בובה במיל'

נטליה אוריירו קליאו וסנדרה

את השיחה הטרנס אטלנטית שקיימתי איתה יש לזקוף לזכות הקרנתו של הסרט "קליאו וסנדרה", שמציע לכם נטליה אוריירו כמו שלא ראיתם אותה מעולם. מעבר לשינוי הפיזי המטריד - תספורת קצוצה - מוכיחה הדיווה בת ה-28, שהיא הרבה יותר מבובה פראית, וכי יכולות המשחק שלה מרגשות גם כשהיא לא מגלמת משרתת שעלתה לגדולה. בסרט היא חוברת לגברת הראשונה של המשחק בארגנטינה, נורמה אלאנדרו ("הבן של הכלה"), בדרמה קומית רגישה ושובת לב על היכולת לקחת אחריות על החיים ולמצות אותם עד תום.

סנדרה (אוריירו), כוכבת טלנובלות סקסית שמאסה באור הזרקורים, חוברת לקליאופטרה (אלאנדרו), מורה מזדקנת שמאסה בשגרה האפרורית ויחד הן יוצאות למסע של סוף שבוע, בו הן מגלות שאף פעם לא מאוחר להשתנות. אוריירו שמחה לשמוע שהסרט, שנעשה בשנת 2004, מגיע לישראל, ועוד יותר שמחה לגלות שאנחנו מכירים את נורמה אלאנדרו ואהבנו את "הבן של הכלה". "הסרט הזה עשוי על ידי מיטב הכישרונות", היא מציינת. "ברגע שראיתי שהבמאי הוא אדוארדו מיניוניה (במאי עטור פרסים על "שמש סתווית" ו"הבריחה"), מאוד רציתי לעבוד איתו ונורא התרגשתי כשהוא הציע לי את התפקיד. גם נורמה אלאנדרו, שבפניה אני יכולה רק להוריד את הכובע, היא מקור בלתי נדלה להשראה. היה כבוד גדול לעבוד עם שניהם, וכשאדוארדו סיפר לי על הדמות, אפילו התחברתי לסרט עוד יותר".

בינה לבין דמותה, סנדרה, יש הרבה קווי דמיון, למשל היותן שחקניות טלנובלות מפורסמות ומוצלחות, שנמצאות מגיל מאוד צעיר בלב העין הציבורית.

גם את, כמו סנדרה, רוצה לפעמים לעזוב הכל ופשוט לברוח למקום שבו אף אחד לא מכיר אותך?

"על פני השטח זה אכן נראה שלכאורה גילמתי את עצמי, אבל בניגוד אליי, סנדרה היא אדם לא מאושר, בעלת שנאה עצמית עצומה. היא הגיעה לעסקי הבידור ממקום שונה משלי. היא רצתה להופיע בטלוויזיה כדי למשוך את תשומת לב הוריה. אמה איננה, אביה התחתן מחדש עם אשה שלא סובלת אותה, והיא נדחקה החוצה. אף אחד לא התייחס אליה. לכן היא רצתה להראות להוריה מי היא ומה היא ולקבל את תשומת הלב שכל כך חסרה לה. אבל היא נפלה בידיו של מפיק רע, שרק ניצל והפך אותה למשהו שהיא לא התכוונה אליו. היא מבולבלת ואבודה ולא כל כך יודעת מה היא רוצה. היא יודעת רק מה היא לא רוצה - להיות במקום בו היא נמצאת, סלבריטי, כלי משחק בידי כולם, בסחרור של עסקי השעשועים, ללא שליטה על חייה".

סנדרה גם סובלת מהפרעות אכילה, משהו שהצהובונים נטו להדביק גם לך.

"הכל המצאה. תודה לאל, מעולם לא סבלתי מאף הפרעת אכילה. אני יודעת כמה זה נורא. כדי להתכונן לתפקיד הזה התחברתי לקבוצת תמיכה של נערות בנות 25-14 שסובלות מהפרעות אכילה. אחר כך גם הזמנתי אותן לראות איתי את הסרט. זה היה מאוד מרגש. הבעיה שלנו היא האידיאל שהתקשורת משדרת. זה אידיאל חולני ולא מציאותי, לפיו נשים צריכות להיות רזות, אפילו מדי. זאת בעיה בעיקר בדרום אמריקה. אנחנו, הלטיניות, מאוד רחוקות מאידיאל היופי הזה. יש לנו אגן רחב וירכיים רחבות, והאופנה מאוד אכזרית. רציתי לעשות את הסרט הזה למען כל אותן בנות, שדרך עיניה של סנדרה יגלו מחדש את היופי בהתחברות לעצמך ולחיים מסביב".

