סקס, סמים ורוקנ'רול?

ברגע שרז מאירמן עזב את בית הקפה שאליו התנקזנו לדבר על הפרטים הקטנים שעושים את החיים שלו כל כך מגוונים, ניגשה אליי המלצרית הסקרנית וניסתה לחלץ ממני כמה פרטים עסיסיים. כשהסברתי לה שהוא תפוס, היא חייכה לעברי חיוך מאוכזב ומלמלה לעצמה שהטובים תמיד תפוסים. ובאמת, אם מוכרחים להגדיר בשתי מילים את רז מאירמן, מהדוגמנים הבכירים של ארצנו שלא הסתפקו במסלול המהיר, הצירוף "ילד טוב" תפור עליו בול.

וזה לא שהוא לא מודע לתדמית הסטרילית שדבקה בו ("יש בי את הצד הזה של החנון, אין ספק"), אלא שרגע לפני שהוא חוגג 28 שנות קיום עמוסות ופוטוגניות על כדור הארץ ("אני חוגג ב-15 באוגוסט, בדיוק ביום של ההתנתקות. בטוח יהיה שמח"), הוא מבין שלא כולם יזכו להכיר גם את הצד האחר שלו.

ומאירמן מבטיח שיש לו צד כזה. הוא שירת בהתנדבות בגל"צ בגלל בעיות

רפואיות ("זה המקום שפתח לי את העיניים

לעולם הזה של מפורסמים ותעשייה"), שדרג את הבוק שלו ברחבי העולם (פריז, ניו יורק, טוקיו, יוון וספרד), תקתק קמפייניים בינלאומיים סופר-נחשבים ("ג'ורג'יו ארמאני", "ולנטינו", "פילה" ו"דוידוף"), ומקומיים ("המשביר לצרכן", "H&O"), סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב, התחתן עם אהובת לבו בשש השנים האחרונות, משמש כתב שטח בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", התחיל לשחק את עצמו בתפקיד אורח ב"טלנובלה בע"מ" ולאחרונה הפך לכתב מגזין ב"חדשות הוט". אחרי כל אלה מאירמן נשאר הילד שאימהות אוהבות לאהוב: משכיל, מנומס, הגיוני - וכן, גם נראה מצוין בחליפה.

לו היית צריך להגדיר את עצמך במשפט אחד, איך היית מנסח אותו?

"אני חושב שבעיקר אני בן אדם של הפכים. אנשים מכירים צד אחד שלי שאני מאוד אוהב: נעים, חיובי, אופטימי, חייכני וקצת חנוני. אבל יש גם את הצד השני, שהוא הנגטיב של הראשון. בסך הכל נוח לי עם הדימוי החנוני הזה. אני לא מחפש פרובוקטיביות יוצאת דופן, אני לא מפזר סקס לכל עבר".

לרקוד במשלחת של דוד דאור באירוויזיון 2004 זה סוג של פרובוקציה.

"השיר נקרא 'להאמין', כאילו אם לא היינו מאמינים שנזכה, לא היינו נוסעים. תראי, אני לא מזוהה בתור זמר ובטח ובטח לא כמי שעושה תנועות ידיים הזויות או חובב אירוויזיונים. אני ג'זיסט בנשמה. זאת לא המוזיקה שאני שומע בגרוש, ובטח לא המוזיקה שאני יוצר. אני בכלל עובד עכשיו על דיסק. אבל אני גם מאוד אוהב את דוד דאור, והוא הזמין אותי לעשות את התיקון הזה מול עצמי, אז החלטתי להיות ספורטיבי ולזרום איתו. הגענו למקום 11, אבל הכל בגלל פוליטיקה".

למה לי פוליטיקה עכשיו, ספר על הדיסק שאתה עובד עליו.

"לקח לי הרבה זמן עד שהעזתי לפתוח את הפה ולשיר, ולקח לי זמן עד שהעזתי להשמיע לאנשים את המוזיקה שאני עושה. זה תהליך ארוך מאוד של חיפוש קו מוזיקלי. בין 1,000 הדיסקים שיש לי בבית, יש 700 שאנשי מוזיקה לא יכירו. בכל הקשור לכתיבת מילים, אני עדיין נאבק וזה קשה לי, אבל פתאום בגיל 27 גיליתי שאני יודע להלחין. יצאו דברים שהשמעתי לאנשי מקצוע והם אמרו לי 'וואלה, רואים שאתה לא מבין כלום במוזיקה, אבל זה נשמע מדהים'".

נשמע שמניעים כלכליים הם לא בראש סדר העדיפויות שלך.

