רוקד בין עולמות

מופע היחיד של השחקן-זמר-רקדן, יוסי צברי (תיאטרון הפרינג', בית ציוני אמריקה), שייך לסוג המופעים שבהם שחקן מנסה לעשות לעצמו מעין כרטיס ביקור אמנותי, ובאותו זמן לספר את סיפורו האישי. לרוב, הבעיה בהופעה כזו היא החיבור הקלוש בין הקטעים התצוגתיים לבין הסיפור האישי. במקרה של "יוסי צברי. פשוט" זה דווקא עובד נהדר.

הקטעים המוצגים הם ברובם ריקודי סטפס מתוחכמים שצברי מבצע במיומנות מרשימה לצלילי שירים פופולריים. הייחוד בריקודים של צברי הוא בכך, שהוא בוחר לרקוד דווקא לשירי פופ בעלי גוון מזרחי, כמו הגירסה המזרחית ל"הטלתי עליך כישוף", או שיר של אחינועם ניני. השילוב הזה מבטא גם את הסכיזופרניה של צברי כאמן, כפי שזה בא לידי ביטוי בביוגרפיה שהוא מגולל עם הרבה חן והומור.

צברי מאוד גאה מצד אחד במקורותיו התימניים ומסרב לוותר על הח' והע' הגרוניות, אך מצד שני הוא עורג מילדותו לתרבות התיאטרון המוזיקלי האמריקאי (הוא אף מבצע בתחילת הערב שיר של דני קיי). חוץ מזה, הוא גם גאה בזהותו המינית ההומוסקסואלית, אך הוא מספר בהרבה חן, הומור ואפילו חיבה על אמו התימנייה, שלא נשמעת כמו האמא הליברלית הטיפוסית שתשמח לגלות שבנה אינו הולך במסלול המקובל. די ברור שהשילוב הזה בין הגאוות של צברי, התימנית וההומואית, המשפחה בפתח-תקווה לעומת החלומות באמריקה, הוא שילוב לא כל-כך קל לעיכול. נראה שהכאב בסיפורו האישי מבצבץ מדי פעם מבעד להומור הסטנד-אפיסטי, בעיקר בקטעים שהוא מספר על מות אביו. את הבחירה שלו בחיים לא קונבנציונליים אבל מלאי חוויות הוא מבטא בקטעי הריקוד האחרונים, שמשאירים טעם של עוד.

תיאטרון הפרינג', בית ציוני אמריקה