עבדי קבלן
מאות אלפי עובדים בישראל מעולם לא קיבלו, ולפי המצב הנוכחי גם לא יקבלו, תנאים סוציאליים בסיסיים. המדינה? לא עושה דבר למענם. ההסתדרות? תומכת במעבידים העבריינים. ח"כ יגאל יאסינוב על החוק שיזם לשינוי תנאי העסקתם של עובדי הקבלן
מעשה בג', שעבד שבע שנים בחברה המספקת שירותי שמירה. הוא עבד כמעט בכל יום 14 או 16 שעות, אך בכל התקופה לא קיבל שקל אחד עבור שעות נוספות, דמי הבראה או חופשות. כשהעז לדרוש את הכסף - פוטר. הוא לא קיבל מכתב פיטורים, ועל פיצויים בכלל אין מה לדבר.
ג' הגיש תביעה לבית הדין לענייני עבודה ואז, תתפלאו, החברה החלה לאיים עליו. במקום כחצי מיליון שקל שהוא תבע היא הציעה 20 אלף שקל, ובבית הדין הצהירה שאת הכסף המגיע לו שילמה לאישה שעל-שמה הוצאו תלושי משכורת פיקטיביים כדי להימנע מתשלומי מס הכנסה. נשמע לכם מוזר? לעשרות אלפי ישראלים הסיפור נשמע מוכר.
ב' עבדה כפקידה במשרד ממשלתי ובהמשך כפקידה בבנק. במהלך התקופה היא פוטרה מידי שבעה או שמונה חודשים ואחרי כמה ימים הוחזרה לעבודתה, כמובן שללא התחשבות בוותק שצברה ובתנאים הסוציאליים הנגזרים ממנו. חברת כוח האדם שהעסיקה אותה, כמו חברות כוח אדם רבות, החליפה את שמה מידי פעם למרות שמשרדיה לא שינו את כתובתם וגם זהות הבעלים נותרה כשהייתה.
ואילו ד', ששימש כנהג אוטובוס, נקנס יום אחד על-ידי החברה בה עבד ואולץ לשלם כרבע ממשכורתו. בחודש אחר החליטה החברה להטיל עליו קנס בגובה של 10 אחוז מהמשכורת. הכל, אגב, נעשה באופן לא חוקי. האם גם זה נשמע לכם מוזר? להרבה ישראלים המצב מוכר עד כאב.
מאות אלפי מקרים כאלה ואחרים מתרחשים בישראל באין מפריע, כיוון שהמדינה לא תומכת בעובדיה העניים ולא מפעילה מערכת אכיפת חוקי עבודה כפי שמתחייב ממדינה שאמורה להיות מדינה מתוקנת. בישראל של שנת 2005 הולכים לעבודה בכל יום מאות אלפי אנשים שמעבידיהם הפכו לעבדים. הם מעולם לא קיבלו, ועל-פי המצב הנוכחי גם לא יקבלו, שכר עבור שעות נוספות, דמי הבראה, ביטוח מנהלים, חופשות חגים ותנאים סוציאליים בסיסיים אחרים. המדינה? היא לא עושה דבר למענם. וההסתדרות? היא תומכת במעבידים העבריינים.
דוגמה? בבקשה. לפני מספר חודשים, לאחר שהנחתי על שולחנה של ועדת העבודה והכנסת דו"ח הפרת זכויות עובדים, ולאחר שארגון "קו לעובד" הגיש תלונה למחלקת רישוי חברות השמירה במשרד המשפטים, הודיעו לחברת "השמירה" שהפרות זכויות העובדים על-ידיה יכולות להביא לביטול רישיונה. לא תאמינו, נס קרה בישראל. ההסתדרות, שהייתה צריכה לעמוד לימין המאבטחים האומללים, יצאה להגנת בעלי החברה והפכה לערבה מטעמם מול המשרד. נראה לכם מוזר? להם זה לא מוזר, ולאף אחד לא איכפת.
כמעט לאף אחד. בשיתוף עם ארגונים חברתיים שהתאחדו לפורום למען זכויות אדם, החלטנו להילחם בתופעה וניסחנו את הצעת החוק "אחריות מזמין שירותי קבלן". ההצעה קובעת כי האחריות על זכויות עובד שמועסק באמצעות חברת כוח אדם או חברה שנותנת שירותים מסוימים תחול לא רק על החברה שדרכה הוא מקבל תלוש משכורת, אלא גם על חברה שמזמינה את שירותיו.
במהלך ניסוח הצעת החוק התייעצנו עם משרדים שונים. התברר לנו כי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בראשות השר (דאז) אהוד אולמרט תומך בהצעת החוק, אבל משרד האוצר בראשות שר האוצר (דהיום) אולמרט מתנגד לחלוטין לרעיון. לא יאומן, הא? אך אין כאן שום דבר מפתיע, שכן מבינים המדינה היא מזמין השירותים הגדול ביותר.
המכרזים שהמדינה מפרסמת כוללים תעריפי העסקה זולים, שברור לכל שלא יאפשרו לשלם למועסקים כיאות ולספק להם תנאים סוציאליים. נניח שהמדינה קובעת שמאבטח בבית ספר יקבל משכורת של 20 שקל וחצי לשעה, והחברה המעסיקה אותו תקבל 27 שקל לשעת עבודה שלו. נשארנו עם שישה שקלים וחצי. האם מההפרש הזה החברה יכולה לממן את הוצאות האבטחה ואת התנאים הסוציאליים של המאבטח, וגם להרוויח? לי נראה שלא.
ואני שואל, מי לימד אתכם חשבון פשוט? הרי החברה צריכה לשלם ביטוח לאומי ומס מעביד עבור העובד. כלומר, מפרסם המכרז ידע מראש שהמעביד לא יכול לעמוד בו. כלומר, הוא קיבל מהמשרד הממשלתי שביקש לפרסם את המכרז את ההוראה להרוויח על חשבון העובד. אבסורד.
משרד האוצר ממשיך להתנגד להצעה שלנו. מדובר בפקידי ממשלה, אותה ממשלה שהכריזה שבכוונתה לפעול למיגור העוני. אבל נראה שהממשלה נלחמת בעניים ולא בעוני, ובמקום להגן על העובדים מנסה לשמור על קופת המדינה. הפקידים לא מבינים שאם אנשים יקבלו את מה שמגיע להם הם לא יזדקקו להבטחת הכנסה, וכשייצאו לגמלאות יעמדו לרשותם פנסיה וחסכונות. אם הם לא יצליחו להרוויח, המדינה תשלם להם עד סוף ימיהם.
בשבוע הבא תתקיים בכנסת הצבעה על החוק שיחרוץ את גורלן של אלפי משפחות בישראל. אז נראה האם ישראל באמת מדינה נאורה שמהווה או לגויים, אם לאו.
- יגאל יאסינוב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת שינוי
מומלצים
