"נפט תמורת מזון" לעיראק: לפחות 2,000 מושחתים
דו"ח ועדת-חקירה של האו"ם: 4,500 חברות עסקו בניהול המבצע, שבמסגרתו מכרה עיראק נפט והייתה אמורה לקבל מזון בלבד; כמעט מחציתן היו מעורבות בשערורייה, שהסיטה את המבצע מיעדיו ואיפשרה בלון-חמצן גדול למשטר של סדאם חוסיין
שערוריית השחיתות, שקשורה במבצע "נפט תמורת מזון" לעיראק, מקיפה 2,392 חברות. זו תמצית ההודעה, אשר פורסמה היום (ה') מטעם ארגון האומות-המאוחדות.
מומחי האו"ם חישבו כי סדאם חוסיין ושריו ויועציו - אשר יכלו לבחור את רוכשי הנפט ואת ספקי המזון - קיבלו מן החברות המושחתות בערך 1.8 מיליארד דולר בתשלומים לא-חוקיים. הכסף יועד כדי להשפיע על המשטר הדיקטטורי
ולהביא אותו לידי כך שיעדיף את המשלמים על פני אלה אשר לא שילמו - הן ברכישת נפט, הן באספקת המזון שהיה אמור למנוע אסון בעיראק.
פקידי ממשלה ועיתונאים ואף עובדי-האו"ם קיבלו מאת המשטר העיראקי מסמכי זיכיון למכירת נפט, ומכרו אותם לגורמים מקצועיים. שליטי עיראק פסלו חברות אמריקניות ובריטיות ויפאניות מעיסוק במבצע; מדינות אלה בלטו בין המתנגדות להסרת עיצומי-החרם. לעומת זאת הייתה בקרב המשטר העיראקי העדפה כלפי צרפת ורוסיה וסין - מדינות אשר בלטו כמי שיותר נוטות להסיר את עיצומי-החרם.
סדאם ואנשיו הרוויחו רבות מהשחתת המבצע: 11 מיליארד דולר, שנכנסו אל קופות המשטר בלי פיקוח ובניגוד לרצונה של הקהילה הבינלאומית.
מבצע "נפט תמורת מזון" - תגובת הקהילה הבינלאומית על פלישת צבא עיראק לכוויית (1990) - נחשב למאמץ ההומניטארי הגדול ביותר בעולם, והיווה בסיס לעיסקות בשווי 64 מיליארד דולר. למן 1996 ועד 2003, אוכלוסיית עיראק ניצלה מרעב מחפיר בזכות המזון שהועבר אליה בעת החרם העולמי על הנהגת המדינה. הממשלה קיבלה אישור למכור כמויות מוגבלות (ואחרי-כן - כמויות ככל שנדרשו והיו זמינות) של נפט, ובתמורה לנפט הזה נרכש מזון מסוגים שונים והועבר אל תחומי עיראק.
מבחר מושחתים
בתוך הרשימה הארוכה, הכוללת שמות של תאגידים ואנשים מתחומי 66 מדינות, בולטים כמה שמות. ראשון בהם: בנק BNP-פאריבא הצרפתי, שניהל את חשבונות המבצע; האו"ם קבע כי אנשיו ידעו באורח ישיר על השחיתות, אבל נמנעו מפעולה לחשיפתה ולמניעתה. "עדיין יש מחלוקת על הטבע האמיתי של היחסים בין הבנק לבין המבצע שאירגנו האומות-המאוחדות" - הודה ראש ועדת החקירה של האו"ם, פול וולקר (לשעבר יו"ר פדראל-ריזרב (הבנק המרכזי) בארה"ב; ,אבל ברור כי BNP מנע מעצמו לגלות במלואו את המידע שהיה מוכר לאנשיו לגבי הטבע האמיתי של היחסים הפיננסיים אשר עמדו ברקע התשלומים הבלתי-חוקיים".
הוא הוסיף עוד היבטים: "מן האופן שבו הבנק פתר את ניגוד-האינטרסים הפוטנציאלי, עולות שאלות נרחבות לגבי אחריות שילוחית - ולגבי המשמעות שנודעת למאמצים הבינלאומיים בתחום המאבק נגד הלבנת-כספים ונגד שחיתות תאגידית".
ועוד בין התאגידים הבולטים ברשימה שפירסם האו"ם: מאסטק (חברה ממאלזיה) שילמה 10 מיליון דולר במשך שנתיים (2001-2000) כדי שחברת הנפט העיראקית סומו תעדיף אותה בעסקים. וולוו (החברה-הבת הבלגית
שמתמחה בענף הבניין), אשר שילמה לסדאם ולאנשיו 317 אלף דולר (263 אלף אירו) כדי לקבל חוזה בשווי 6.4 מיליון דולר (5.3 מיליון אירו). דיימלר-קרייזלר, ששילמה 7,00 דולר (5,800 אירו) תמורת חוזה בשווי 70 אלף דולר. ברשימה בולט גם שמו של בנון סוואן, מי שהיה מנהל המבצע: הוא קיבל שוחד בסך 147 אלף דולר.
בעיות נוספות
וולקר ואנשיו מותחים ביקורת נוקבת גם על מזכירוּת-האו"ם ועל מועצת-הביטחון, מכיוון שלא הצליחו לפקח כראוי על המבצע; הוותרנות וחוסר-המיומנות של מוסדות האו"ם - שלא לדבר על סיבות אחרות - איפשרו את הופעתן של חברות-קש, ואף של תאגידי סחר בינלאומי, אשר הייתה בהם נכונוּת לבצע תשלומים בלתי-חוקיים.
הדו"ח מטעם האו"ם מקיף 500 עמודי דפוס גדושי פרטים. החקירה של וולקר נמשכה כשנה וחצי, ועלתה 34 מיליון דולר.
