יום וידוי ותענית
כבר עשר שנים נערך כאן חשבון נפש מחנאי - של המחנה הניצב מנגד. הגיעה העת לנסח רשימת חטאים אישית ולאומית
י"ב מרחשוון ייזכר לעד יחד עם תאומו, ה-4 בנובמבר, כיום שניתץ בבת אחת את אמונתנו התמימה שכאן, בישראל, דבר כזה לא יכול להתרחש. עשר שנים לאחר הרצח ושמונה שנים לאחר קביעת הכנסת את יום הזיכרון הממלכתי, ממשיך בן העוולה לסנן בינות חיוכו הארור, כי שמץ חרטה - אין.
מסורת ישראל אינה מכירה במושג יום זיכרון במובן בו נחקק במציאות הישראלית. יום הזיכרון הוא כינויו של ראש השנה, ומובנו בהקשר זה שונה לחלוטין. הכלי אותו עיצבה מסורת ישראל להתמודדות עם מאורעות קשים וצורבים הוא התענית - זו האישית של אדם הנתון במצוקה, וזו הציבורית בעתות צרה לעם כולו. בדרך זו נקבעו ארבעת הצומות לזכר החורבן: תשעה באב, צום גדליה, צום עשרה בטבת וצום י"ז בתמוז.
ההבדל בין יום הזיכרון, כפי שאנו מכירים אותו, ובין יום התענית, אינו הבדל סמנטי כי אם מהותי ושורשי. שני הכלים התרבותיים-דתיים נטועים, אמנם, בזיכרון טראומטי וכואב. אולם בעוד עיקרו של יום הזיכרון - החייאה של אותו רגע טראומטי מתוך אי יכלת להדחיקו, יום התענית עניינו בעתיד. האירוע הקשה מהווה את נקודת המוצא, אך לא את התחנה הסופית. עיקרה של התענית טמון בחשבון הנפש למול האירוע הכואב; חשבון נפש שתכליתו אחת - להרחיק עצמנו עד כמה שניתן מן האפשרות שאירוע זה יתרחש פעם נוספת. הזיכרון ההיסטורי אינו עומד כערך כשלעצמו, אלא בחזקת אמצעי אשר נועד לעורר אותנו לבדוק את דרכנו.
עשר שנים לאחר רצח רבין נדרשת החברה הישראלית לשאלה: מהו היסוד שצריך להוביל את עיצובו הציבורי של יום השנה לרצח? האם זהו יסוד הזיכרון, או שמא יסוד התענית? דומה כי די במבט חטוף על החברה הישראלית, על מנת לקבוע כי מן הראוי שיהא זה היסוד השני. בניגוד ליום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לקורבנות השואה - בהם עצם הזיכרון הוא המהות ומלבדו כמעט ואין - יום הזיכרון ליצחק רבין צריך להידמות ליום הכיפורים ואולי ליתר דיוק - לתשעה באב. יום שאמנם, לא ניתן להפרידו מזיכרון העבר הכואב, אך עיקרו טמון בחשבון הנפש של בני ההווה למען הבטחתו של העתיד המשותף.
מאמר חסידי ידוע מלמד כי היהודי המכה באגרופו על החזה ביום הכיפורים, צריך להקפיד היטב שהוא דופק על חזהו - ולא על חזה זולתו. פעמים רבות מדי משימים הישראלים את עצמם כמנהלי הפנקסים של חשבון נפשו של הזולת. מעט מדי פעמים מופנה קולמוס החשבון אל עבר המאזנים האישיים. בעשר השנים החולפות מאז הרצח הנתעב התמחו מחנותיה של החברה הישראלית בעריכת חשבון הנפש של המחנה הניצב מנגד - כיסוי וחיפוי לחשבון הנפש האישי והקיבוצי שטרם מוצה.
"על שלושה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבנו", אמר הנביא עמוס.
על חטאו של מחנה התומכים בדרכו הפוליטית והמדינית של יצחק רבין ז"ל, אשר נכשלו לראות במצוקתו של המחנה האחר, בחרדותיו, באמונתו כי יסודות הקיום מתערערים. על חוסר היכולת לחזות מבעד לדמעות ההתרגשות והאופוריה את דמעות הכאב ומצוקת הפחד של אלו אשר אינם שותפים לחגיגה. על הזלזול והביטול של אותן הדמעות.
על חטאו של מחנה המתנגדים לדרכו הפוליטית והמדינית של רבין, אשר נכשלו במתן הרשאה לקיצוני ולמסית להכות שורש, עד אשר ה"עשב השוטה" כבש את הערוגה. על חכמים אשר אינם נזהרים בדבריהם ומרעילים את תלמידיהם, עד אשר דעתם וקול מצפונם משתבש עליהם. על הפחד וההתחמקות מחשבון הנפש ומהוקעתו של המתסיס והמדיח. על רבנים המקצינים את אנשיהם במקום למתנם.
ועל חטאם של כל המחנות, אשר עצמו את העיניים לנוכח הכתובת שעל הקיר, אשר ביכרו את האמונה התמימה והילדותית ש"כאן זה לא יקרה". על השאננות והעצלנות, על חוסר הנכונות לצלצל בפעמוני האזעקה ולהתריע בטרם התפשטה האש. על שנאת החינם והיעדר ההקשבה, על שבירתם של כל כללי המשחק.
"על שלושה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבנו" - והנה הדיו המבשרים של הפשע הרביעי לא נדמו מן הארץ. הכתובת שהייתה רשומה על הקיר לא הוסרה. יתכן וחלב הנרות, כרזות הפיוס המתוחכמות ודפי השירונים הצליחו לכסותה למספר שנים, אך היא עדין מרוחה, כמו מתגרה בנו - האם ניכשל גם הפעם הזו?
על שלושה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבם. פשענו, עווינו וחטאנו, והזדמנות נוספת לכפר לא תינתן. ספק אמנם, אם בכוחם של ימי זיכרון להדעיך את להבות האמונה היוקדת, המאיימת לשרוף כל חלקה טובה. אך לנו אין הרשות להיבטל מן הניסיון לעשות כן.
מדי יום כיפור אנו מכים על החזה, בקוראנו את רשימת החטאים המסודרת על פי אותיות האל"ף-בי"ת. כך ראוי שיהיה סדר וידויינו ביום הכיפורים הקטן, שהתווסף למעגל חיינו לפני כעשר שנים:
על חטא שחטאנו לפניך באדישות, בבריחה מאחריות, בגבהות לב, בדעתנות ודווקנות, בהתעלמות מן הכתובת שעל הקיר; על חטא שחטאנו לפניך בווכחנות לשמה, בזלזול בדעת האחר, בחוסר הקשבה, בטפשות, ביהירות, בכעסנות, בלעג, במלחמת אחים; על חטא שחטאנו לפניך בנטישת המשמר, בסלחנות לחציית קווים אדומים, בעצלנות, בפטפוטי סלון שבאו במקום מעשים, בצדקנות, בקהות חושים, ברחמנות על אכזרים וקיצונים, בשנאת חינם; על חטא שחטאנו לפניך בתרדמה, שהיקיצה ממנה נתאחרה לבוא - אם בכלל; ועל כולם - סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.
עו"ד הרב גלעד קריב, סמנכ"ל המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל
