מילון אחול מניוקי
הוא פשוט גדול, גדול מהחיים, בומבה ולגמרי בקלאסה, בקיצור, בובה של ספר ואתם חייבים אותו אצלכם בבית. אריאנה מלמד על "מילון הסלנג המקיף" (ולא רק מקיף, אלא גם מצויין, יסודי ומצחיק) של רוביק רוזנטל
איזה כיף טהור! קשה להחליט מה הוא יותר: אחול בלוע, כלומר – מיוחד ומרשים, או אחול בננה, מיוחד, יוצא מן הכלל, או אולי דווקא אחול מניוקי, שהוא נפלא ומשובח על פי ההגדרה, או אחושקשוקה – שהוא נפלא וגם מלבב, או שנתפשר על אחושלוקי-אחושילינג, כשהראשון הוא יוצא מן הכלל והשני – משובח ומיוחד. כל הסופרלטיבים הללו עד אחד גרים בעמוד 10 של מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, שמאז הגיע אלי אני גוררת אותו בתיק לכל מקום למרות כבדו, וככה כבר שמעו אותי נקרעת מצחוק בקופת חולים, בתור לרופא השיניים ואפילו במשרדיו העגומים של הביטוח הלאומי.
הוא גדול, הוא גדול, הוא גדול. מאז "מילון עולמי לעברית מדוברת" של דן בן אמוץ ותיבדל לחיים ארוכים נתיבה בן יהודה, לא היה דבר מצויין כזה על המדפים. פה ושם נתחברו מילוני סלנג ספציפיים, אבל כזה כללי, כזה מרהיב, כזה מושקע ומדויק, לא היה, ואין גאלות (אין פשרות, חד וחלק, במלעיל).
רוביק רוזנטל מהלך בשבילים המרובים והמסועפים של העברית כאיש מאוהב. לטעמי, זו הדרך היחידה המעניינת, ורק כשהאהבה כבר בשלה וניכרת במעשים, אפשר וצריך לעשות בה סדר.
מה יהיה בסופה של כוס סודה?
בובה של מילון, בומבה, בקלאסה. גדול, גדול מהחיים. גוטה גוטה וגנוב. דובדבן ודוז פוא. חבלזי וחזק. משופצר וסבאבה. אלה רק מקצת ממילות השבח שאפשר לקשור לו, והרשימה המלאה, לעת עתה, מצויה בסוף, בתזאורוס הקטון והמשובח אף הוא, בו תראו במרוכז מונחי סלנג לאהבה ואינטרנט, אמת ושקר, ברכות וקללות, הצלחה וטירוף ומיני עניינים שהלשון המכובדת והכתובה לא רוצה להתהדר בהם, וכשהיא רוצה, היא עושה זאת באיחור ניכר וכבר יש על המילה המדוברת הלא-תקנית מין עובש של יושן. לפעמים זה קורה תוך שנה-שנתיים. לפעמים, מלים וביטויים מדוברים נשארים בחברתנו עשורים ארוכים.
מכאן תסכולו המתמשך של המילונאי האוהב: מה לעשות ב"כוס סודה" המיושן, כקללה מעודנת – לכלול או לא לכלול? כלל, ובצדק כתב שמיושן. ומה עם "הפליץ קוטג'", עוד כינוי גנאי להומוסקסואלים – יישאר או לא יישאר בעוד חודשיים? ומה יהיה דינה של כונפה? ומפורסתמים? וכאילו-דה?
אחד האספקטים המיוחדים לסלנג העברי הוא מגוון מקורותיו והמהירות שבה ביטויים ואמרות כנף מתאזרחים בדיבור הכללי. כל צבא מייצר את מילות המפתח שלו, אבל לא כל צבא הוא צבא-עם, ולפיכך רק אצלנו, מה שיהיה אתמול נחלתה של פלוגת טירונים על פיסטין הופך מחר בבוקר לכותרת במדורי הספורט. אנחנו חיים במדינה של הגירה מסיבית, וכל תפוצה משמעותית השאירה את רושמה העמוק על הלשון הכללית. כך גם הקשרים הסמויים מן העין בין העברית לבין הערבית, שמעשירים את הלשון בלי קשר למצב היחסים בין העמים היושבים בציון.
