"הדוכסית מאמלפי" יורדת מהבמה

את ההחלטה לכלול את המחזה הקלאסי ברפרטואר החדש של תיאטרון חיפה שיבחו גם מבקרים אחרים, משי בר יעקב ב"ידיעות אחרונות" ועד עידו סולומון מ"כלבו חיפה" שכתב: "היה דרוש אומץ גדול מכל חברי האנסמבל שמרכיב את ההצגה על-מנת ליצור את ההפקה התיאטרלית הייחודית הזו... אומץ וגם כשרון, מעוף, וחיבור יוצא דופן לעולם התיאטרון במיטבו. ההפקה מושקעת עד לפרט הקטן ביותר ועם זאת לא מתחנפת, מאתגרת, וכן, גם קשה לעיכול".

טרגדיית הנקמה של וובסטר, בן תקופתו של שייקספיר, זכתה לתרגום חדש ומרענן של דורי פרנס ולבימוי עכשווי, מוקפד ומעוצב מאוד שנע על גבול הכוריאוגרפיה של גדי רול. כבר מזמן לא נראתה על הבמה הפקה כה מושקעת מבחינת תפאורה, תאורה, פסקול ותלבושות וקאסט כה משובח ובו ענקים כמו דורון תבורי, ג'וליאנו מר ויוסף אבו-ורדה לצד כוחות עולים בהם נמרוד ברגמן ושרון דנון. עלות ההפקה, לדברי מנכ"ל התיאטרון ישראל בן-שלום, עומדת על חצי מיליון שקל. סכום זהה לזה שהושקע בהפקת האיכות שנעלה את העונה הקודמת, "הצמא והרעב" מאת יונסקו, שירדה אף היא אחרי מספר הצגות מצומצם. "זה מדכא מדי. הקהל רוצה דברים אחרים, ואנחנו, שנמצאים במלחמה מתמדת מול מפעלי מנויים, צריכים לכוון לטעמו. אנשים עוזבים את האולם באמצע ובסופו של דבר, כש-1700 איש בחרו שלא לחדש את המנוי לתיאטרון השנה - אני לא יכול להרשות לעצמי להתפנק ", הסביר בן ישראל את ההחלטה להוריד את ההצגה מהבמה.

תורה של העסקנות

את מה שבן-ישראל מגדיר כפינוק, רואה המחזאי הלל מיטלפונקט כתפקידו המובהק של התיאטרון הממוסד הנתמך מכספי ציבור. בכנס להצלת התרבות הישראלי שנערך ביום שישי האחרון, אמר מיטלפונקט: "נכנענו לפרופיל הציבורי והפסקנו לשאול את השאלות שמעבר לכסף. בלחץ האילוצים הכלכליים אנחנו מנסים להשביע יותר ויותר קהלים. בכדי לענות על קריטריונים אנחנו מציגים מקדונלדס ישנים מברודווי ופיש אנד צ'יפס ישנים מהווסט אנד. אנחנו שותים את כוס התרעלה וממיתים את עצמנו כדי להוכיח שאנחנו רנטבילים. ההתעסקות באמנות עצמה הולכת ונמוגה לטובת העסקנות. זה הפגם המהותי שהותיר בתיאטרון הישראלי המצב הכלכלי".

דורון תבורי, מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה, קיבל לידיו מוסד גוסס, שמתקשה לסיים את החודש ומצוי בגירעון עצום של 17 מיליון שקל. מול קהל שהורגל בהפקות קלילות ומתקשרות נדמה שלמימוש תפישת עולמו של תבורי, שגורסת כי הדרך היחידה להצליח הוא למתג את חיפה כבית להפקות איכות שמציע תיאטרון אחר, לא ניתנה הזדמנות אמיתית. "תיאטרון חיפה החליט על שינוי קו רפרטוארי בכך שהביא הצגות בעלות עושר אמנותי", אומר המנכ"ל בן-שלום, "נחמץ הלב שלמרות המאמצים שלנו ללכת לכיוון איכות, הקהל רוצה שלאגרים ולא מתחבר לתוכן, מה שפוגע בסופו של דבר במוניטין שלנו".

בשאלה האם תפקידו של התיאטרון הרפרטוארי, הנתמך בסכום של 5.8 מיליון שקל מהמדינה וסכום של 7.6 מיליון שקל מעיריית חיפה, הוא להתחקות אחר התיאטרון המסחרי או להתעקש על איזון בין הצלחות קופתיות להפקות איכות, נדמה שבחיפה ניצח הרייטינג. בסופו של דבר, ההפסד, כך נדמה, הוא של הקהל והתיאטרון הישראלי. "התיאטרון הרפרטוארי הישראלי עסוק יותר בלרצות ופחות באמנות", אומרים היום שלא לייחוס אנשים בהפקה, "הדרישה היא לחומרים פשוטים, מתקשרים ומחייכים. זה חינוך רע, אבל ככה זה כשהפקות כמו 'הדוכסית מאמלפי' ו'הצמא והרעב' הם לא יותר מעלה תאנה".

בימים אלה דנה ועדת בדיקה מטעם עיריית חיפה בעתידו של התיאטרון העירוני. הוועדה אמורה להגיש את מסקנותיה בימים הקרובים. אם להסתמך על דברים שאמר בעבר סגן ראש העיר ויו"ר הדירקטוריון של התיאטרון, צבי דהרי ("לצערי הקהל מתלהב מהצגות בנוסח ערוץ 2. כנראה שאין מקום לתיאטרון רציני"), נדמה כי בעירייה מחפשים ראשים לערוף. שלא לייחוס אמרו היום בתיאטרון: "זה רק עניין של זמן עד שאנשים יתחילו לקבל מכתבי פיטורין".

מדוברות העירייה נמסר ל-ynet: "הוועדה הגישה דו"ח ביניים ובו מספר אופציות לשינוי המצב הכלכלי שאותן לא נפרט. ההצעות שנבחנות כרגע הן ברמת התכנים האמנותיים, האדמיניסטרטייבים והכספיים. בכל מקרה ראש העירייה יונה יהב, מצהיר באופן חד-משמעי שבחיפה ימשיך להתקיים תיאטרון יוצר".