תפקיד אופי

הגיהנום פרץ לחיינו בשעות הצהריים הרותחות. כמו תמיד, ללא כל התראה. בעיצומה של שיגרת היומיום. ושוב לא הצליחו מנגנוני הסיכול למנוע את הנורא מכל. שוב נתפסנו לא ערוכים מול הרגע האיום. פתאום שמענו בום גדול. שר האוצר התפטר. עשן סמיך כיסה הכל. ארובות השמיים נפתחו ושיטפון השידורים המיוחדים פרץ.

נתניהו, מתוזמן להפליא כהרגלו, עלה למסיבת העיתונאים שלו מיד בשש ונתן תפקיד-אופי נהדר כשהוא מגלם את דמות האידיאולוג המיוסר והאיכפתי. "השנתיים וחצי שביליתי כאן היו מן הנפלאות שידעתי". כן, הוא מתאמץ, הוא נותן הכל, עוד רגע הוא מצליח, ו... לא! נתניהו מגיע קרוב, קרוב מאוד, אבל כושל בשלב הגמר של הזלת דמעה ממשית בשידור.

מעבר לזה, נתניהו בכושר שיא. אין ספק כי האיש הפנים את עקרונות "השיטה" של סטניסלבסקי, עבד לא מעט על כישורי המשחק מול מצלמה שלו, ונכנס לדמות עד הסוף. הוא מעפעף בעיניו, קולו מתרומם בהתרגשות כשהוא מבשר "אני לא יכול להיות שותף לזה" – רק הוסיפו לפסקול כינורות נוגים, וגם חיית המחמד שלכם פורצת בבכי ומליטה פניה.

נתניהו נתן את המופע האמוציונלי והיעיל ביותר שלו מזה זמן רב. הוא הצליח להיראות דרמטי, כבד-ראש ומצפוני בדיוק כפי שביקש, וניצל את זמן האוויר שלו במלואו כדי לרוקן את האוויר מריאותיהם של מי שיסכימו לקנות ממנו את הסחורה הצפויה הזו. כשואו טלוויזיוני, נתניהו הוכיח אמש שוב כי המציג הוא אכן מציג מלידה.

בחיי, אני טוב! כבר מזמן טענתי שקורס טיס – אם רק יתנו ליואב צפיר להכניס מצלמות – יכול להיות הריאליטי

האולטימטיבי. נו, בסדר. אז הכי קרוב שדובר צה"ל מוכנים לתת הוא כיסוי אליפות צה"ל לחיילים קרביים. והכי רחוק שערוץ 10 מוכן לתת הוא דני רופ. מה קיבלתם? לוחם נולד.

"המובחרים" מתעדת את האליפות הצה"לית בסחיבה וג'בלאות, המעמתת את גאוות היחידה של גולני מול זו של האחים צנחנים. בתווך – במקום עדויות על תככים, בריתות ושנאות אישיות – מספרים החיילים למצלמה סיפורים נוגים על ילדותם העשוקה. כמה קרביים, ככה רגישים.

העסק מסרב להתרומם משום שהחיבור בין הסיפורים האישיים לאקשן הצבאי מאולץ, האקשן עצמו נראה כמו סתם אימון מיוזע, והאמת, יש משהו דוחה בנכונות דובר צה"ל לגייס גם את החיילים לעולם הנינט. באמת שאני לא משוכנע שלוחמי הצנחנים צריכים לשמוע את חבריהם מותחים עליהם ביקורת בפריים-טיים, כפי שקרה אמש לקראת סוף התוכנית. תגמרו צבא, תגיעו לאודישנים לפרוייקט וויי, בסדר? אבל בסדר הזה.

חדשות ערוץ 10

לערוץ 10 היה אתמול סרטון הווידאו הקצרצר שתיעד את הרגעים שלפני רגעיו האחרונים של עדן נתן-זאדה. זה לא היה הרבה, אבל זה היה מספיק בהחלט: החומר המצולם הוכיח חד-משמעית כי נתן-זאדה נכפת בידיו, וכי בוצע בו לינץ'. אולי החלק החשוב בתיעוד הזה הוא דווקא הרגע שבו נראים תושבים זועמים מזנקים לתוך האוטובוס דרך החלון השבור, אחד מהם אוחז בידו לבנה גדולה.

ערוץ 2 ניסה לבצע מעין מחטף, כשנוסבאום עלה לשידור כבר במסגרת "שש" עם צילומי הסטילס מהזירה, ויעקב אילון הוזעק ללונדון וקירשנבאום כדי להשיב אש ולהבהיר ש"אנחנו נראה סרט". החומר המצולם ששודר במסגרת המהדורה המרכזית של ערוץ 10 אכן עשה את ההבדל והראה את הלינץ' יוצא לדרך.

קצת כמו במקרה הצילומים מזירת רצח רבין, לפעמים שניות ספורות של צילום לא יציב הן כל מה שצריך כדי לדעת דברים לאשורם.