ג'יימי פוקס איז אין דה האוס

ג'יימי פוקס על גג העולם. ולמה שלא יהיה? אחרי שזכה בטקס האוסקר האחרון בפסלון הנכסף על תפקידו הראשי בסרט "ריי", הצליח פוקס להתמקם על הדרך המהירה למועדון הפינוקים והקומבינות ההוליוודיות. בעודו יושב - מבסוט מהחיים - בסוויטה במלון מנדרין אוריינטל האולטרה יוקרתי שבמיאמי, שבה שוהה לצורך צילומי העיבוד הקולנועי לסדרה "מיאמי וייס", פוקס נהנה מתדמית הנסיך הטרי מבל אייר. רגע אחד הוא משוויץ בשעון יהלומים ענק, שנראה כאילו נבנה על חורבותיו של מכרה בחוף השנהב ("קיבלתי אותו בחינם, כדי לענוד אותו לאיזה טקס"). מאוחר יותר הוא שולף מהכיס תמונות אישיות ונטולות חולצה. "תראה את השרירים", הוא מתרגש. "הכל אמיתי, באמת". ולבסוף, כדי לחזק את מעמדו ככוכב על, הוא לא שוכח גם לקשט כל תשובה שנייה בניים דרופינג קטלני ("אז נסעתי במכונית עם קניה, קניה ווסט"). אבל בעוד כוכבים אחרים היו ראויים במצב הזה לכאפת ניעור-שוויץ מתבקשת, דווקא לג'יימי פוקס מתחשק לפרגן. בחור טוב, אתם יודעים.

ג'יימי, החיים טובים, הא?

"ספר לי על זה", הוא מחייך. "קשה, קשה להיות כוכב קולנוע. האמת היא שמה שקורה בתקופה האחרונה זה די מדהים, במיוחד עבור מישהו שבא מלמטה. אני מוצא את עצמי בסיטואציות הזויות לגמרי, כמו למשל כשוויל סמית עשה מסיבה והלכתי, ובאיזשהו שלב הוא וטום הנקס תפסו אותי בפינה והתחילו לתחקר אותי איך הרגשתי כשקיבלתי את האוסקר. או שפתאום אוטובוסים עם תיירים נעצרים ליד הבית שלי, וכשהמדריכה צועקת במיקרופון 'וכאן הבית של ג'יימי פוקס', ומיליון יפנים יורדים בהיסטריה כדי שיוכלו להצטלם ליד הדלת. "ויש עוד משהו, וזה קצת מגוחך, אבל דווקא עכשיו, כשסוף סוף יש לי כסף, אני לא צריך לשלם על כלום. נגיד, לפני כמה שבועות נתנו לי שלוש מכוניות קאדילק. שלוש מכוניות, אתה קולט? אז העברתי אחת לאחותי, היא בכתה מהתרגשות".

בראיונות קודמים איתך סיפרת על הקושי במציאת אהבה. גם במקרה הזה כבר לא צריך לדאוג לך?

"אפשר לומר שמאז האוסקר אני עושה הרבה יותר סקס. יש עם זה קטעים מטורפים. למשל, היה לי סיפור עם מישהי ששכבתי איתה, וככה, בין כל הסיבובים והעניינים, פתאום היא גונחת 'או ג'יימי, או ג'יימי, או... זוכה האוסקר, ג'יימי פוקס!!!'. יש בחורות בעיר הזאת, לא כדאי שאני אתחיל לדבר על זה".

ג'יימי פוקס חמקן

גם בארץ לטייסים יש ארומה של להיט. איך אתה מסביר את התופעה?

"לדעתי יש בהם משהו שדורש תשומת לב כי הם מתגרים במוות על בסיס כמעט יומיומי, זה מכניס אותם למצב כמו אלוהי. אני חושב שהשחצנות הזאת מתחזקת במיוחד בנושאות מטוסים, כמו זאת שבסרט, כי יש עליהן 9,000 אנשים שכל התפקיד שלהם הוא לתמוך בקבוצה יחסית קטנה של טייסים. בצורה מסוימת הטייסים הם כמו סלבריטיז, כולם מסתכלים עליהם".

בסרט יש דגש על אחוות הלוחמים, גם במהלך הצילומים הייתם בחברותא?

"האמת היא שבקושי ראיתי את שני האחרים. בגלל שרוב הסרט הוא פעלולי מחשב מאוד מתוחכמים, העבודה עצמה היתה בעיקר בודדת. את רוב הצילומים העברנו בחדרים נפרדים, כשכל אחד יושב לבד בקוקפיט שתלוי בגובה 20 מטר לפני מסך ירוק. ראיתי את ג'וש וג'סיקה במסכי וידאו קטנים, אבל בזמן הצילומים המגע שלי איתם היה מינימלי. למרות זאת, יצא לנו לבלות הרבה ביחד באוסטרליה, במקום שרוב הסטים היו ממוקמים. אני יכול לומר שהשקענו הרבה אנרגיה בעבודה, ובערך אותה כמות אנרגיה בחגיגות".