"זה בטוח לא הולך להיות עוד דיסק של דוגמן שרוצה לעשות כמה ג'ובות ולהיראות טוב על העטיפה של התקליט. אם אני אוציא את זה, וזה עדיין בסימן שאלה, זה היה כי יש בי בעירה פנימית. יכול להיות שאמצא כותב שמבין ללבי, ואז זה  יהיה יותר פשוט".

אתה מחשיב את עצמך טיפוס רומנטי?

"אני לא מהאנשים של סרנדות ופרחים, אבל הייתה תקופה די ארוכה שאני ודנה (אהובת לבו מימי השירות הצבאי ואשתו בחצי השנה האחרונה - ד.ה) עשינו טקס כל יום שישי עם פרחים ונרות. לכבוד החתונה כתבתי לדנה שיר. לא שרתי אותו ב'לייב', כי פחדתי שאיחנק מהתרגשות, אבל הקלטתי אותו בעזרת דוד דאור, שגם הלחין את השיר. קראתי לו 'שיר החתונה'".

קשה להיות בת זוג של דוגמן?

"אני חושב שמאוד. באופן כללי להיות דוגמן זאת עבודה שמנקרת עיניים. אתה טס לחו"ל כל הזמן, מרוויח הרבה כסף במעט שעות, אנשים מתעצבנים מזה. אבל גם ברמה הבין אישית זה לא קל. למשל, כשהשתתפתי באיזה פרק של 'הדוגמניות' על תקן הפרטנר שלהן לצילומים סקסיים: מספיק שבעריכה השאירו ציטוט אחד של אינס, שאומרת למצלמה 'מי הוא חושב שהוא, שהוא שם עליי ידיים', ואני הכי זהיר ויודע את הגבולות שלי. אני לא פלרטטן מטבעי, וזה לא נעים כשאתה מרוח ככה על המסך".

אתה מקנא לזוגתך בחזרה?

"אי אפשר להיות קנאי לה, כי זה לא ייגמר לעולם. זה מדהים, כשאנחנו הולכים ברחוב ביחד אף אחד לא מסתכל עליי, כולם בוהים בדנה. היא עובדת עכשיו ב-ORS, רכזת חונכים לנכי צה"ל. זה מצריך המון אחריות וכוחות נפש. היא גם עושה עכשיו תואר שני בטיפול זוגי".

אחת מחברות המשקפיים הכתירה אותך בעבר כמרכיב המשקפיים הכי סקסי בארץ. מה  עוד סקסי בך?

"קודם כל, אני חייב להגיב על ה'תואר': גברים מרכיבי משקפיים מעולם לא נחשבו סקסיים. חוץ מזה, חבל שהם לא חשבו למנף את זה לקמפיין (צוחק). קשה לי להעיד על עצמי, אני לא חושב שאני בן אדם מאוד סקסי. אני מאוד אוהב סקס, אבל אני לא מפזר את זה, אני שומר את זה לבית ולאשתי. אני גם יכול להבטיח לך שכפות הרגליים שלי הכי מכוערות שיש".

בוא נחסוך בפרטים. מאמין במראה הטבעי?

"כמה שיותר. אם מישהי חייבת ניתוחים לעצמה ולהרגשה הטובה שלה, אני לא אתנגד, אבל עדיין לא ראיתי את השתל ששידר לי אמינות. בדיוק ראיתי בערוץ 8 תוכנית מאלפת על כמה שאנשים נוטים להקטין מחשיבותו של החזה, ושהוא בעצם נורא חשוב לנשים. גם לנו, הגברים, יש את שלב המדידות, אבל אצלנו יותר קל להסתיר את זה".

כדוגמן הלבשה תחתונה, יש תחרויות אנטומיות מאחורי הקלעים?

"אם הייתה תחרות כזאת, בטח לא הייתי משתתף בה. אני רק זוכר איזה אירוע שבו אני, איתי אטיאס ואנחל בונני גרמנו לחבורת ילדות טראומה נפשית. התנאים בארץ, בעיקר בתצוגות של הלבשה תחתונה, פשוט מחפירים, ובאיזושהי תצוגה של הלבשה תחתונה לא היה לנו איפה להתלבש ופשוט נאלצנו להתפשט מאחורי הקלעים". (הערת המערכת: אם זאת טראומה נפשית, גם אנחנו רוצות טראומה! אפשר גם תסמונת פוסט טראומטית?).

איפה האימהות שלהן היו באותם רגעים קריטיים?

"אני בטוח שעד היום הן כועסות על עצמן. אבל בגדול אני באמת לא עושה הרבה הלבשה תחתונה, אני לא מהדוגמנים שאוהבים את עצמם, שמעריצים את עצמם. היו לי צילומים לאיזה קמפיין בינלאומי, לפני שהייתי נשוי, שלושה ימים על מיטה מסתובבת עם הבמאי שעשה את 'במיטה עם מדונה'. זאת הייתה פרסומת לטלפונים סלולריים, 'The pleasure of conversation'. התוצאה הייתה מאוד מחרמנת. על הסט זה היה רחוק מזה כי שלושה ימים חטפתי סחרחורות מהמיטה המסתובבת".

