סוגרים את המסך

סוף עידן. אם ערוץ 2 הוא מדורת השבט, אז היום בו אחת משלוש המדורות המרכזיות עושה לעצמה כיבוי צופים הוא בהחלט יום מכונן בהיסטוריה הטלוויזיונית שלנו.

"טלעד" תמיד היתה החריגה מבין הזכייניות. קונסרבטיבית יותר, ותיקה יותר, ירושלמית יותר. היא הוקמה כחברת הפקה כבר בשנת 73' על ידי עוזי פלד, שהתחנך על ברכי רשות השידור (טלעד הן ראשי התיבות של טלוויזיה-עידן-דיסקונט). בשנת 93' היא זכתה במכרז הראשון לערוץ השני והפכה לאחת מהזכייניות המפעילות.

את שירת הברבור המוצלחת שלה אפשר היה לשמוע בחודשים האחרונים, כשלמרות ההפסד במכרז לערוץ השני היא חזרה להפגין נוכחות בטבלאות הרייטינג. הימים האלה מזכירים לאלה מאיתנו שהיו פה כשהכל התחיל, שפעם "טלעד" היתה זכיינית מובילה שמשאירה אחריה פנינות טלויזיוניות כמו "לילה גוב" ו"החמישיה הקאמרית". אז קבלו כמה רגעים נבחרים משידורי הזכיינית היוצאת, שישאירו לכם טעם מתוק בפה.

החמישיה הקאמרית: הם הביאו לנו את "סמול קאנטרי מוקפת אויבים", "עוד באירופה הוא היה סקפטי", וכאן תקבלו עם שר החקלאות, ברוך, שבודק שהכל בסדר, ושכולם מבסוטים, תודה לאל.

פלורנטין: תומר יוצא מהארון, ומתנשק עם איגי בלב הפריים טיים. רגע מכונן לכל הדעות. אחריו עברו באותו השביל זוגות כמו ליאור ורועי (השיר שלנו) גל רז ואריק מילמן (הבלוג) ורמי ורונן (רצים לדירה).

הפרומו שעלה בשנת 97', הכניס את כל הטאלנטים של "טלעד" לאווירת משטרה וקימבק את "לילה בלי כוכב" של שימי תבורי. בחלק הזה תוכלו להתוודע לאמנון לוי, קובי מידן, ויעל אבקסיס אוכלת זבוב. 

החיים זה לא הכל, הסיטקום על גדי ודפנה, זוג ככל הזוגות, שחי חיים ממוצעים (כמעט התפתנו לומר בויטק 9) ונאבק על הזוגיות שלו כבר ארבע עונות, שזה יותר מרוב הסדרות בארץ.

הקומדי סטור: הם היו חלוצי ההומור הישראלי המטופש בערוץ השני (אם לא מחשיבים את 'העולם הערב' הנסיוניים), חזקים במטבעות לשון, בדמויות, בנונסנס ובחיקויים. הם הביאו לנו את ז'וז'ו, ג'ודי לוץ אהרונוב סממה, שם וחם ושיר הטרטע. אנחנו מביאים לכם כמה פספוסים מהצילומים וקליפ קצר, שיהיה למה להתגעגע.

גלית גוטמן ואביעד קיסוס מנחים את התוכנית המקדימה של טקס פרסי הטלוויזיה, ולצורך העניין מפגיש אביעד את גלית גוטמן עם המאסטר, אבי ביטר, שמלמד אותה לשיר בביטרית כדי לשלב אותה בתעשיית הקולנוע הביטרית. אביעד בתפקיד המשקיף.

הקרנבל של מיכל: אלה היו ימים תמימים. עוד לפני שמישהו חלם שמיכל ינאי תתחתן ותתגרש ותעשה תוכנית ריאליטי אבל בסוף לא (ובסוף תעשה מזה פרסומת). אז היא עדיין היתה מלכת הילדים הבלתי המעורערת וכל בוקר הילדים התעוררו אל הקרנבל שלה.

יצפאן, לפני שנחת בכבלים והרים לייט נייט יומי, נשא על כתפיו את עול יום השישי עם תוכנית שבועית לכל המשפחה. מערכונים, סטאנד אפ ושלל תופינים קומיים.

מת להיות עלתה בערוב ימיה של "טלעד", פורמט חדש שנרגש מערוץ המוסיקה, העיד על המשך ההשקעה של הזכיינית עד לרגע האחרון ממש, והצליחה להעמיד רייטינג סביר למשבצת הבעייתית של שישי בערב. דידי הררי לקח על עצמו את המשימה, כולם היו בניו וכולם מתים להיות. 

איל פלד וסיגל שחמון, טאלנט הערב וטאלנט הבוקר נפגשים על סיפון הטיטאניק, רק כדי לגלות שקרחון מסוג טיטאניקוס 1 מאיים להחריב את הספינה שלהם. סימבולי? אתם אמרתם.