איך החיבור בין קליאו לסנדרה?

"הן באותה נקודה בחיים. הוריה של סנדרה מתעלמים ממנה, וגם בעלה וילדיה של קליאו, שבכלל נמצאים בחוץ לארץ, מתעלמים ממנה. מנקודת הבדידות הן נעשו חברות. קליאו עונה לסנדרה על הצורך בדמות אם, וסנדרה עונה לקליאו על הצורך בדמות בת, מישהי לדאוג לה ולשמור עליה. אגב, נורמה היתה מאוד נדיבה. חלקנו יחד כמעט את כל הסצינות ודיברנו המון. היה לנו חיבור מעולה והיינו באותו ראש. לדעתי, החיבה שחשנו אחת כלפי השנייה משתקפת בסרט, ולכן הוא כל כך נוגע ללב".

אי אפשר שלא להזכיר את התספורת. זה קצת דרמטי, מעבר חד משיער ארוך לשיער קצר.

"אני מאוד אוהבת לשנות את הלוק שלי ולשחק איתו, להמציא את עצמי מחדש. בעבר עשיתי שינויי צבע וצורה, שאני מאוד אוהבת, אבל הפעם זה לא משהו שהייתי בוחרת לעשות בעצמי. כשחקנית, אני מתמסרת באופן מוחלט לתפקיד שלי ולא היתה לי בעיה לעשות את זה".

אוריירו היא אשה עסוקה מאוד. לא מזמן היא חזרה מרוסיה, שם צילמה סדרת דרמה בת 12 פרקים בשם "בקצב הטנגו". הסדרה, שתעלה לאוויר ברוסיה בפברואר 2006, עוסקת בארגנטינאית שנוסעת בעקבות בעלה לרוסיה ומסתבכת ברומן ועם המאפיה המקומית. "הייתי שם במשך כמה חודשים טובים, וזאת היתה חוויה של גדילה רוחנית. אומנם בעלי (הרוקיסט המצליח ריקרדו מוליו - א.ב) ביקר אותי למשך שבועיים, אבל ההתמודדות עם הלבד ועם התרבות השונה והשפה האחרת בהחלט העשירו אותי. אפילו למדתי רוסית, כי הדמות שלי דיברה רוסית בהמשך. כל הצוות היה מתגלגל מצחוק כשהיה שומע את המבטא שלי". החודש היא היתה אמורה לצלם סרט בספרד, אך הפרויקט נדחה וכרגע היא עסוקה בעיקר בהשלמת הקלטות לאלבומה הרביעי ובחזרות לקראת הופעת הענק המתוכננת לה בהאיטי. "הדיסק הרביעי שלי מאוד אישי. בעלי, מוזיקאי מעולה בעיניי, היה מעורב בחלק מהשירים ואני אסירת תודה לו על העצות ועל התמיכה".

מה עם הסרט הישראלי שהיית אמורה להשתתף בו? את לא אמורה לבקר אותנו בינואר?

"נכון. הייתי אמורה להצטלם בישראל לסרט שנקרא 'תל אביב בקצב הסלסה', שמספר על ארגנטינאית שמתאהבת בישראלי ובאה בעקבותיו לישראל, אבל הרומן לא מצליח, וכדי להתפרנס היא נותנת שיעורי סלסה וכמובן מתאהבת בישראלי אחר (שמו של ליאור אשכנזי הועלה כאופציה - א.ב), אבל נכון להיום ההפקה הוקפאה, כך שאין לי מושג מתי אגיע. אני מניחה שמתישהו בסביבות 2006".

