Battlefield 2: המלחמה היא גן עדן

במהלך ההיסטוריה, טבעו אישים ידועים רבים אימרות שמטרתן להמחיש לנו כמה מחרידה וחסרת-רחמים היא מלחמה. עומאר בראדלי, גנרל בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, למשל, אמר כי "במלחמה, אין פרס לזה שמגיע במקום השני"; מ- D.R.I הגיע הציטוט "אין דבר כזה פשעי מלחמה - המלחמה היא הפשע"; ואילו אפלטון, הפילוסוף היווני הידוע, הכריז כי "רק המתים ראו את קץ המלחמות". אך המשפט המפורסם ביותר הוא: "המלחמה היא גיהינום", שחקק גנרל וויליאם שרמן, מפקד בצבא הצפון בעת מלחמת האזרחים האמריקנית.

אני חייב להגיד, שאחרי משחק ממושך ב-Battlefield 2, משחק הפעולה החדש

 של DICE ו-EA Games, אני לא מבין על מה הם מדברים. BF2 הוא משחק ההמשך ללהיט Battlefield 1942, שיצא ב-2002 ועורר מהפיכה קטנה בז`אנר משחקי הפעולה מרובי-המשתתפים. הכותר הציג שדה קרב פתוח, שילוב כוחות קרקע, אוויר, ים...יאדה יאדה יאדה, בלה בלה.

עזבו אתכם מ-BF1942, תשכחו ממנו. הוא היה רק פרולוג חיוור למשחק פעולה כה מהנה ומספק, שהוא מוכיח באחת כי מלחמה יכולה בכל זאת להיות דבר די נפלא.

אנחנו כאן כדי להרוג

Battlefield 2 הוא משחק מרובה-משתתפים ייעודי, אך בכל זאת המערכה לשחקן יחיד שווה התנסות, אם רק כדי ללמוד את הבסיס. הקמפיין מאפשר לנו לבחור מבין שלושה צדדים במאבק. הראשון הוא, כמובן, צבא ארה"ב. השני הוא צבא סין העממית, על כל סממניו הקומוניסטיים והמוני חייליו.

הצבא השלישי הוא צבא "האיחוד המזרח-תיכוני" הפיקטיבי, אשר מורכב מהרבה חיילים עם שפמים וקלצ`ניקובים. לא ניתן שום רמז על הנסיבות שהביאו את הכוחות האלה להתנגשות צבאית, שבמציאות הייתה ככל הנראה מביאה לסופו האפוקליפטי של העולם, אבל אני אומר: עזבו אתכם מעלילה עכשיו. אנחנו כאן כדי להרוג דברים.

שבעה מקצועות לחימה - או פק"לים, לטובת החיילים שביניכם - מגוונים של המשחק, ולכל אחד

היתרונות והחסרונות שלו, כמו גם הדרך בה הוא תורם לקולקטיב. לוחם הכוחות המיוחדים, למשל, חמוש בנשק עם כוונת טלסקופית ונושא מטענים המופעלים בשלט רחוק, שיעילים בעיקר נגד טנקים. הצלף, לעומתו, מאובזר בנשק צלפים ומוקשי קליימור נ"א (נגד אדם), המופעלים על ידי תנועה. המהנדס - לא הייתם מנחשים - נושא שוט-גאן, מוקשי נ"ט וערכה לתיקונים, בעזרתה הוא יכול לתקן רכבים ידידותיים שנפגעו. כמובן שישנם גם החובש, לוחם הנ"ט והחפ"ש - כל אחד מסייע בלחימה בדרכו שלו.

יוצאים לדרך

מרגע שאנחנו מוכנים לצאת לדרך, אין צורך להמתין יותר. עקומת הלימוד של BF2 היא מתונה וקצרה, ופרק הזמן שיחלוף מהרגע בו תוטלו למערכה, מבולבלים לחלוטין, ועד לנקודה בה כבר תעלו למטוסי קרב ללא היסוס, תפציצו משוריינים ותכבשו נקודות שליטה תוך כדי גערות בשחקנים שלצידכם, הוא קצר.

השלבים והמשימות בנויים באופן פשוט ולעניין: מפה גדולה עם שני צדדים לוחמים ומספר משתנה של נקודות שליטה, וכמובן הרבה כלי רכב, מסוקים ומטוסים, שפשוט מתחננים שמישהו ייקח אותם לסיבוב. המטרה היא לכבוש כמה שיותר נקודות שליטה, ולמנוע מהיריב מלעשות כן. לכיבוש המוקדים הללו חשיבות אסטרטגית, שכן הם משמשים גם כבסיס לחזרה לחיים של חיילים שנפלו בקרב.

למרות שמשחק היחיד בהחלט חביב ועשוי לספק אתגר של ממש ברמות הקושי הגבוהות, באופן טבעי, הסיפוק האמיתי מגיע ממצב ריבוי-המשתתפים. המפתח לניצחון במצבי המולטיפלייר, בדיוק כפי שהיה ב-BF1942, הוא שיתוף פעולה בין השחקנים. הצלחתה של קבוצה תלויה יותר בשיתוף הפעולה בין חבריה, ופחות ביכולת האינדיבידואלית של בודדים. יש לדעת לנצל את היתרונות והחולשות של כל תפקיד או כלי רכב, שכן הסתערות טנקים עשויה להיגמר רע מול קומץ חיילי נ"ט שמסתתרים בתוך מבנים. על אותו משקל, הסתערות של כמה חי"רניקים עשויה להיבלם בצורה ברוטאלית במיוחד על ידי טנק בודד.

