שתף קטע נבחר

הם באמת אמרו את זה?

אוי, הם קישקשו שטויות השנה. הם בירברו, סתרו את עצמם, הגזימו ויצאו טמבלים. אז כדי שנקפיד שלא לשכוח איך הפוליטיקאים, הבכירים והסלבריטאים עבדו עלינו, הצחיקו אותנו וגרמו לנו לטיק עצבני בזווית העין - הנה האמירות שעשו לנו את שנת 2005, כפי שליקטה מערכת ynet עבורכם. אז בואו נצא למסע בין המופרך לאבסורד: אלה היו ציטוטי השנה היוצאת, בהתאם לפרקים שבהם סידרנו אותם.

 


 


שר הביטחון, שאול מופז, ניסה להפגין מנהיגות ללא פשרות במהלך סיור בשוק התקווה בתל אביב, כחלק ממסע הבחירות שלו לראשות הליכוד. כדי לחזק את הצהרותיו לפיהן לא יעזוב את המפלגה בשום תנאי, סיפר מופז: "שרון הציע לי להיות סגן ראש הממשלה ושר הביטחון - עמדתי במבחן הכי קשה". בדיוק יומיים לקח למופז להפוך את החלטתו, כשהודיע: "תנועת הליכוד הולכת ומתרחקת ממני, היא פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית וזו לא דרכי. החל מהיום אני רואה עצמי חבר תנועת קדימה". אחריך לזיגזוג, גבר-גבר!

 


והנה עוד פליק פלאק אחד: כך הצהיר בהחלטיות שמעון פרס, אחד מעמודי התווך של מפלגת העבודה, בעקבות חרושת השמועות על כוונותיו לערוק לשורות קדימה. הפלא ופלא, רק שבועיים אחר כך שינה פרס את דעתו והכריז: "במבנה הפוליטי הנוכחי אי אפשר לקדם את תהליך השלום, אלא רק בדרך של קואליציה למען שלום ופיתוח. לדעתי האיש המתאים לעמוד בראש קואליציה כזו על פי מבחן התוצאה הוא אריק שרון". כדי להוכיח את עקביותו, חזר פרס אל ראש הממשלה הראשון ואמר "למדתי ממורי וריב דוד בן גוריון להעדיף את המדינה על פני המפלגה". קולות היפוך עזים נשמעים מקבר בשדה בוקר?

 


ההצהרה הזאת של אהוד ברק, שהתמודד על ראשות מפלגת העבודה, לא הותירה ספק לגבי סיכויי ההצלחה שהוא צופה ליריבו בהתמודדות, שמעון פרס... לפחות לחודשיים. גם ברק שינה את עמדתו ב-180 מעלות, כשקרא לשאר המועמדים להתלכד מאחורי פרס. אגב, ברק היה גם זה שאמר "על ראש הלוזר בוער הכובע"... 

  


כך הודיע בנחישות היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעקבות הביקורת הציבורית שהתעוררה לאחר ההחלטה שלא להעמיד לדין איש מהמעורבים במהומות אוקטובר 2000. ערביי ישראל איימו לנקוט בצעדי מחאה חמורים אם לא תשונה ההחלטה, אולם במסיבת עיתונאים מיוחדת נתן מזוז גיבוי מלא למחלקה לחקירות שוטרים וטען כי ההחלטה סופית. אבל ההדים הציבוריים עשו ככל הנראה את שלהם וכשבוע לאחר מכן הודיע ראש מח"ש, הרצל שבירו כי המסקנות ייבדקו מחדש. "החלטנו לבדוק את המסקנות שלנו כאילו הוגש ערר", אמר שבירו - אך עם זאת הבהיר כי תיק החקירה לא ייפתח מחדש. הפצע נותר פתוח.

 

 

אחרי שורת הפסדים שצברו ה"גלקטיקוס" של מכבי תל אביב, גברו הקולות שדרשו ממאמן הקבוצה, ניר קלינגר, להשאיר את המפתחות וללכת הביתה. קלינגר מצידו דווקא ניסה להבהיר- אני כאן כדי להישאר. אבל שבועיים אחר כך הוא כבר יכול היה להתפנות שוב לענייני ועד הבית, לאחר שההנהלה הודיעה לו על סיום דרכו בקבוצה. אולי הוא יתמודד שם מול פרס...


