פיז'ו 407 קופה - האריה השותק

כבר במבט ראשון, עדיין בשדה התעופה של גרנדה ומול כמה עשרות פיז'ו 407 קופה חדשות, היה ברור לי לפחות דבר אחד. זו אחת המכוניות היותר-יפות שיש כיום, מהנאות בהיסטוריה של היצרן הצרפתי, אם לא היפה שבהן. מכל כיוון שלא תביטו, תגיעו כנראה לאותה מסקנה. החל בעכוז המעוצב, עם מפלט כפול-מסיבי. דרך הצללית הגדולה והארוכה, שמצליחה להימנע מסירבול. הייתי אומר שהיא כמעט איטלקית. וכלה בחזית הברורה, עם לוע פעור ואופנתי ושלושה "פתחי נשימה" אנכיים בכל צד. כאלה שלא מותירים כל ברירה אלא להדרש למטאפורה המשומשת מכולן: מדובר בכריש.

בפנים הקופה מרשימה לא פחות. מושב הנהג והנוסע שלצדו מרווחים ונוחים, וכוללים כצפוי כמה עשרות אפשרויות כוונון (חשמליות, במקרה של הגירסה היקרה בה נהגנו). אלה, יחד עם הגה שמתכוונן גם על ציר האורך, אמורים לסייע במציאת תנוחת נהיגה מתאימה לכל. קצת יותר מפתיעים הם המושבים מאחור. אמנם קופה, אבל גם שני מבוגרים יכולים להסתדר שם בכלל לא רע. אלא אם הם גבוהים מ-185 ס"מ, ואז עדיף להם לשבת לפנים, או להתכופף בכיף כל הדרך.

מה עוד? במכונית כזו מקבלת מערכת השמע קצת יותר כבוד. זו שכאן מצוינת, כמו מערכת הניווט הנוחה והקלה לשימוש. לוח המחוונים גדול וברור, וההגה נעים למגע. אבל רגע, זו מכונית קופה סקסית, לא? אז בואו ננהג. 

דממה, בכאילו

ה-407 קופה מגיעה, כרגע לפחות, עם שלושה מנועים לבחירה: בבסיס יש ארבעה צילינדרים בנפח 2.2 ליטר והספק מרבי של 160 כ"ס, כולל נתון של 22.4 קג"מ. שני האחרים הם מנועי שישה צילינדרים: הראשון שבהם הוא בנזין בנפח 2.9 ליטר, עם 210 כ"ס ו-29.5 קג"מ, השני טורבו-דיזל בנפח 2.7 ליטר, עם 205 כ"ס ולא פחות מ-44.8 קג"מ - נכון, בדיוק כפליים ממנוע הבנזין הבסיסי. אותו אגב, הותרנו לעיתונאית קרואטית חביבה, אנחנו בחרנו בשתי האופציות המגודלות יותר. בבנזין הסתדרנו עם תיבת שישה הילוכים ידנית (יש אופציה אוטומטית, ראו בטבלה), הדיזל הגיע עם תיבת שישה הילוכים אוטומטית. אגב, שמתם לב שהדיזל של פיז'ו מייצר יותר כוח לנפח מנוע מהבנזין?

עכשיו, בואו ונגיד את זה ככה. אם אתם מתיישבים לראשונה בתא הנהג של 407 קופה, טוב תעשו אם תוודאו שהמנוע אינו פועל כבר. קול המנוע בתא הנוסעים כה חרישי, עד כי בקלות אפשר לטעות ולחשוב שהמנוע דומם. כה מרשים בידוד הרעשים. מכוניות פאר יקרות ממנה משמעותית אינן מגיעות לרמה כזו. והסנסציה הזו ממשיכה גם תוך כדי נסיעה, לא איטית במיוחד. האמת, מצאתי עצמי מחייך בשמחה מול עיניהם המשתאות של שוטרים ספרדים, רק כדי לגלות שכנראה חלפתי על פניהם במהירות גבוהה משמעותית מזו המותרת. "מצטער אדוני השוטר, האוטו ממש שקט"...

