לפתוח פה גדול

"דדי! ברינג הים סאם ווטר!"

מיה בוסקילה, מהודקת בשמלת כלה, צווחת מולי באנגלית שוטפת. באמת שלא ציפיתי. גם לא ידעתי שאנחנו נמצאים בקפריסין, ובטח שלא עודכנתי כי מייקל מהיי פייב חזר לארץ. כל שידעתי הוא שהבורקס חזר. מנחם גולן, האיש שכנראה לא מתעייף לעולם, דאג לעדכן את כולנו בעובדה הזו מעל במת האוסקר הישראלי לפני מספר שבועות, עת הגיש פרס אחרי נאום סוער בדבר הצורך להתנער מההקרנות הממוסדות. לא צריך טובות, גרס גולן, וסיפר שהוא מפיק כעת סרט מכספי משקיעים בלבד.

והנה אנחנו כאן, על סט "ימים של אהבה", במסעדה יפואית שהומרה לאתר חתונות בלימסול, מזיעים לתוך הכיבוד, שוברים צלחות, עומדים בלוח זמנים מטורף שגולן חרץ עבור כל המשתתפים. זוהי הדרך הנכונה ביותר מבחינתו לעשות קולנוע. מחברים סיפור פשוט עם כוכבים נטולי יומרות, בונים על הילדים והמשפחות שיקנו כרטיסים בחנוכה, ומעגנים הכל במערכת משומנת של שיווק והבטחות. הראשונה מתוכן הונפקה באופן חגיגי לפני כחודש במסיבת עיתונאים: "אנו מוכנים לפרמיירה בנר ראשון של חנוכה!", הכריז, בוסקילה מצידו האחד, מורן אטיאס בשני, וכל זאת בטרם צולם פריים אחד. העיתונאים חייכו בספקנות, כמקובל מול דמות צבעונית כגולן, אבל כעת נראה שכלום לא יעצור בעדו.

"מנחם מתייחס לכל סרט שהוא עושה כאל מוצר", מסביר לי מאוחר יותר המפיק, דורון ערן. "מהרגע הראשון הוא חושב על הפצה. את הסרט הזה אנחנו מתכננים להפיץ לאיטליה ואנגליה, ובגלל זה מיה מדברת עכשיו באנגלית. במעבדות בהונגריה מחכים להוסיף לזה דיבוב, ולכן אנחנו מצלמים כל סצינה פעמיים, פעם בעברית ופעם באנגלית. גם עם 'השיבה מהודו' מנחם עשה את זה".

את "השיבה מהודו" הביקורות קטלו. אתה לא חושש שהמסחרה פוגעת באמנות?

"כבר שנים אני מתעסק עם השאלה האם קולנוע זה אמנות או תעשייה, והמסקנה הסופית שלי היא שזה עשייה, קודם כל. אנחנו אוגרים שעות מסך ישראליות, והאמנות כבר תבוא בעצמה".

"אני עושה מוזיקה כבר שנים בניו יורק", לוחש לי מייקל, בעודי משחזרת בראשי את אותו יום שחור שבו הודיע שהוא עוזב את היי פייב, ומתקשה להאמין שהבלונד ההוא היה חמצן. "אני עובד עם אייל שחר מהלהקה, כותבים שירים דרך האינטרנט, עושים פרויקטים. יום אחד הוא אמר לי שרוצים שאני אכתוב שיר למיה בוסקילה לסרט החדש שלה. עכשיו, מיה בשבילי זה לא בוסקילה, זאת מיה שהכרתי לפני שנים כשהיינו יושבים בפאב 'השלושים ומשהו' בתל אביב ועושים ג'אם כל לילה".

וואלה?!