 


ברגישות ובנחישות חשף תת ניצב ניסו שחם, מפקד מרחב הנגב, את אופן הפעולה שיש לנקוט כלפי מפגיני הימין הרבים שהתכנסו כדי למחות נגד תוכנית ההתנתקות בכפר מיימון. "אני מכיר את החרדים האלה... אני רוצה מעצרים, מעצרים זה מה שישבור אותם...אם יהיה צריך, אז יש להכות באלות, נמוך.. אני לא זונה שפותחת את הרגליים... שישלמו" - היו רק חלק מההתבטאויות של שחם, שנשפט וננזף בעקבות התקרית.

 


מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, הביע את התנגדותו האישית לתוכנית ההתנתקות כשאיחל לראש הממשלה שרון שייענש על ידי אלוהים על יוזמת הפינוי. בדרשתו השבועית הוסיף ואמר "איזה אכזר הרשע שאומר דברים כאלה". אבל כמו מזוז, נזהר גם יוסף ליצור קשר בין דבריו לבין הסתה אפשרית, ומיהר להסביר כי לא ייחל למותו של שרון, אלא אך ורק לבלימת ההתנתקות. אהה.

 


גם האח השני למשפחת פרס לא שמר על זכות השתיקה השנה. לאחר בחירתו של עמיר פרץ להנהגת העבודה, תקף גיגי פרס, אחיו של היו"ר המודח, את יורשו ואמר: "כמו הגנרל פרנקו, הוא גייס את הפלנגות מצפון אפריקה". כשנשאל על שום מה הכעס על פרץ, השיב: "מפני שהאיש הזה בא להרדים. הוא בא בגוף מאורגן, לכן הם פלנגות". למחרת, בעקבות ביקורות קשות, חזר בו מדבריו: "אני מאוד מצטער שזה נשמע כגזענות. אני לא יכול להיות גזען, כל נכדי הם צפון אפריקאים. אני די מזועזע מדברי עצמי". גם גולדה היה מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת.

 


אחרי המשפט המתוקשר והעזיבה לבחריין, נדמה היה שהעולם יזכה לקצת שקט מכיוונו של מלך הפופ לשעבר. אבל ההתבטאות הזאת הוכיחה שמייקל ג'קסון לא יכול להתרחק מאור הזרקורים, ושהוא לא ממש אוהב יהודים. אחרי שנודע לו שיועצו לשעבר הגיש נגדו תביעה בסך 64 מיליון דולר, החליט ג'קסון להשאיר לו מזכרת במשיבון. " כל כך נמאס לי מהם... הם עושים הרבה כסף, הם רוששו אותי... זו מזימה. היהודים עושים את זה בכוונה". את ההודעה הזאת שמע בסוף העולם כולו. ג'קסון עצמו לא טרח להגיב לביקורות שנמתחו עליו והאשימו אותו באנטישמיות. יועציו הסתפקו בתגובה לקונית, לפיה השיחה הוקלטה בצורה בלתי חוקית, וללא ידיעתו. אדולף, מאחוריך.


 


את התשובה הפיוטית הזו שלפה חברת הכנסת נעמי בלומנטל בבית המשפט כאשר נדרשה להסביר כיצד העובדה שהיא שומרת על זכות השתיקה מתיישבת עם היותה אשת ציבור. "השתיקה איננה חד מימדית. החיים, בין אם אתה בחקירה או בבית המשפט, הם הרבה יותר רבי פנים", אמרה בלומנטל בעדותה. משפטה של בלומנטל בפרשת "סיטי טאוור" לווה בלא מעט עימותים בינה לבין השופטים. באחד הדיונים, שהיה סוער במיוחד, אמרה לה השופטת זיוה הדסי הרמן: "את לא בכנסת וגם לא בכנס פעילי מרכז ואת תשיבי לשאלות". במקרה אחר הרימה בלומנטל את קולה, אך מייד התנצלה וטענה "כולי חפה מפשע".

 


חבר הכנסת יאיר פרץ (ש"ס) עלה לכותרות בנסיבות לא כל כך מחמיאות, לאחר שהתברר שהגיש עבודה אקדמית שהעתיק מסטודנטית מאוניברסיטת בר-אילן, ללא ידיעתה. לרוע מזלו, שכח פרץ לשנות את לשון העבודה מנקבה לזכר. כשהגיע לדיון בעניינו בבית המשפט השלום ניסה (או ניסתה?) פרץ להפחית מחומרת העבירה, בטענה - "כולם עושים את זה". אז זה בסדר, לא?

