תרופות לצרבת: עד כמה הן בטוחות?

חומצת הקיבה היא אחת ההגנות הבסיסיות ביותר של הגוף מפני דלקות. היא הורסת את רוב החיידקים והווירוסים שחודרים לגופנו בבליעה ובמזון, אבל כשהחומצה הזו חורגת מהקיבה ומגיעה למקומות כמו הוושט – היא הופכת למטרד. לתופעה קוראים רפלוקס חומצתי, או החזר קיבתי-ושטי – מצב שבו תוכן הקיבה, שהוא חומצי בדרך כלל, חוזר אל הוושט.

כמובן, זה נורמלי שיהיו חיידקים בדרכי העיכול. הפה שלנו, רירית המעי הגס וחלקים מהמעי הדק – כולם מצופים במושבות של חיידקים. זוהי 'צמחייה נורמלית'. הטבע מגביל את מרבית האורגניזמים האלה לפה ולדרכי העיכול התחתונות. הקיבה היא סטרילית באופן יחסי. אבל ברגע שמסלקים את החומצה מהקיבה באמצעות תרופות, החיידקים יכולים לשגשג שם ביתר קלות. החיידקים שנשארים בקיבה לא מזיקים בדרך כלל. אבל הקיבה מעבירה את תכולתה למטה לאורך דרכי העיכול, ואם אי פעם סבלתם מרפלוקס, אתם בוודאי יודעים שהיא יכולה להעביר אותה גם למעלה.

רפלוקס עלול להיות בעיה ממושכת או כרונית, ותרופות סותרות חומצה יכולות להקל את המצב. לשם הנוחות, מבוגרים רבים בוחרים ליטול את התרופות האלה לתקופות ממושכות. אבל בכל פעם שאתם שוקלים ליטול תרופות באופן ממושך, חשוב לשקול האם הן בטוחות לשימוש ארוך טווח.

תרופות לדיכוי חומצה שנעשה בהן שימוש ארוך טווח משתייכות לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה היא משפחת 'חוסמות H2 ' (נוגדי קולטן להיסטמין), שכוללות רניטידין (זנטאק), סימטידין (טאגאמט), ניזאטידין (אקסיד) ופאמוטידין (פפסיד).

הקבוצה השנייה שייכת למשפחת 'מעכבי משאבת מימן', ובתוכה אומפראזול (פרילוסק), אסומפראזול (נקסיום), לנסופראזול (פרבאסיד), פנטופראזול (פרוטוניקס, פנטולוק) וראבפראזול (אסיפקס).

האם אפשר להיפגע משימוש ממושך בתרופות סותרות חומצה? לרוב האנשים זה לא קורה. תרופות סותרות חומצה בטוחות מאוד לשימוש, אבל כדאי להכיר את תופעות הלוואי ולהיזהר מהן. לפני שאתם מתכננים ליטול תרופה סותרת חומצה במרשם רופא על בסיס קבוע, יש לערוך 'מבחן חומצה': יש לשקול את עלות התרופה, את הסימפטומים שלכם עם התרופה ובלעדיה ואת כל תופעות הלוואי האפשריות. תרופות סותרות חומצה משני הסוגים (חוסמות H2 ומעכבי משאבת מימן) יכולות לגרום לכאבי ראש, לשלשולים, לכאבי בטן או לבחילות. תרופות חוסמות H2 עלולות לגרום לעייפות, לסחרחורת או לשכחה, בעיקר בקרב קשישים. התופעות האלה ייעלמו ברגע שמפסיקים ליטול את התרופה.

יותר דלקות בריאות

יכול להיות מצב שבו כמויות קטנות של חיידקים במיצי החומצה הקיבתית ייכנסו לקנה הנשימה ולדרכי הנשימה העליונות. זו כנראה הסיבה שאנשים שנוטלים תרופות סותרות חומצה עלולים לחלות יותר בדלקת ריאות. דלקת ריאות חיידקית היא מחלה חמורה, אבל היא הרבה פחות נפוצה מרפלוקס קיבתי-ושטי.

כדי ללמוד האם הסיכון לחלות בדלקת ריאות עלול להתגבר במהלך שימוש בתרופות סותרות חומצה נעשה מחקר בהולנד, שהקיף יותר מ-350 אלף איש שסבלו מרפלוקס קיבתי-ושטי. מהמחקר התברר שדלקת ריאות נפוצה יותר אצל חולים במהלך נטילת תרופות סותרות חומצה, לעומת אלה שנטלו אותן בעבר. הסיכון קיים לגבי כל סוגי התרופות סותרות החומצה (כולל תרופות ממשפחת חוסמות H2), אבל הסיכון היה גדול במיוחד – כמעט פי 2 – אצל אלה שנטלו תרופות ממשפחת מעכבי משאבת מימן.