כבר שנים שאוריירו מסרבת להתאחד עם פקונדו ארנה כדי להנפיק זוגיות מסך מוצלחת נוספת, כמו זאת שהיתה להם בתור מילי ואיבו מ"בובה פראית" בשנת 1998. כפי שכבר פורסם ב"פנאי פלוס", הבשורה המשמחת היא שאוריירו הסכימה סוף סוף לאיחוד, והשניים אמורים להתחיל לעבוד יחד על טלנובלה חדשה שתשודר בערוץ 13, ותופק על ידי פולקה, חברת ההפקה של אדריאן סואר. "ביני לבין פקונדו יש יחסים מעולים אבל חיכיתי לסיפור טוב", היא מסגירה את הסיבה. "הפעם הסיפור מאוד מצא חן בעיניי. מדובר בטלנובלה שהיא קומדיה. אני אהיה מתאגרפת קשוחה, שורדת ומתחכמת. פקונדו יגלם את הרווק הכי מבוקש בארגנטינה, שכמובן כל הבנות רוצות להשיג, חוץ ממני. בקיצור, יהיה שמח".

אז מה, הפעם תלמדי להתאגרף, אחרי שלטלנובלה "התשוקה" למדת לוליינות קרקס?

"כן", היא צוחקת. "הכל מוצא חן בעיניי, ולקראת כל תפקיד אני לומדת משהו חדש. אני אפילו יודעת לירוק אש וללהטט בין טרפזים באוויר. אני ממש חוויה לכל המשפחה".

מלבד הפרויקטים שמחכים לה, עשתה השנה אוריירו צעד משמעותי מבחינה מקצועית, כשיצאה לעצמאות. "החלטתי שאני עוברת לנהל את עצמי, במקום להיות מטופלת על ידי מנהל. בגלל שאני אמנית רב תחומית, הגיע הזמן שכל ההצעות יזרמו ישירות אליי בלי מתווכים, ובמקביל אעסיק אחראי על כל תחום. אז יש לי מנהל ברוסיה, ואחד שאחראי על הקולנוע בספרד, אחד שאחראי על פרויקטים מוזיקליים, ובבואנוס איירס נמצא המשרד אליו זורמות כל ההצעות.

"בעבר אנשים פחדו להציע לי תפקידים קטנים מדי או לא מסחריים. אפילו פחדו שלא יהיה להם כסף לשלם את השכר שאני כביכול דורשת. אבל עכשיו אני מקבלת את כל ההצעות ומחליטה על סמך שיקולים אמנותיים ושיקולים שנובעים מהלב. אני מאוד אוהבת קולנוע, בעיקר עצמאי. לא מעניינים אותי תפקידים ראשיים וכסף, אלא תפקידים קטנים ומאתגרים. אני מאוד תזזיתית ומאוד חשוב לי גיוון בעבודה, כך שאני פתוחה לרעיונות. זאת חוויה חדשה בשבילי".

לא הרבה יודעים, אבל בגיל 18 חוותה נטליה אוריירו חוויה שנדמה כי נלקחה מעולם הטלנובלות. בחייה הופיע אז גבר שהציג את עצמו כאביה הביולוגי. "הוא טען שבזמן הדיקטטורה הצבאית באורוגוואי נולדה לו בת ונאמר לו שהיא מתה, אך לדעתו היא נלקחה על ידי השלטונות ונמסרה לאימוץ", היא משחזרת. "הוא היה בטוח שזאת אני. חשוב להבין את האקלים של אותה תקופה. בזמן הדיקטטורה הצבאית בדרום אמריקה מתנגדי השלטון לכאורה היו פשוט נעלמים - נחטפים ברחוב, נאסרים, מעונים ונרצחים. הרבה ילדים נולדו בכלא ונמסרו לאימוץ למשפחות מקורבות לשלטון.

"נקרעתי מבפנים וגם בהורים שלי זה מאוד פגע. לא קל לחיות עם חשד שהם קיבלו תינוקת לא שלהם, שנחטפה מהוריה הביולוגיים. חוץ מזה, כל מי שמכיר אותי יודע שאני קופי של אמא שלי. כולנו, בעיקר ילידי מחזור 1977-1975, מאוד רגישים לנושא, ולכן מתוך כבוד לאיש ולסבל שלו שיתפתי איתו פעולה ואחרי סדרה של בדיקות דנ"א מתישות, וחודשים של טרטורים, הובהר מעבר לכל ספק שאני לא בתו. אבל הסבל שלי זה כלום לעומת הסבל של כל אותם ילדים שמגלים כי הוריהם אינם ההורים האמיתיים שלהם. מאז אותה פרשה, שהיום אני מדברת עליה בריחוק אבל אז היא ממש הכאיבה לי, למדתי ששום דבר בחיים האלה כבר לא יכול להפתיע אותי".