ככה זה התחיל

"טלעד" היתה פה מהיום הראשון של ערוץ 2, וזה לא סתם ביטוי, היא באמת היתה הזכיינית הראשונה לעלות לאוויר. ב-4 בנובמבר 93' נדלקו המסכים הקטנים אל יום השידורים הראשון של הערוץ המסחרי החדש, שנפל בחיקה של "טלעד". התוכנית הראשונה, שהגיעה אחרי מבזק חדשות סמלי, היתה ראיון של רפי רשף ואילנה דיין עם ראש הממשלה דאז, יצחק רבין (מצמרר, אבל בדיוק שנתיים אחר כך רבין נרצח בכיכר מלכי ישראל בתל אביב). אחרי דיין ורשף הקרינה "טלעד" את הסרט השערורייתי "עגיל בזין" ופרק ב"החמישיה הקאמרית", והמירוץ נפתח.

הרבה אחוזים זרמו ברייטינג מאז היום ההוא לפני 12 שנה. על כר הדשא של "טלעד" צמחו כמה וכמה אושיות טלוויזיה כמו דיין, צביקה הדר, גידי גוב, אלי יצפאן ואבי קושניר. במכולת של עוזי פלד אפשר היה לקנות מוצרים מתכלים וחד פעמיים כמו "המבצר", "שישי שואו" שלא השכילה לתרגם את הפופולריות של צביקה הדר לתוכנית אירוח ביום שישי; "יותר מזל משכל" שעשתה את אותו הדבר עם דני רופ; ו"דרוש מנהיג" שהגיעה באיחור למסיבת הריאליטי רק כדי לגלות שכל הזכייניות האחרות כבר אכלו את הכיבוד והסתלקו.

מצד שני על המדפים היו גם לא מעט מוצרים איכותיים, למשל "ברונו" עם שלמה בראבא שנחשבת עד היום ליציאה מהפכנית במונחים ישראליים; "החמישיה הקאמרית", "הקומדי סטור", "פלורנטין", "עובדה", "לילה גוב" שהייתה משב רוח מרענן בין תוכניות האירוח המעייפות, "החרצופים" ועכשיו גם "קצרים".

היו גם כמה הפתעות – "מסע עולמי" שהציבור הכיר בתור "התוכנית של הבן של המנכ"ל שטס בעולם על חשבון החברה" הפכה למשאבת רייטינג שעד היום מפמפמת אחוזים בטבלאות; "רמת אביב ג'" היתה הטלנובלה הישראלית הראשונה והיא השאירה כאן את יעל בר-זוהר וליאור מילר בתקופת פוסט-"פלפל"; "החיים זה לא הכל" ו"ארץ המתנחלים", הסדרה הלא-כל-כך-ימנית של חיים יבין, שמצאה בית דווקא אצל הזכיינית שזכתה לכינוי "רוממה 2". 

פלד לא אוהב להיזכר, אבל גם מעידות כאלה ואחרות השתחלו לרקורד של "טלעד" בימיו, ובעיקר "המסך המפוצל", שנפך לסמל לכל מה שרע בערוץ 2. זה היה במרץ 2002 כשהמסך פוצל לשניים – שידור משחק הליגה בכדורגל בין קרית גת למכבי חיפה בשליש מהאינצ'ים, מול שידור ישיר מהפיגוע בירושלים שאירע במקביל, בשאר המסך.

סוגייה אחרת היא הסינדרום שהוליד את הפועל "לטלעד". להלן המנהג לשבץ תוכניות רכש משובחות בשיבוצים תמוהים ומעליבים (הזכיינית התגוננה בטענה שאין להם רייטינג, אבל אם זה המצב, נשאלת השאלה למה לרכוש אותם בכלל ולא להשאיר אותם ללוויין ולכבלים). בין הסובלים היו צופי "הסופרנוס", "סקראבס", "פרייזר", "זהות בדויה" ו"הבית הלבן".

אבל בואו נסכם בנימה אופטימית: קודם כל "טלעד" ממשיכה להתקיים כחברת הפקות, שמפעילה ערוצי נישה. זה אולי לא כל כך נעים לראות זכיינית נסגרת, אבל אולי יש נחמה בעובדה שרוב הטאלנטים שלה, חלקם על טפם, מקנם ותוכניתם המקורית, כבר מצאו את עצמם בערוצים אחרים "החיים זה לא הכל" בדרך ל"רשת", "עובדה" מצאה בית ב"קשת", רפי שף, קובי מידן ואמנון לוי משתלבים בישראל 10.

בשישי-שבת תציין "טלעד" את פרידתה מהערוץ השני בספיישל מיוחד, ואתם מוזמנים לטיול לאורך שדרת הזכרונות מ 12 השנים האחרונות, שיכלול את מיטב הקטעים של מיטב התוכניות. מה יהיה לנו שם? בין היתר קטעים מ"החמישיה הקאמרית", "הערב עם אלי יצפאן", "של מי השורה הזאת", "החרצופים" והפרקים הראשונים של "רמת אביב ג'". עוד? בבקשה. ספיישל הסיום שינחה גידי גוב עם מיטב קטעי ה"קומדי סטור", "פלורנטין", "קצרים", "ברונו" עם שלמה בראבא ו"אצל פרנס בטברנה", רק הטוב ביותר בשבילכם. צפייה נעימה.