מי שנוטל תרופות נוגדות חומצה על בסיס קבוע הוא גם בסיכון גבוה מעט יותר לחלות בדלקות מסוימות של המעי. שלשול מסוג קלוסטרידיום דיפיציל הוא הנפוץ מכולם. במקרה של שלשול יש להתייעץ עם רופא, בעיקר אם הוא מתמשך, אם יש חום או אם מופיע דם בשלשול.

ה-12 B בסכנה

כדי לעכל מזון צריך ללעוס אותו, ללחלח אותו בעזרת מים, לערבב חלקים שומניים במלחי מרה ולרכך אותו באופן כימי בעזרת אנזימים. חומצה, כמובן, משחקת גם היא תפקיד בפירוק המזון. את רוב המזון ניתן לעכל באופן מוחלט אפילו ללא חומצה, אבל לעיכול יעיל של ויטמין 12 B יש צורך בחומצה.

ויטמין 12 B נמצא במזונות עשירים בחלבונים כמו בשר, חלב, דגים, אגוזים ודגני בוקר מדגנים מלאים. חומצת הקיבה מפרידה את הוויטמינים מהחלבונים שצמודים אליהם, דבר שמאפשר את ספיגת הוויטמינים. אם הקיבה לא מכילה חומצה, תיספג רק כרבע מכמות ה-12 B שיכול היה להיספג מהמזון במקרה של הימצאות חומצה. השינוי הזה מתרחש מיד אחרי שמתחילים ליטול תרופות סותרות חומצה, אך הסימפטומים לא מופיעים אלא כעבור זמן ממושך מפני שלגוף יש עדיין מצבור של ויטמין.

כשרמות ה-12 B מתחילות לרדת, עשויים לפתח עייפות עקב אנמיה. ויטמין 12 B נחוץ לבריאות העצבים, כך שעשויים לחוש גם בנימול או בכאבים בעור, בדקירות או בחולשה.

אם אתם נוטלים תרופות סותרות חומצה במשך כמה שנים, או אם מופיעים סימפטומים שעלולים להצביע על חוסר בוויטמין 12 B – יש לפנות לרופא.

אם אתם מטופלים בתרופות לחוסר בוויטמין 12 B , ואתם גם נוטלים תרופות סותרות חומצה, כדאי לקבל תוספת ויטמין 12 B באמצעות זריקה פעם בחודש, במקום בכדורים.

האם ניתן להפסיק ליטול את התרופה?

פרסומים לגבי הקשר בין רפלוקס קיבתי-ושטי וסיכון מוגבר לסרטן הוושט הפחידו אנשים רבים. אבל הסיכון ללקות בסרטן קטן מאוד, בעיקר בקרב אנשים שלא סובלים מסימפטומים מתמשכים כמו צרבות אחרי נטילה קצרת מועד של תרופות סותרות חומצה. בכל שנה מתגלים בארה"ב כ-6,500 מקרים של סרטן הוושט. בהתחשב בזה שאחד מכל חמישה מבוגרים סובל מצרבות חוזרות, מספר מקרי הסרטן הוא קטן מאוד.

לגבי אלה שסובלים מסיבוכים בעקבות רפלוקס, כמו דלקת בוושט או מצב טרום סרטני שמכונה 'שינוי בארט' ('Barrett's change') חשוב להמשיך ליטול תרופות סותרות חומצה. לכל אחד אחר שסובל מסימפטומים של רפלוקס מומלץ להפסיק את השימוש בתרופה אחרי כמה שבועות או חודשים, כדי לבדוק את הצורך האמיתי בה. בזמן ההפוגה מנטילת תרופות יש לנקוט את כל הצעדים כדי להפחית ככל האפשר את הסימפטומים של הרפלוקס, על ידי שינויים פשוטים בהרגלים שלכם:

• הימנעו מאלכוהול. אלכוהול גורם להתרופפות של סוגר הוושט התחתון, השסתום שבין הקיבה לוושט. התופעה הזאת מחמירה את הרפלוקס. 
• הימנעו ממזונות שומניים, נענע, שוקולד וקפאין. המאכלים האלה גורמים להתרופפות של סוגר הוושט התחתון. 
• הימנעו ממשקאות מוגזים. אלה מגבירים תופעה של גיהוקים וגורמים לרפלוקס.
• אכלו ארוחות קטנות בתדירות גבוהה ובאיטיות. כמויות גדולות של מזון נוטות לחזור לוושט. אכילה או שתייה מהירות יכולות גם כן להגביר גזים עקב בליעת אוויר.
• כשאתם סובלים מצרבת, הגבילו את צריכת המזונות החומציים או המגרים. עגבניות, פירות הדר או מאכלים חריפים יכולים לגרום לגירוי יתר של הוושט.
• אכלו ארוחת ערב הרבה לפני השינה. שכיבה מיד אחרי אכילה יכולה להחמיר רפלוקס.
• הגביהו את ראש המיטה. הניחו חוצץ של גומאוויר קשיח מתחת למזרון או קרשים מתחת לרגלי המיטה בצד של הראש כדי ליצור הגבהה של כ-15 ס"מ מגובה הרגליים.
• הקפידו על ייצור רוק. לשם כך ניתן להשתמש בטבליות מציצה או ללעוס מסטיק כדי להגביר את שטיפת הוושט. יש גם לשתות כמות מרובה של נוזלים.
• הורידו במשקל. עודף משקל מגביר את הלחץ על סוגר הוושט התחתון ומקשה עליו להישאר סגור.
• התייעצו עם רופא. בררו האם תרופות אחרות שאתם נוטלים מחמירות את הרפלוקס.
  

לא לפחד להפסיק

כשיש רפלוקס, אחת האפשרויות היא ליטול תרופות לסירוגין, תלוי בהופעת הסימפטומים. בכל פעם שסימפטומים חוזרים, ניתן לשוב וליטול את התרופה המתאימה לכם במשך 2-4 שבועות. בניסוי שנערך בקרב 650 איש שניסו את שיטת הטיפול הזו במשך 12 חודשים נמצא שכמחצית מהמשתתפים לא הזדקקו לתרופה במהלך המחצית השנייה של השנה.

אם אתם נוקטים שיטה של נטילת תרופות בהפוגות, יש לשים לב בעיקר לבעיה שמכונה 'חזרה של המחלה' (rebound). אחרי שמפסיקים ליטול תרופות סותרות חומצה, אנשים רבים מרגישים שהסימפטומים של הרפלוקס חוזרים. הסימפטומים האלה עשויים להיות זמניים, תלוי בדרך שבה הקיבה מתאימה את עצמה לאופן שבו מתחילים ומפסיקים לקחת את התרופה.

כיצד הקיבה מסתגלת? כשנוטלים תרופה סותרת חומצה, הגוף עושה כל מה שהוא יכול כדי לחזור לתפקוד רגיל. הקיבה מוסיפה לתאי הרירית משאבות שמייצרות חומצה, בתקווה שהיא תוכל 'לתקן' את המחסור בחומצה. כל תרופה סותרת חומצה גורמת לסגירת המשאבות האלה גם אם נוספו חדשות. לכן כשמפסיקים ליטול את התרופה, ייצור החומצה עלול להתגבר.

האם יש צורך ליטול מחדש את התרופה ברגע שמופיעה 'חזרה של המחלה'? לאו דווקא. מחקר הראה שייצור נמרץ מדי של חומצה וסימפטומים של צרבת או כאבי בטן נעלמים – אם המטופלים מסוגלים לחכות קצת. מאחר שלבטן לוקח זמן להתרגל, ההמתנה הזו יכולה להיות משמעותית: 

• אחרי שמפסיקים ליטול תרופות סותרות חומצה מסוג חוסמות H2, הסימפטומים מתחילים בדרך כלל אחרי יומיים ונעלמים בתוך 10 ימים.
• אחרי שמפסיקים ליטול תרופות סותרות חומצה מסוג מעכבי משאבת מימן, הסימפטומים מתחילים אחרי שבוע ונמשכים עד חודשיים.
  

אם נוטלים שוב את התרופות כל פעם שהסימפטומים חוזרים, נוצר מצב שבו נוטלים תרופות סותרות חומצה במשך שנים רבות יותר מכפי שבאמת צריך. לכן אם אתם מחליטים להפסיק את נטילת התרופות סותרות החומצה, מומלץ ליטול תרופות סותרות חומצה שנמכרות ללא מרשם רופא כמו טאמס, מילנטה, מאלוקס או רולאידס, שמתאימות לסימפטומים הספציפיים. נוגדות החומצה הפשוטות האלה פועלות באמצעות נטרול החומצה, והן מספקות הקלה מהירה אבל קצרת טווח בסימפטומים