אולי בזמן הצילומים היה שמח, אבל עכשיו, כשהגיע הזמן לקדם את הסרט, מגיעים קצת ענייני אגו שמעכירים על המסיבה: מסתבר שבמקור ג'וש לוקאס היה אמור להיות הכוכב הראשי של הסרט, שכן פוקס הגיע להפקה מיד אחרי שסיים לצלם את 'ריי', מה שאומר פרה-תהילה. לצערו הרב של לוקאס, שקיווה ש"חמקן" יהיה נקודת הפריצה הגדולה שלו, פוקס נכנס לסרט כוכב קטן ויצא כוכב גדול, ולכן המאמץ השיווקי והפרסומי הוסט אליו (וזאת למרות שבמציאות, לפוקס יש תפקיד קטן יותר משל השניים האחרים). הבמאי רוב כהן מסביר למה דחקו את לוקאס הצידה: "כשפוקס הגיע לסט, אף אחד לא ידע מה הולך לקרות עם 'ריי'. תתפלא, אבל במקור התפקיד היה אמור להיות אפילו יותר קטן, אבל הרחבנו אותו אחרי שפגשנו את ג'יימי והבנו כמה כישרון יש לו. אחר כך, כשהוא כבר הפך להיות כוכב ענק, חשבנו לתת לו יותר מקום בשלב העריכה, ובסוף החלטנו להישאר עם התסריט המקורי. השינוי היחיד שעשינו הוא בשיווק, כששמנו את ג'יימי במרכז, כמו למשל שינוי כרזת הפרסומת כדי להבליט אותו יותר".

ג'וש לוקאס אומנם מנסה להסתיר את האכזבה, אבל לא ממש מצליח. "מה לעשות שהשם שלי לא מביא הרבה קהל כמו השם של פוקס", הוא מתבאס. "אני רק שמח שאני משתתף בסרטים שיוצא לאנשים לראות אותם". ועל זה נאמר: שלא יעבדו עליכם.

ונחזור לפוקס. למרות שאף אחד לא מצפה מ"חמקן" שיהיה יותר מעוד סרט אקשן, דווקא פוקס מנסה להזריק לעניין גם טיפת פילוסופיה: "מה שניסינו להראות זה שבאיזשהו מקום טייסים הופכים להיות כמו שחקנים במשחק וידאו משוכלל. הם שוכחים שהם מפציצים ופשוט חושבים על הטיסה, ככה שזה נהיה משהו מתמטי לגמרי. אפשר לומר שהיום הצבא הופך יותר ויותר למשחק וידאו. לדעתי, בעוד 10 שנים לא יהיו טייסים, הכל ינוהל באמצעות מכונות".

עד כמה אתה מבין עכשיו מה זה באמת להטיס מטוס?

"אני חושב שלא מעט. היתרון הוא שבאמצעות המשחק אתה יכול להסתכל על חיים של אחרים, ואז אחרי הצילומים אתה מרגיש כאילו ניסית סגנון חיים שלא בחרת לעצמך. כשחקן אתה בעצם מכפיל את החיים שלך: נגיד יש לך 50 שנים לחיים מבוגרים, אז עבודה בסרטים מאריכה את זה".

פוקס מודע למעמד החדש: "יש לי עכשיו כוח", הוא מחייך, "אבל אני רואה את זה כמו סוג של חיה שצריכה שיאלפו אותה. יש פעמים שבהן החיה הזאת מתעוררת, ואז אני צריך להחזיר אותה לפינה, להזכיר לעצמי מי אני ומאיפה באתי. אני משחרר אותה רק ברגעים שבהם היא יכולה לעזור, נגיד כשצריך להיכנס לחדר ולהרשים מישהו כדי לקבל תפקיד. אז אני נכנס עם הפוזה, 'ג'יימי פוקס איז אין דה האוס!'"

אז עכשיו עם החיה בכיס, אילו פרויקטים הצלחת לגייס?

"עבדתי מאז על כמה סרטים חדשים שעוד תשמעו עליהם, כשהנוכחי הוא 'מיאמי וייס' שמצטלם ממש עכשיו. אני גם ממשיך לעשות קומדיה, כדי שאם פתאום אני ארצה מנוחה מהמשחק, תמיד אוכל לחזור להופיע במועדוני סטנד-אפ. אם אחזור לסטנד-אפ, אין ספק שזה יהיה שונה, כי האוסקר שינה אותי כקומיקאי: עד שהצלחתי כל המופע שלי היה צחוקים על הדרך למעלה, אבל מה אעשה עכשיו? פאק איט, סוף סוף יש לי כסף! אז עכשיו אני צוחק על הוליווד, דברים כאלה. חוץ מזה, אני גם עובד על אלבום סולו חדש, עם קניה, שיכלול בין השאר גם שיר על הערב המטורף של האוסקר".

אם כבר דיברנו חצי ראיון על פסל, אולי לסיום תספר באיזה חדר אתה מניח אותו?

"האמת היא שהוא בכלל אצל הסוכן שלי. אתה מבין, הבית שלי הוא כמו שכונה, כל החברים והמשפחה כל הזמן נכנסים ויוצאים. כשהאוסקר היה אצלי הם כל הזמן היו צוחקים איתו, זורקים אותו מצד לצד, נוגעים בו, כי זה די קטע. עכשיו המנהל שלי שומר עליו כדי שלא יקרה לו כלום. אני מחזיק בבית אוסקר מזויף בשביל האורחים".