מה קורה עם הפקק של איילון?

יום ה' האחרון. סוף השבוע בפתח, שבוע העבודה הסתיים, וכלם רוצים כבר הביתה. והביתה, עבור עובדי גוש דן ודיירי הפריפריה, משמעו נתיבי איילון. גם עבורי. עבודה בגבעתיים, מגורים בהרצליה. לא עניין גדול, 20 דקות מקסימום ביום נורמלי, שעה נורמלית.

נכנס לאוטו, מדליק את הרדיו, ושומע על מכונית שתקועה באיילון צפון. קריינית עם קול עמוק דיווחה כרגיל על פקק, "בגלל המכונית, בין מחלף רוקח לצומת גלילות". ואני מניח שוותיקי קרבות כמוני יודעים בדיוק מה אומר המשפט הלקוני הזה. איילון סתום. דרך השלום המובילה אליו סתומה. דרך נמיר פקוקה. רחוב יגאל אלון לכיוון הבורסה פקוק. היי, וחכמולוגים כמוני יש מספיק. נראה שחצי מדינה מחפשת באותו רגע בדיוק אלטרנטיבות. בהברקה של רגע אני מנסה קומבינה מעניינת, נמיר+איילון באזור ההלכה. כאן כבר נתקעתי סופית. הגשר פקוק, הפנייה לאיילון חסומה. הרגע בו כל נהג שרוצה כבר להגיע מתחיל לשאול שאלות קשות, הגיע.

לא מגיע לנו שירות הולם?

עשרות אלפי נהגים שעושים דרכם בכבישי גוש דן מדי יום חמישי בשעות אחר הצהריים, ואולי יותר מכך, מכירים הרי היטב את התחושה. חוסר אונים מוחלט, ההכרה שאין מה לעשות, אין לאן לפנות, אין לאן לברוח. כך כנראה נגזר עלינו, בעלי הרכב.

הפרה הנחלבת של מדינת ישראל, זו המשלמת מסים כמו כל אזרח (והרבה יותר), אוכלת אותה שוב. קבוצת הכוח בפוטנציה, עם כמיליון חברים בעלי עניין, מורידה פעם נוספת את הראש ומאפשרת למדינה להכות בה ללא רחם. אנחנו, שמשלמים מסים כמו כל אחד, רק בתוספת כמות עצומה של מזומן הנגזר ממסי קניה, רישוי שנתי ,דלק וקנסות חסרי משמעות, סותמים את הפה ולא עושים דבר.

יש באמת מישהו שיכול להסביר לי מדוע באירוע הסותם מעשית את גוש דן לכלי רכב, לא נראה אפילו שוטר אחד שינסה לכוון את התנועה? מישהו יכול להבהיר לי להיכן נעלמו אלפי השוטרים שהצליחו באופן כה מעורר השתאות לפנות משפחה עיקשת אחת על גבעה שוממת ברצועת עזה? קטן עליהם לארגן תנועה באיילון. בסופו של דבר, כמה כבר צריך כדי לאפשר לתנועה לזרום טוב יותר? חמש ניידות באיילון ועוד כמה בעורקים הסמוכים בשעות הלחץ ההיסטרי המוכר?

ועוד לא נכנסתי לעניין החסכון הכספי העצום שהמדינה תשיג בכך, את מניעת זיהום האוויר שנוחת בכל שעת לחץ היסטרית שכזו. את מכללי הרכב שנשחקים ללא צורך, את תאונות הפגוש-פגוש המיותרות. כל אלה, כמובן שמעבר לעובדה שמגיע לנו. אנחנו זכאים, בפירוש, לשירות הזה מהמדינה.

או, שאפשר להתארגן

אם חושבים על כך, אנשי ההתנתקות דווקא נתנו לנו דוגמה לא רעה. מדוע שלא נתארגן גם אנחנו, מאות אלפי הנהגים, ונקים קבוצת לחץ רצינית. אתם יודעים מה, נבחר לנו אפילו צבע - כתום נניח. עכשיו, הפרעת תנועה קלה, והרי התנועה ממילא אינה זזה, תזעיק מייד את המשטרה. הפינוי יהיה מהיר ועדין, החיבוק יהיה חם ואוהב, והתנועה תזרום כמו שצריך. הגיוני, לא?

אולי, מי יודע, אותה הפרעה קלה תשכנע את המשטרה לשחרר את הרכב התקוע באחד מארבעה נתיבי איילון. אולי אפילו משרד התחבורה יעשה משהו בנושא, אולי חברת נתיבי איילון המצליחה כל כך, שעסוקה עד מעל הראש בבניית רחובות וצמתים. למישהו הרי אמור להיות הכסף כדי להחזיק מספר רכבי חילוץ ב"היכון", שישחררו את הלחץ המטורף בשעות הכי לחוצות של השבוע. אחרי הכל, אם איני טועה, מצב שכזה לא יכול היה לקרות בכביש 6...

ואולי כל זה ממש לא משנה. כי ציבור הנהגים הישראלי היה חסר שיניים, עודנו חסר כוח, וכנראה ישאר אימפוטנט עד קץ הימים. במצב שכזה, מה לנו כי נלין על המדינה שאינה עושה די.