בכל זאת, ולמרות נתון הנפח המרשים יחסית, נתוני ההאצה של מנוע הבנזין אינם מרשימים: 8.9 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, והאצות ביניים נינוחות יתר על המידה. בדקנו יחסי העברה, חיטטנו בעקומות הספק ומומנט, וגילינו את הסוד - ה-407 קופה היא מכונית לא-ממש-קלה. בעצם, די כבדה, בהתחשב בפלוס-מינוס טון-שבע-מאות. כרגיל, זה לא מפריע למהירות המרבית שעומדת, לדברי פיז'ו, על 243 קמ"ש. כדאי לציין כי פעולת המצמד במכונית הזו, היא כנראה הרכה בה נתקלתי מעודי. אלא שהרכות הזו מתבטאת גם בתפעול תיבת ההילוכים, שלעיתים הרגישה "צמיגית" מעט. הפתרון - פעולה החלטית ומעט אגרסיבית מהמקובל.

מנוע הדיזל לעומת זאת, הרשים מאד, למרות שהוא שודך לתיבה שישה הילוכים אוטומטית חלקה, אך די מעצבנת, כזו שמעבירה הילוכים בסל"ד נמוך יחסית, גם אם תתעקשו להשאיר אותה על בורר ידני. כזו שלא תמיד יודעת מה היא עושה, או במילים אחרות, אחת שסובלת מעודף תחכום וניסיון "להבין את הנהג", אבל מבחינתי לפחות, מבינה כנראה דווקא נהג אחר. המנוע הזה, לא במפתיע, מרגיש בשרני מאד. כן במפתיע, אף הוא מייצר מעט מאד ויברציות וכמות זעומה של רעש. נתוני ההאצה דומים כמובן לגרסת הבנזין הבכירה - 0 ל-100 קמ"ש בתשע שניות, מהירות מרבית של 230 קמ"ש (235 לבנזין אוטומטי) כשהכביש פנוי.

ולא במקרה הקופה הזו מוכיחה עצמה במהירות כחיית אוטוסטרדות רעבה, כזו שמרגישה בנוח בכבישים מהירים סלולים היטב, אבל פחות טוב בכבישים משובשים או מפותלים. וזה ללא קשר לעובדה - המרגיזה כשלעצמה - שבקרת האחיזה, ניתנת לניתוק, אבל מפעילה עצמה אוטומטית מעל 50 קמ"ש. במילים אחרות, חובבי השעשועים מוזמנים לחפש מכונית אחרת בה ניתן יהיה להחליק חרטום וזנב לפי הזמנה. אפרופו, מערכת המתלים ניתנת לכיוון בשני מצבים - "רגיל" או "ספורט". במצב הראשון הם תפקדו היטב, במצב הספורטיבי הם הפכו מוזרים מעט. עם קשיחות מוגזמת שלא תרמה כלום להתנהגות מחד, ודי עיצבנה בקופצנות מיותרת מאידך.

מה עוד? כצפוי מפיז'ו, פעולת ההגה טובה יחסית, גם אם הוא מעט קל מדי לעיתים, עם שטח "מת" ולחלוטין מיותר במרכז. מערכת הבלימה עושה רושם טוב, אם כי היו מספר קולגות שהתלוננו על רעש מהדיסקים הקדמיים. זהו.

טוב, אז מה עכשיו?

ה-407 קופה היא מכונית המבוססת על מכונית אמצע-הדרך-משפחתית-גדולה. ולמרות שהיא שונה מאחותה השמרנית-יחסית בכמעט כל ממד, אין סיבה שתצפו כאן למהפיכה מוטורית. מצד שני, מדובר באחת המכוניות היותר-אלגנטיות מבחינת מראה שפגשנו לאחרונה. חשוב מכך, היא גם מרגישה מצוין, בנויה היטב, והייתי מנחש שאיכות החומרים וההרכבה בה לא נופלים מאלה של מתחרות גרמניות. עכשיו נותר רק לגלות כמה יקרה היא תהיה בארץ. אנחנו מנחשים שבסופו של דבר, היא כנראה תהיה שוב נחלתם של בודדים בלבד, כאלה שידם משגת לשלם הרבה מאד כסף עבור מכונית. ואנחנו כבר מצטערים על כך...