גם לחיות בעין הציבור זה לא כל כך קל.

"אני חייבת להזהיר שכל מי שרוצה להיות מפורסם רק כדי לגעת בתהילה ובאבק הכוכבים, ירגיש בסופו של דבר ריק נוראי ובדידות. התהילה עצמה כבדה ומתישה. אחד הדברים הכי מבאסים בקריירה שלי הוא העובדה שכל העולם יודע מי אני ושאין לי בכלל פרטיות. זה מחיר מאוד גבוה שאני צריכה לשלם יום יום רק כדי לחיות את האמנות שלי במלואה. הייעוד שלי הוא לגעת בליבם של אנשים ולרגש אותם, אם במשחק ואם בשירה. מי שאוחז בתהילה ואין לו שום ייעוד מעבר לזה, לא ישרוד. האושר לא נמצא בלהיות מפורסם ומחוזר על ידי אמצעי התקשורת, אלא בדיוק להפך - כמעט אף מפורסם שאני מכירה לא נהנה מזה. על מנת לסבול את זה, צריך שיהיה איזה ייעוד אמיתי שיניע את האדם".

מה השאיפה המקצועית שלך?

"ברמה המקצועית הייתי שמחה לעבוד עם ריקרדו דרין ("הבן של הכלה"), אבל אם את מרשה לי לפנטז, אז הייתי שמחה לעבוד עם ג'וני דפ. הייתי שמחה להיות השוקולד במפעל השוקולד שלו", צוחקת אוריירו.

מה את אוהבת לראות בטלוויזיה? את בכלל רואה טלנובלות?

"אז זהו שלא. אני כל הזמן בנסיעות ובהתרוצצויות, כך שכמעט לא יוצא לי לראות טלוויזיה ובטח שלא לעקוב אחרי סדרה יומית. עצוב לי שכל כך הרבה ילדים ונוער רואים טלוויזיה במקום לצאת מהבית ולתקשר עם העולם. הרבה מהם מאמינים לכל מה שהם רואים בטלוויזיה, במקום לקלוט שזה בידור לרוב וכלי חינוכי לעיתים, אבל בטח שלא קדוש. כרגע אני מאוד אוהבת סדרה שנקראת 'נשים רוצחות' וממחיזה פרשיות רצח אמיתיות. השתתפתי בעונה ראשונה של הסדרה 'בוטינס', שהמחיזה נוכלויות ומעשי פשע אמיתיים של נשים ושל גברים. באורוגוואי גדלתי על טלנובלות, אבל לא של אנדריאה דל בוקה אלא יותר של ורוניקה קסטרו וכאלה מברזיל".

גם לך יש חרטות כלשהן? תקוות לעתיד?

"אני חושבת שאנשים צריכים להיות אמיצים ולא להתחרט על כלום. אחרי הכל, לומדים מכל דבר, גם מחוסר הצלחה, כמו במקרה של הטלנובלה האחרונה שלי. אם אני מתחרטת על משהו, זה רק על דברים שלא עשיתי. אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות שמחה וליהנות מהחיים. לא לרוץ אחר מקסמי שווא. התשוקה ערמומית ומתעתעת. הרבה פעמים כשהשגת מה שרצית, אתה שוכח ממנו ומיד רץ אחרי משהו אחר. יש לי הרבה מטרות ואתגרים, ואני תמיד בעד ללכת קדימה. זה חלק מהאישיות התוססת שלי".

ומה עם ילדים?

"ילדים אני עדיין לא מתכננת. לריקרדו יש שתי בנות מנישואין קודמים, ואני מסתדרת איתן מעולה. לי עצמי עוד יש זמן".

בסיום השיחה עוברת אוריירו לשברי עברית שלמדה בארץ. "שנה טובה לכולם", היא מוסרת בשפתנו וחוזרת מיד לספרדית, "ונשיקה גדולה לכל האנשים הנהדרים בישראל!".