כך, די בגיוס גדול אחד של עולים מדרום אמריקה כדי להנחיל לנו את "צ'ופר" הנפלא, די בכך שמייסדיהם של קיבוצים רבים הקשיבו בנעוריהם ליידיש ושפות סלביות כדי לברוא את הסיומת הנהדרת "ניק", כמו בגרז'ניק וגם מוסכניק, נויניק וחפשניק.
ומה השתנה מאז המילון העולמי ההוא? טלוויזיה ואינטרנט, כמובן. הראשונה הכניסה ללשון המדוברת המון ביטויים באנגלית, והמדיום השני עוזר בעיקר בהפצה מאוד מהירה של הלשון המדוברת כשהיא מופיעה בכתובים. רוזנטל ויועציו סרקו בהתמדה מעוררת השתאות את הנעשה בחדרי צ'טים, בלוגים ופורומים, ושאבו מכל מקור אפשרי בלי ליצור בין המקורות היררכיה מיותרת. כל יופיה של הלשון המדוברת הוא האופן המרהיב (נגיד משהו-אש?) שבו היא בועטת באחוריהן של ההירראכיות כולן, וממשיכה לדבר בטבעיות גמורה, (נגיד, בלי חשבון?)
בא מאהבה
והנה כמה סיבות, מעבר לאהבה ללשון הדיבור ולשמחה על כינוסה בכרך עב כרס, שהופכות את המילון הזה לכותר מצויין שצריך, חייב, מוכרח לגור בכל בית: ראשית, ההיקף. ממדיו הצנועים של "מילון עולמי" ממש מתגמדים לנוכח האסופה המקפת שיש כאן. שנית, היסודיות. רוזנטל לא הניח אבן אחת בלתי הפוכה במשעולים בהם פסע, גם אם התפצלו מאוד. יחד עם צוות יועצים לשפות זרות ולשפות ספציפיות (של עבריינים ושוטרים, של גיימרים ושל חרדים, למשל) הגיע אל מקורותיו של כל ביטוי, שלפעמים הם עמוקים ורחוקים ולפעמים מוקשים משהו (עיינו ערך צ'ופר), ובצד מלאכת האיסוף יש כאן עבודת מחקר מרשימה ביותר.
שלישית, התיעוד: תמצאו אותו בעיקר לצידם של הביטויים החדשים. התיעוד אינו מכונן את הביטוי, כמובן. הדיבור הוא שמוליך אל התיעוד, אבל רוזנטל טרח כאן במיוחד ומצא מובאות כתובות להמון פניני-לשון, שמעידות על התאזרחותן הסופית במרחב הלשוני שלנו. למען האמת, התיעוד אינו נאמן תמיד להיסטוריה, כי גם צוות גדול של מילונאים לא יכול לדעת מתי בדיוק היה המופע הראשון בכתובים של אמירה כזאת או אחרת, וכשמדובר במדוברת, זה ממש לא חשוב.
ורביעית, וחשוב מכל בעיני – אותו ערך חמקמק הקרוי אהבה, שממש נושם בין הדפים ומצחקק בהם ומתפרץ מתוכם. זהו מילון שהורתו ולידתו וגידולו וטיפוחו ניזונים בכל עמוד משמחת ארטיקולציה מתמדת של היוצר, איש שמלים הן יותר מכלי עבודה ויותר מאמצעי תקשורת ויותר מנוכחות תרבותית עבורו. רוביק רוזנטל גזור על העברית, גנוב עליה, חולה, מחוק, קרוע, שפוט. אחרת אי אפשר לעשות מלאכה כה מורכבת וכה משובחת. וכיוון שאני מכירה מעט את האיש החכם, הטוב והמצטנע הזה, אני רוצה להודות לרוביק רוזנטל באופן אישי לגמרי על מספרם העצום של החיוכים והצחקוקים שחולל אצלי בשבועיים שבהם אני מטיילת עם המילון שלו.
רק בקשה אחת יש לי להוצאת "כתר": יאללה, תביאו אתר לעדכונים. כדי שנוכל כולנו לתרום למהדורות הבאות בזמן אמיתי, ושנוכל לחגוג יחד את יופיה של הלשון המדוברת הכי הכי שיש.
רוצים גם אתר
עטיפת הספר
מומלצים