 


וממוח מבריק אחד - לאחר: חבר הכנסת יחיאל חזן לא צפה שכך יתגלגלו העניינים. מה שהתחיל כחשדות על כניסה ללא אישור למחסן הכנסת, הסתיים בחקירה פלילית על ניסיון של חזן לשבש את חקירת פרשת ההצבעות הכפולות שבה הוא מעורב עד צוואר. חזן נצפה במצלמות הביטחון כשהוא יוצא ממחסן הכנסת ובידו שקית. תחילה הכחיש כי היה במחסן, אולם מאוחר יותר נשבר והודה כי לקח את הפאנלים של מערכת ההצבעה הישנה, אך לטענתו "מדובר בסערה בכוס מים, היתה אי הבנה - חשבו שלקחתי את ה'מוח". נו, אז מי צריך את "ארץ נהדרת"? 


  


הדוגמנית/ שחקנית/מגישה מורן אטיאס, שעושה חיל באיטליה, נשאלה במהלך ראיון איך היא מגדירה את עצמה. בתשובה, אולי בלי ממש לדעת, הצליחה אטיאס לנפץ תיאוריות פיזיקליות בנות מאות שנים. "אני לא אוהבת להגדיר את עצמי", טענה - כנראה בגלל שסך חלקיה קצת יותר גדול מהשלם...

 


אשת העסקים וחברת הכנסת הטרייה, פנינה רוזנבלום, ראתה השנה את מכונית היגואר המפוארת שלה חולפת ביעף על פניה לאחר ששני נוכלים ניצלו את העובדה שהשאירה את המפתחות בסוויץ' ויצאה מהרכב. רוזנבלום מיהרה להפיק לקחים מהאירוע ואמרה "לא האמנתי שזה יכול לקרות לי, כל הניסים והנפלאות קורים רק לי. זה היה מפחיד מפחיד מפחיד".

 


תוכנית הטלוויזיה "הדוגמניות" שהחלה כסדרת ריאליטי שנויה במחלוקת, התבררה במהרה כסדרת דרמה ולפרקים, גם כקומדיה. לצד מריבות, בכי, קונספירציות ומתח ניתן היה למצוא גם כמה רגעים משעשעים למדי – אחד מהם היה כאשר המתמודדת אינס חליף פרצה בבכי במהלך ניסיון לשכנע את חבר השופטים שמגיע לה להישאר בתוכנית, בנימוק ש"אתם מגשימים לי חלום". אחת השופטות בטי רוקוואי ניסתה למצוא מילים שיפסיקו את מבול הדמעות ואמרה לאינס: התשובה שלך היתה הכי אותנטית. אין ספק שזה הצליח, כי בעקבות תשובתה של אינס, פרצו כולם בצחוק רועם.


 


כך ציטט השר הפלסטיני נביל שעת', את נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש. שעת' סיפר כי בשיחה עם הנשיא האמריקני חשף בוש את הסיבה האמיתית שבגללה הוביל את האמריקנים למלחמות בעיראק ובאפגניסטן. על פי שעת', בוש סיפר: "אלוהים אמר לי: 'ג'ורג', לך ושים קץ לשלטון העריצות בעיראק', וכך עשיתי. ועכשיו, שוב אני חש שמילותיו של אלוהים באות אלי: 'לך ותשיג לפלסטינים מדינה משלהם, תן לישראלים את הביטחון שלהם ותביא שלום למזרח התיכון'. ובשם האלוהים אני אעשה זאת'". האמריקנים כעסו על ההדלפה והנשיא בוש הכחיש מכל וכל את הדברים.

 


מי אמר שכוכבים אינם אנושיים? מסתבר שגם הדוגמנית-שחקנית-פילוסופית מורן אייזנשטיין סובלת מדימוי עצמי נמוך לפעמים . בראיון ל-ynet היא מתוודה: "היו תקופות שהסתכלתי על עצמי במראה ולא יכולתי לראות את עצמי. הסתכלתי על עצמי במראה וראיתי את העצבות בעיניים. היתה תקופה שלא אהבתי את עצמי, לא ידעתי מי אני". אייזנשטיין חושפת עוד: "יש לי שיחות עם אלוהים. אני אומרת לו: 'בורא עולם, למה יצרת אותי כמו שאני? מצד אחד, לא מכוערת, ומצד שני כל-כך שונה מבפנים. איפה ההיגיון?"


