זעקות שבר ומכות פטיש בנווה דקלים
תמונות מתוך הפינוי של "בירת גוש קטיף", ההתנחלות נווה דקלים: רגעי השבירה של התושבים - וגם של החיילים המפנים, הכעס מול כוחות הביטחון והיציאה האחרונה עם ספרי התורה הבוקר. שעת נעילה בנווה דקלים
בבית סמוך לבית משפחתו של ראש מועצת חוף עזה אבנר שמעוני, נשמעות הבוקר (יום ד') זעקות שבר. אשה צועקת שהמדינה הרסה לה את החיים. הבעל לוקח בשקט פטיש כבד ביד ומתחיל לנפץ כל מה שסביב, מדלתות ועד קירות. לעיתונאים לא נותנים להיכנס. מבפנים עולה קריאה לחובש, מישהי מבנות הבית איבדה את ההכרה.
"אני לא עומדת בזה". העימות בנווה דקלים. צילום: רוני סופר
בבית הסמוך יושב אלוף פיקוד הדרום, דן הראל, עם אבנר שמעוני. השיחה אישית, סגורה לעיתונאים. נציג דובר צה"ל בפיקוד הדרום, רס"ן טל לב-רם, אינו עומד בקצב הטלפונים של אמצעי התקשורת. הסיפור הכי חם במזרח התיכון, אבל אין לצבא הרבה מה לומר אל מול הכאב של תושבי בירת נווה דקלים.
50 מטר משם, נערים אורחים מעפרה מבעירים פחי אשפה. הצחנה עולה לשמים יחד עם העשן הכבד. בצד, נערות של אולפנה, חלקן תושבות נווה דקלים ואחרות חברות שלהן, בוכות אל מול השוטרים והחיילים. חיילת אחת נשברת והולכת הצידה לבכות. חייל בא לנחם אותה. "אנחנו נעבור את זה", הוא מרגיע. "אני לא עומדת בזה", היא עונה לו.
מהבית בפינה יוצאת גברת מבוגרת, כמעט בריצה. הבית מסודר עדיין, אין מכולה, לא רואים שום סימן של אריזה. תת ניצב אהרון פרנקו, מפקד כוח המשימה לפינוי במעגל 1, הכולל את נווה דקלים, מביט בה מזווית העין. "תרדוף אחריו, הוא יהודי", זועקת האישה ומצביעה על צעיר בשנות העשרים הנשען על מכולת השכנים ובוכה. פרנקו שותק.
בישיבת ההסדר של נווה דקלים הביאו את כלי הנשק לתפילת השחרית. שורה של רובי M-16 מונחת בפתח הישיבה ולידה יושב שומר, איש אגף הביטחון של נווה דקלים אלי מור. "כולם מחזירים את הנשק, לפני שהמשטרה והצבא יבואו", הוא מסביר.
ב-8:45, מגיע הצבא. המפקד של הכוח מבקש מרבני הישיבה והתלמידים להתפנות. הם עם טליתות על הכתפיים, חלקם עם תפילין על הראש. בני הישיבה מוציאים את ספרי התורה מן ההיכל ויוצאים בשירה שקטה מתוך המבנה של ישיבת ההסדר, עליה כתוב: "בעזרת השם, ההתנתקות לא תצא אל הפועל".
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
שחרית אחרונה
צילום: ירון ברנר
הכאב גדול. נווה דקלים
צילום: רוני סופר
המתפנים
צילום: רוני סופר
מומלצים