עידוד עבודת צוות

החידוש: מערכת הפיקוד

על מנת להביא את הקבוצה לשיתוף פעולה, יש צורך בדבק שיחבר ביניהם – ובדיוק לשם כך קיימת מערכת הפיקוד. זהו למעשה החידוש העיקרי והמעניין ביותר של BF2. בכל שלב במשחק יכול השחקן לפתוח חולייה (יחידה קטנה של לוחמים) חדשה (וכך להיות מפקדה) או להצטרף לחולייה קיימת.

ישנם כמה יתרונות בחבירה לחולייה - אם המפקד הוא גיימר רציני, הוא יאגד את כל חברי חולייתו ביחד, יספק להם פקודות מתאימות ויוביל אותם קדימה. לי כבר יצא לראות שיתוף פעולה מבריק בין חברי חולייה שהצליחו לנצח לבדם משחקים, גם אם היו בנחיתות מספרית משמעותית.

נפח טקטי

שטחיות יחסית של ממשק הפקודות

לאחר שמשחקים זמן מה ב-Battlefield 2, שמים לב למספר זניח של חסרונות, וניתן להתלונן על בעיות כמו חד-גוניות בסוגי המשימות (המטרה, תמיד, היא `כבוש את הדגל`), או בשטחיות יחסית של ממשק הפקודות (בגדול, ניתן לתת רק שני סוגים של פקודות: לך לנקודה X או התקף/הגן על הנקודה Y). אך הבעיה העיקרית של BF2, בדיוק כמו בקודמו – היא הצד הטכני שלו. כשמתחברים לשרת משחק של Battlefield 2, מומלץ להצטייד במספר מגזינים ובעיתון יומי, שכן המתנה להתחברות לשרת עשויה לארוך דקות ארוכות.

לעיתים קרובות היא נכשלת (במקרה הטוב), או פשוט מסתיימת בהתרסקות לשולחן העבודה. עקב כך, המתנה להתחברות למשחק עלולה לעיתים לגזול מכם מעל לחצי שעה. EA הפסיקה כבר לשחרר שני טלאים (השני בכלל נועד לתקן את הנזק שגרם הראשון), וחלק נכבד מהפגמים תוקן. אך זה בהחלט לא מספיק, וכרגע אין ברירה אלא להתאזר בסבלנות עד אשר יצא הטלאי השלישי בחודש הבא.

קשה להתנתק

אך תאמינו לי כאשר אומר כי הסבלנות משתלמת. Battlefield 2 הוא משחק שקשה להתנתק ממנו. קשה מאוד. בואו רק נגיד שכדי לשבת ולכתוב את הביקורת הזאת ברצף, הייתי צריך להחביא מעצמי את תקליטור המשחק. המפות ב-BF2 הן גדולות להחריד, וכשהן מלאות ב-64 שחקנים שכל מטרתם בחיים היא לפוצץ דברים, נוצרת אווירה פשוט מדהימה.

התחושה של הימצאות עמוק בתוך קרב, מטוסי קרב חולפים מעל, טנקים דורסניים מסביב וכדורים ופגזים שורקים מעל הראש, היא רווייה באדרנלין ומהנה בטירוף. BF2 הוא חוויה אנרגטית וסוחפת, שמבחינה זו מאפילה על המשחק הקודם בסדרה, ומעמידה אותו בצמרת מול משחקים אחרים מסוגו.

שילוב בין סימולציה לארקייד

גורם נוסף שמשגר את BF2 לפסגת ז`אנר הפעולה הוא המשחקיות והשליטה המלוטשים להפליא. המשחקיות ב-BF2 היא שילוב ללא דופי של סימולציה וארקייד. אם עוד לא קלטתם זאת עד כה, במשחק ניתן להיכנס כמעט לכל סוג של כלי רכב צבאי קיים. מנגמש"י Bradly, טנקי M1A2, האמרים ומטוס קרב F-15 אמריקניים, דרך BTR-90, טנק T-90 ומפציץ SU-34 של הברית המזה"ת, ועד למסוקי WZ-10, טנק Type 98 וסירות-קרב סיניות – המגוון הוא מדהים.

המפתחים עשו עבודה מצוינת בהתאמה ואיזון השליטה בכולם. בעזרת אותם המקשים בהם נשתמש לשליטה בחייל רגלי ברחובות העיר, נשתמש גם לניווט מטוס קרב שטס במהירות הקול מעליה. אמנם, דרוש זמן ומעט אימון כדי להתרגל לכלי הטיס (לא נדיר לראות שחקנים שנכנסים למסוק, ממריאים ושנייה אחר כך מתנגשים בארובה), אך לאחר שתופסים את העניין – השליטה היא פשוטה ואינטואטיבית.

מנוע גרפי מצוין

לסיכום, Battlefield 2 מציע אווירה מלחמתית נהדרת, משחקיות מלוטשת עד כדי שלמות. שליטה קלה להפליא בכלי הרכב, וגרפיקה וסאונד נהדרים. בקיצור, מדובר בחוויה מהנה וממכרת בצורה יוצאת-דופן, מועמד מוביל לתואר משחק הפעולה הטוב של 2005. 

הביקורת פורסמה במקור באתר המשחקים vgames.co.il