שתף קטע נבחר

עזאם, שנה אחרי: "מרגיש חופשי, חופשי, חופשי"

עזאם עזאם מסכם שנה מחוץ למה שהוא כינה "הקבר", תא הכלא בקהיר שבו הוחזק במשך 8 שנים. איך מתמודדים עם החיים החדשים? למה עיתונאי "קול ישראל" היו חבריו הטובים ביותר? ולמה מסתבך כל מי שיציע לו לאכול פול? וגם קצת על פוליטיקה: "התפקדתי לעם ישראל, אני לא איש פוליטי"

2,950 ימים ישב עזאם עזאם, אזרח ישראלי שהואשם בריגול, בכלא המצרי. לא עזרו כל טענות ישראל כי מדובר באדם תמים, תושב מרר, שאין לו קשר לריגול או לגוף ביטחוני כלשהו בארץ. מערכת המשפט המצרי, שהסתמכה על עדויות לגבי "דיו סמוי שנכתב על תחתונים" ודברים מעין אלו, מצאה אותו אשם. ההפצרות לנשיא מצרים לא הועילו - עד שההפשרה המדינית הפשירה גם את לבו של הנשיא המצרי מובארק, שהורה לשחררו בשנה שעברה בעסקת חליפין תמורת עצורים מצרים.

 

 

 

ב-5 בדצמבר 2004 היה עזאם עזאם חופשי. כעת, בראיון ל-ynet, הוא מדבר על מה שהיה - ומה שיהיה. ואי אפשר לפתוח בלי כמה מילים על הפוליטיקה שמנסים להדביק לו בשבועות האחרונים. האם הוא בליכוד? אולי תומך בשרון ומפלגתו החדשה קדימה?

 

"אם את מכוונת לכך שהתפקדתי לליכוד או שהצטרפתי למפלגה כזו או אחרת - אז את טועה", הוא אומר. "אני התפקדתי לעם ישראל. אני לא איש פוליטי, אני עזאם עזאם. נכון, אני מלא הערכה לאותם אנשים פוליטיים שסייעו לי ולא אשכח לעולם שהם אלו שהוציאו אותי מן הקבר. אני לא מכוון את דברי למפלגה כזו או אחרת בעניינו של עזאם. זה היה ליכוד אחד גדול ואני מאחל לכל פוליטיקאי בהצלחה. ושיזכרו כי זו המדינה שלנו".

 

שנה לשחרור, אתה מאמין שאתה חופשי?

 

"אני סוגר שנה באזרחות ולעיתים עדין צובט את עצמי. אחרי שהייתי בקבר, פתאום אני יכול לצאת מהבית וללכת ולעשות דברים פשוטים - כמו למשל לשתות קפה עם חבר, לפגוש את האנשים שאוהבים אותי ולעשות כל מה שאני רוצה. מידי יום אני לא מאמין שאני כאן, והדבר שהכי עושה לי טוב זה לשמוח ללכת לשמחות של הקרובים אלי ובכלל להרגיש שאוהבים אותי. אני אוהב את העם הזה".

 

שתף אותנו ברגעים שאתה זוכר מתוך הכלא.

 

"זה לקחת אדם רגיל, חופשי, ולשים אותו בתוך תא בגודל 3.5 מטר אורך על 2 מטר רוחב וחמישה מטר גובה, זרוק על אדמת כורכר באמצע החורף, בלי שמיכה ובלי מזרון. רק אחרי שישה חודשים קיבלתי אישור לשמיכה וכעבור שנה וחצי קיבלתי אישור למזרון. בתא לא היה שירותים ועל מקלחת בכלל אין מה לדבר. את הצרכים הייתי עושה בתחילה בתוך התא ואחר כך כששיפרו לי את התנאים - בתוך דלי, אותו היו מרוקנים פעם ביום. נאסר עלי לראות ולשוחח עם אסירים אחרים ונאסר עלי לצאת החוצה ולראות אור יום. פעם ביום היו מוציאים אותי לשעה לחדר גדול יותר, שאין לו גג, וכך הייתי רואה את השמים. לשם גם הייתי לוקח את צלחת הפול - ארוחת הבוקר שלי. כל יום הייתי אוכל שלוש מנות פול, ופעם בשבוע אורז. היום אם משהו יעיז להציע לי לאכול פול - חבל לו על הזמן".

