדת של התקשורת במאיץ או במורטון-תיאוקול. ההמונים קיבלו ארבע אפשרויות בחירה והצביעו נכון.

 

כמובן שלא כל המון פועל בחוכמה - אספסוף המבצע לינץ' הוא דוגמה העולה מיד על הדעת. והתנהגות של "עדר" עלולה להיות בעיה כשחברי הקבוצה חושבים באופן אחיד בכיוון הלא נכון. שוק המניות טעה אחרי אסון המעבורת קולומביה ב-1 בפברואר 2003, לדוגמה, כשהפיל את מניותיה של תיאוקול אף על פי שהמאיצים לא היו מעורבים באסון.

 

כדי שקבוצה תהיה חכמה היא חייבת להיות עצמאית, מבוזרת ומגוונת מבחינה שכלית, תכונות שלא אפיינו את הוועדה שדחתה את תיאוריית פגיעת קצף הבידוד במעבורת קולומביה בעודה בחלל. לשם השוואה, מנוע החיפוש גוגל מבריק כל כך מפני שהוא עושה שימוש באלגוריתם המדרג דפי אינטרנט על פי מספר הקישורים אליהם, ומעריך גם את הקישורים האלה על פי מספר הקישורים אל עמוד המקור שלהם. המערכת הזאת פועלת היטב מפני שהאינטרנט הוא הקהל העצמאי, המבוזר והמגוון ביותר בהיסטוריה, לעניות דעתי.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אי-פי
רוצים להיות מיליונרים? עדיף שתשאלו את הקהל
צילום: אי-פי
מתוך "סיינטיפיק אמריקן". לאתר המגזין - לחצו כאן
מומלצים