מענג וחושני

לפעמים קשה להגדיר את ההבדל הדק והחמקמק בין מי שהם "וואנאבי" למי שהם עצמם, אבל את מה שהמוח מתקשה לנסח החושים תופסים במדויק. הסולנית אליסון גולדפראפ נפרדת כעת מנסיונותיה כ'רוצה להיות' ומבשילה לאמנית משכנעת וטבעית.

מאז אלבום הבכורה שלה ושל שותפה לצמד, וויל גרגורי, משנת 2000, גולדפראפ, הזמרת עם העיניים הכי רעבות בפופ האנגלי, היתה כוכבת מסדר גודל בינוני במולדתה ובאירופה. אבל אדם יכול להישאר וואנאבי אפילו כשימכור מיליונים, כפי שיש יוצרים מקוריים וייחודיים שלא מוכרים כלום.

ב-Supernature האלבום השלישי, המענג והחושני, של הגולדפראפים הגברת מצאה סוף סוף עולם צלילי הולם, שמשלים את השקעתה הניכרת בבגדים, בשיער ובסטיילינג, כך שתחושות הדקדנס והנועזָת שהיא משתוקקת להעביר לא נדמות כמאומצות ומלאכותיות. גולדפראפ נשמעת לראשונה לא כמי שסתם מתאווה להפוך למושא הפנטזיות של שוחרי פופ אלטרנטיבי, אלא כיוצרת שמכירה בקשת מעלותיה ומוגבלויותיה, חוגגת את עצמה, ומתוך ההשלמה הזו נשמעת סקסית באמת, סקסית מבפנים.

אבל הכוכב האמיתי באלבום הוא המוזיקאי והמפיק שבחבילה, גרגורי, שמגלה טעמים עילאיים ואסתטיקה מושלמת, בשימוש במינימום ערוצים כליים אבל בתפקידים הורסים ומוחצים, ובאומץ שבשמירת נפחי התופים והסטרינגס קטנטנים כדי שהקול הנשי ייצא הכי גדול שאפשר. מפיק ענק.