יש לך טיפ לדוגמנים בארץ?

"כן, אל תהיו דוגמנים בארץ. רוב הקמפיינים הגדולים ממילא תפוסים על ידי טאלנטים. עדיף שתעבדו במקדונלד'ס, תהפכו המבורגרים, כי השכר שתקבלו לחודש יהיה משתלם יותר".

יש קמפיין שהיית רוצה לעשות?

"בישראל אני לא חושב שיש קמפיין אופנה שממש בוער בעצמותיי לעשות. בחו"ל, לעומת זאת, בוודאי שיש. בזמנו סימנתי לעצמי את 'ג'ורג'יו ארמאני' כמטרה. אני יודע שזה נשמע כמו קשקוש רוחני, אבל ברגע ששמתי לי את זה כמטרה, זה עבד. בעונת התצוגות הראשונה הגעתי לשלבים הראשונים של התצוגה, וג'ורג'יו כבר צילם אותי וידע מי אני. זה מצחיק, כי באתי לאודישן עם חליפה, משקפיים ושיער על הצד, ונראיתי די הזוי בנוף הדוגמנים שם, שלא ממש השקיעו והגיעו עם הג'ינסים הדהויים שלהם והטריקו. אבל זה עבד, כי הייתי שונה. הוא ראה אותי ואמר לעצמו שכנראה יש לי קול ייחודי. דברים התגלגלו, ועשיתי תצוגה, ועונה, ואחר כך כבר עשיתי שלושה קמפיינים. אני חושב שעוד לא סיימתי איתו את הרומן. אני בדיוק נכנס לגיל הנכון, לקראת שלושים, ויש הרבה עבודה לגברים שנראים כמוני".

דוגמנות היא רק פרנסה?

"זאת בעיקר פרנסה, אבל זאת גם אינפוזיה לאגו. אין מה לעשות, זה נחמד שאלפיים איש נכנסים לאודישן ובסוף אתה זה שמתקבל".

מה פחות מביך אותך: לדגמן הלבשה תחתונה או לשאול סלבריטי שאלות חטטניות?

"היו ראיונות אצל גיא פינס שלא נרדמתי בלילה שלפני. יש המון מרואיינים קשים שלא מתמסרים אליך, ואני לא אסגיר את שמם. אבל יש מרואיינים שמפתיעים לטובה, כמו טל פרידמן, שהוא כוכב ענק ועדיין כזה אחלה. אני חושב שיותר מביך לדגמן הלבשה תחתונה".

יש שאלה שאתה זוכר שממש היה קשה לך לשאול?

"הייתי בכל החתונות של משפחת רוזנבלום, וזה היה נורא כי זאת פנינה ומשה חיים שנפרדו, וזה היה הכי צהוב שהייתי צריך לשאול - מה יקרה עם הילדים וכל מיני כאלה. בקיצור, הכי מניאק שיש. והרגשתי שממש בחשתי בעניינה הפרטיים של משפחת ה'מלוכה' הישראלית. אבל הם דווקא היו נחמדים אליי. הם כנראה מתורגלים בזה".

איך שומרים על מה שנתן הטבע?

"אני עושה כל מה שאפשר כדי לקלקל את זה. כל פעם אומר לעצמי שאני אעבוד בחדר כושר ואשקיע, אבל זה תמיד עובר לי אחרי שבועיים. אני עושה קצת קיקבוקסינג, משחק כדורסל עם החבר'ה אחת לשבוע. אני לא משתמש בקרמים, אבל שוקל לעשות אפילציה. יש לי גם חולשה רצינית לגלידות. כשהייתי צעיר מכרתי ב'האגן דאז', ואני בטוח שהם הפסידו עליי הרבה כסף".

מה ההרגל הכי מגונה שלך?

"ללכת לישון ב-5:00 בבוקר. אני ציפור לילה, וזאת בעיה עם העבודה והשכנים. אני עובד על זה".

ילדים?

"לא כרגע".

אתה בדרך לתואר שני במשפט פלילי וקרימינולוגיה. יש סיכוי שאתה ודודי בלסר פותחים משרד עורכי דין יחד?

"הסיכוי נמוך מאוד. דודי מתעסק במשפט בינלאומי, ומבחינתי לפתוח משרד זה כרגע בגדר תוכנית מגירה. אם כן, זה יהיה משרד בתחום הקרימינולוגיה, כי בתור בן אדם שלא גנב מעולם אפילו מסטיק מהמכולת, החלטתי שאני האדם המתאים להילחם בפשע".