אמו של ההרוג האחרון בעזה מדברת

"הבן שלי נהרג בגלל שבנו את החומה הזאת, ועכשיו אנחנו מוסרים אותה. אני רואה בטלוויזיה את ציר פילדלפי והלב שלי נקרע". כך אומרת בכאב שוש קארותשי, אמו של נגד אבי קארותשי (26), ההרוג האחרון של צה"ל בעזה. 

אבי קארותשי שירת בחטיבה הדרומית במשמר הנגב ונהרג במהלך בניית החומה בציר פילדלפי לפני שלושה חודשים. את ההודעה על מותו קיבלה אמו מבנה השני, שגם הוא משרת בצה"ל. היא הספיקה להגיע לבית החולים סורוקה עוד לפני שאבי הובהל במסוק אל בית החולים.

אבי שינה את שמו בגיל 18 לאברהם על שם סבו. הוא גדל בבאר שבע והיה הבן הבכור למשפחת קארותשי. בגיל 12, כשהוריו התגרשו, החל לתמוך באמו ושני אחיו הצעירים ויצא לעבוד על מנת להביא כסף למשפחה. ביום רביעי האחרון ביקרה לראשונה האם במקום שבו נפל בנה: "אני כועסת עליו. אני כועסת כי הוא אמר לי שהוא נמצא במקום בטוח ומוגן. לא ידעתי שהמקום כל כך מסוכן. אם הייתי יודעת - לא הייתי נותנת לו ללכת".

בביקורה בציר פילדלפי הספיקה שוש למלא צנצנת קטנה של חול, שספג את דמו של אבי. "זה מה שנשאר לי. הביקור בציר היה עבורי כמו הלוויה שניה. שמו של אבי וחבריו חקוק על הקיר בסמוך למקום בו נפל. את הקיר אני לא יכולה לקחת איתי, אני מקווה שישאירו את הקיר".

במהלך ביקורה של שוש בציר היא נפגשה עם מפקדים וחיילים ששירתו עם בנה. המפגש היה מאוד מרגש, אך שוש נושאת איתה עד היום את השאלה הנצחית – מה היה קורה אם צה"ל היה יוצא מעזה כמה חודשים מוקדם יותר. למרות המחשבות המטרידות, היא לא מפסיקה לשבח את משרד הביטחון ואת המפקדים של אבי ומביעה סיפוק מכך שבזכות הנסיגה שהתבצעה לבסוף, אף אחד מהיחידה של אבי ז"ל לא יצטרך לעבור שוב בציר פילדלפי.

"הבית שלנו נהרס. אין יום ואין לילה", היא אומרת. "אנחנו פוקדים את קברו של אבי כל יום. הבן שלי לא איתי, ואני לא מאחלת זאת לאף אמא – לא יהודיה, נוצרית או מוסלמית. היה לי בית מלא בשמחת חיים, היום זה בית עצוב".

עם יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה, מתעוררות אצל שוש, שמרותקת כל היום לטלוויזיה, שאלות שנותרות ללא מענה. "את החומה על ציר פילדלפי הם (המדינה) בנו כשידעו שאנחנו הולכים לפנות את רצועת עזה. אז בשביל מה? מדברים על הריסת בתי הכנסת, אין לכך שום משמעות. אנחנו היינו צריכים לפרק את בתי הכנסת האלה ולא לתת להם את ההזדמנות לנצל זאת כנגדנו. גם היום, אחרי שבני מת, אני לא חושבת שנוכל להגיע איתם לאיזשהו שלום".

אבי היה אמור להינשא בעוד חודשיים. לירז, זוגתו, ביקשה להמתין עם החתונה בעקבות מות אביה, כדי שתתקיים לאחר שנת האבל. כיום היא לא פוקדת לעתים קרובות את בית המשפחה. "היא רואה אותנו ונזכרת", מסבירה שוש. "מאוד קשה לה להיות איתנו. כל הבית שלנו מלא בתמונות של אבי, וכל פינה בבית מזכירה לה אותו. אמנם אנחנו מדברות, אך היא מעדיפה להתמודד עם האבל שלה לבדה".