"כן, אנחנו חברים טובים. לא הייתי כאן כשהיא נהייתה מפורסמת, אבל כשחזרתי לא מזמן לביקור נפגשנו כדי לדבר על השיר, והיא כבר גייסה אותי לעבוד איתה על כל הסרט. אז אני כאן, דואג שהם יגידו את הליינס שלהם נכון. רובם יודעים אנגלית לא רע בכלל, זאת היתה אחת הדרישות המוקדמות. היחיד שקשה זה מנחם. אני מת עליו, אבל שום דבר איתו לא פשוט, כל הזמן הוא צועק".

טיימינג מעולה, היות שגולן בוחר בדיוק את הרגע הזה להדגים את דינמיקת הבמאי-שחקן הידועה שלו. "אתה עומד כמו ליצן!" צורח גולן על בכור, ונדמה לי שאיש מסביב לא מבין למה בדיוק הכוונה. "לא ככה אמרתי לך לעשות!".

בכור מאמץ טון סבלני במיוחד. "מנחם, אתה חושב שזה עוזר שאתה צועק ככה".

"אל תגיד לי מה עוזר ומה לא! אני רוצה להפוך אותך לכוכב!".

מכריזים על הפסקה קצרה, אותה גולן מנצל כדי להתלונן בקולי קולות על הלוקיישן ("יש כאן מטוסים! זאת היתה שגיאה נוראית!"), לוודא שאני כותבת רק דברים נחמדים ("את תהיי אורחת כבוד שלנו בפרמיירה!"), ואפילו לסנוט קלות בנערת המים ("את לא חייבת לתת לשחקנים, עדיף שהם יהיו צמאים!"). הסביבה, כך עושה רושם, כבר מורגלת לדרמות ועוברת איתן לסדר היום. "אני אוהבת שמנחם כזה", מחייכת בוסקילה, "יש בו משהו חי, משהו נושם, זה נותן לי אמביציה. מה שיפה זה שכולנו שווים אצלו. אף אחד לא מקבל מעמד מיוחד".

הביטוי "סרט בורקס" עושה לך טוב?

"עושה לי מצוין. הלוואי שיקראו לסרט הזה סרט בורקס ושהוא יהפוך לפולחן שיזכרו עוד עשרים שנה, כמו שאנחנו זוכרים את 'קזבלן' ו'חגיגה בסנוקר' ו'צ'ארלי וחצי'. מה רע בזה?".

מה גילית על עצמך כשחקנית בינתיים?

"האמת, חשבתי שיהיה לי יותר קשה. אני נכנסת לדמות באופן נהדר, הסצינות הדרמטיות ממש משחררות אותי. לא האמנתי שאצליח לבכות ככה תוך שנייה, בלי הדמעות המלאכותיות".

רן בכור, הנרגע לידי, רק סיים לא מזמן את הבגרות באנגלית וודאי לא חשב שינצל אותה כך כך מהר. "קיבלתי 90 במבחן, אבל זה בארבע יחידות. אז אפשר להגדיר את האנגלית שלי כבינונית. הבעיה היא שבעברית, כשאתה שוכח משפט אתה יכול להמציא, ובאנגלית יותר קשה".

קשה לשחק בסרט?

"לפעמים אני מתגעגע לצבא כשאני כאן... לקחתי רגילה כפולה, אבל אצל מנחם זה סוג של טירונות בפני עצמה. לא הבטיחו לי פרחים ושושנים, אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את המאמץ. מנחם גם הבטיח לי סרט המשך, עם חתונה מרוקאית. לא פייר שרק מיה מתחתנת בסרט הזה כל הזמן".

היא גם לא למדה לשחק.

"כן, אבל עשיתי מעל שמונים סרטים ועבדתי עם מיטב השחקניות, אז אני כבר סוג של מורה למשחק. הדבר העיקרי שאני אומר לה זה שלא תשחק, שפשוט תהיה היא. אני יודע איך המשחק צריך להגיע אל הבד, לפעמים השחקנים צריכים פשוט להיות".

הבטחת נר ראשון בחנוכה. מה יקרה אם תאחרו?