 

איך מתמודדים?

 

"בקלות אפשר להשתגע. בהתחלה לא האמנתי שאשהה בכלא 2,950 יום. אמרתי לא נורא. עוד שבוע ועוד שבוע עבר - ואני עדין כאן, עד שהבנתי שאני לא יוצא כל כך מהר. ואז עמדו בפני שתי אופציות: האחת לשים קץ לחיי והשנייה להשלים שאלו החיים שלי. האופציה הראשונה בכלל לא באה בחשבון כי הייתי

 משאיר אלמנה ויתומים. אחרי שהשלמתי עם העובדה שאני בכלא, התחלתי למלא טבלת ייאוש. כאשר אישרו לי לקבל לתא עיתון, קיבלתי עם העיתון לוח שנה והייתי מסמן כל בוקר איקס. את לוחות השנה הייתי שולח בסוף כל שנה לאשתי. עד היום יש לי את הלוחות האלה בבית. את הבעיה של השקט פתרתי על ידי שיחות שהייתי מנהל עם עצמי. מאוחר יותר, כשמעט השתפרו לי התנאים - באמצעות טרנזיסטור. השקט שיגע אותי, הייתי חייב לשמוע קולות, והטרנזיסטור עשה את העבודה. סובבתי את הכפתור ובסוף קלטתי את 'קול ישראל'. אוי ואבוי אם הם היו יודעים שאני שומע עברית... הייתי מצמיד את הטרנזיסטור לאוזן, וכשהסוהרים היו מגיעים מיד הייתי מעביר לתחנת רדיו בשפה הערבית. מידי יום הייתי מאזין לכל התוכניות של 'קול ישראל'. כך הכרתי את כל הכתבים של הרדיו, מאריה גולן ועד לכתבים בחו"ל. הם היו החברים שלי לתא ואיתם העברתי את הימים. ובנוסף המשפחה ואשתי הם שחיזקו אותי ונטעו בי תקווה והביקורים של ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת ואנשי השגרירות הישראלית".

 

נוצרות חברויות בתוך הכלא?

 

"בהתחלה כולם פחדו להתקרב אלי, ולי היה אסור לבוא במגע עם אסירים אחרים. אז התחלתי לפתח קשרים עם כמה קצינים ודווקא אחד, שהיה אכזרי במיוחד, הפך לחבר שלי. כנראה שמכל רע יוצא טוב. לימדתי אותו מה זה בני העדה הדרוזית והיינו משוחחים על כך רבות. אבל למרות שהסברתי לו שאני דרוזי, הוא תמיד היה אומר לי 'למרות שאתה יהודי אני אוהב אותך'. כששוחררתי מהכלא הוא ליווה אותי ונתן לי נשיקה. הוא גבר אמיתי, ואם הוא היה מגיע לכאן הייתי מוכן לארח אותו בכבוד מלכים".

 

הכלא נשאר איתך, בשנה האחרונה?

 

"אין לילה שאני לא חולם על הכלא. בחלומות אני רואה איך מענים אותי. אני מדבר עם הסוהרים, ומרגיש את תחושת המחנק בצינוק".

 

אתה חושב שתוכל אי פעם לחזור למצרים?

 

"בהחלט לא. מצרים זה מקום שהשאיר לי טעם מר לכל החיים. לא איבדתי שם כלום".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: לע"מ
לא איש פוליטי. עם שרון
צילום: לע"מ
צילום: חגי אהרון
יום השיחרור
צילום: חגי אהרון
צילום: ערוץ 1
מדליק משואה ביום העצמאות
צילום: ערוץ 1
מומלצים