"זה לא יקרה. עשיתי את זה גם בסרט 'מבצע יונתן', שהיה לי חשוב לסיים אותו לפני שהאמריקאים יעשו גרסה שלהם, וגם אז הספקתי. זה היתרון בקולנוע פרטי וחופשי, שמחזיר את ההשקעה שלו, בניגוד למי שנשען על הקרנות הציבוריות".

למה אתה מתנגד להן כל כך?

"כי יושבים שם אלקטורים, כל מיני במאים ושחקנים שלא הצליחו, ועיתונאים מתוסכלים עם יומרות אמנותיות, ונלחמים בטעם של הקהל".

בכל זאת, בשנים האחרונות היו הצלחות.

"יש יוצאים מן הכלל, אני מסכים, כמו 'ללכת על המים', שזו הצלחה בינלאומית. אבל גם הסרט הזה, כמה כרטיסים הוא כבר מכר? מאה אלף? זה כלום, בכל סרט הרי עברנו את המיליון".

שבוע אחרי כן, אני מצטרפת לצוות במרכז לשיקום נכי צה"ל ביפו, שהומר לכמה שעות למכון גמילה, כדי שיהיה מקום לכוכב שלנו להגיד לא ולא לקוקאין. ניר לוי ומורן אטיאס יושבים על ספסל, ומחכים שמנחם יפסיק להתלונן - הפעם על השמש. לוי מתקשה להסתיר את הבלבול שלו מיופיה של אטיאס, אבל הוא לא שונה מכל זכר אחר ברדיוס של קילומטר. מיה בוסקילה נוטפת סקס - זאת אנו כבר יודעים מזמן - אבל כנראה שלגברים קל יותר להתרגל לריח הסקס שלה מלניחוחות הדיוטי פרי של מורן אטיאס. נדמה לי כי אטיאס יפה מדי בשביל תפקיד משנה, במיוחד כשברגעים אלה תפקידו של לוי הוא דווקא לסרב לה בשתי שפות. בשלב זה מתברר לי כי בעוד שבגרסה העברית ניר נקרא דודו, באנגלית הוא קיבל את השם הצברי יוסי. גילו ש"דודו" נשמע כמו קקי, מסבירים לי בהפקה. נו, קורה.

בהפסקה מאולתרת, אטיאס מתרגזת עליי כשאני מעזה להעלות את סוגיית המעבר מדוגמנות למשחק. היא מזכירה כי זהו סרטה השלישי: היא שיחקה בסרט "גז" של הקולנוען האיטלקי לוצ'יאנו מלקיאונה, וב"רחמים" של יניב אמודאי. "את מבינה בכלל בקולנוע, או שאת כותבת רק על בידור?", היא שואלת, ואני מסיקה כי עכשיו זה לא הזמן הכי טוב לשאול אותה על ברוס וויליס.

איך זה לעבור לבורקס?

"אני גרה באיטליה, אני לא נמצאת כאן כדי לשמוע מה אנשים אומרים. אין לי מושג אם זה נחשב בורקס או לא, מבחינתי זה פשוט סרט מאוד ישראלי".

מה חשבת כשקראת את התסריט לראשונה?

"האמת היא שרוברט בן שושן אישר את ההשתתפות שלי לפני שקראתי, אבל סמכתי עליו. כשקראתי, היה לי ברור שיצטרכו לשנות כמה דברים, כי לא הגיוני שאני אגיד משפט כמו 'אתה תותח', אני לא מדברת ככה. אבל חוץ מזה אני סומכת על מנחם. יש לו המון ניסיון".

והמון אמוציות.

"טוב, רוב האמנים פסיכופתים, לא? מסלבדור דאלי ועד מנחם גולן, וגם אני, יש לי את המופרעות שלי. גם הדמות שאני משחקת קצת פסיכית, אבל אני מנסה להבין אותה. הרי גם להיטלר היה היגיון שדחף אותו".