 


דברים אלו נאמרו על ידי לא אחר מאשר העיתונאי אמנון אברמוביץ', שלא חסך ביקורת משרון לאורך השנים והיה ידוע כאחד ממבקריו הבולטים עוד מתקופת מלחמת לבנון. אברמוביץ', שלא הסתיר את תמיכתו בתוכנית ההתנתקות, טען כי על התקשורת להעניק לשרון ימי חסד כדי שיצליח להוציא את התוכנית לפועל. אבל למען הסר ספק אמר אברמוביץ "אני מוכן לבוא לקראתו עד סוף ספטמבר 2005, אחר כך נשקול מחדש". אז מה ב-2006, אמנון, לולב?

 


דו קרב: יושב ראש שינוי, טומי לפיד, הגיב לדברי הביקורת של חברת הכנסת זהבה גלאון, לפיהם אין הבדל בין שינוי לבין החרדים ו" הכל שאלה של מחיר", ורמז כי היא עוסקת במקצוע העתיק בעולם. גלאון מצידה לא נשארה חייבת: " הוא פתטי, יצא מהכלים וירד מהפסים. מהתדמית הליברלית לכאורה פורץ אדם סקסיסט, שובניסט וגזען. אני לא יודעת מה אני מרגישה, סלידה או חמלה". בעקבות המתקפה מיהר לפיד להתנצל: "כמו אצל הילדים – היא התחילה, אבל היות שהיא נעלבה ולא התכוונתי ואני ג'נטלמן, אני מצטער אם נפגעה וחוזר בי מהביטוי".

 


כך אמר חבר הכנסת יוסי שריד על מינויו של דן חלוץ לרמטכ"ל בעקבות ראיון שהעניק כמפקד חיל האוויר בו אמר כי הוא "ישן טוב בלילה" לאחר חיסולו של המבוקש סלאח שחאדה. לשאלת עיתונאית השיב חלוץ: "אם את בכל זאת רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אני אומר לך - אני מרגיש מכה קלה באווירון כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר". בציניות האופיינית לו אמר שריד לאחר שנודע דבר המינוי: "כאשר שמעתי על המינוי הצפוי כל כך של דן חלוץ הרגשתי חבטה בכנפי המטוס שלי, שחג מעל הזירה הפוליטית שנים רבות".

 


יושב ראש ש"ס, אלי ישי, מצא דרך בלתי שגרתית להביע את מחאתו על ייקור מחירי החלב. ישי עלה לדוכן הנואמים במליאת הכנסת כשהוא מנופף בשקית חלב. "הלחם עולה, הסולר עולה, החלב עלה. אתה שולח את האנשים האלה לאסוף אוכל באשפתות" קרא ישי מעל הדוכן, והחליט לתקוף דווקא את חבר הכנסת אברהם פורז (שינוי): "מי שלא מבין מה שאני אומר פה מנותק מעם ישראל. אנחנו זועקים מהפיות של אותם ילדים אומללים".

 


הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון לא מיהר להגיב על החלטת שר הביטחון מופז שלא להאריך את כהונתו ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות. אבל במה שנודע אחר כך בתור "נאום הנחשים", הסגיר יעלון את דעתו האמיתית על ההחלטה. "עד שלב מסוים אתה מסתכל 180 מעלות ומאחוריך הכל בטוח. בשלב מסוים הבנתי שצריך להתחיל להסתכל סביב וגם 360 מעלות", אמר יעלון, כשהוא שולח רמזים עבים על אויבים מבית, שהביאו להדחתו.

 


תאמינו או לא, אבל גם לגברת הראשונה, לורה בוש, יש תלונות. בערב הענקת פרסים לעיתונאים בארצות הברית התוודתה בוש: "אני נשואה לנשיא ארה"ב, וכך נראה ערב טיפוסי שלנו: תשע בערב. האדון המסעיר הזה ישן במיטה, ואני צופה בתוכנית הטלוויזיה 'עקרות בית נואשות'. גבירותי ורבותי, אני עקרת בית נואשת". לקול תשואות רמות המשיכה אשתו של האיש החזק בעולם בחשיפת סודות חדר השינה שבבית הלבן: "הוא אומר שהוא שמח לבוא למפגשים עם העיתונאים - שטויות במיץ עגבניות. הוא בדרך כלל בשעה כזו במיטה". המממ... מי אמר לא מסופקת? 



היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הפתיע רבים כשטען, כעשור לאחר הרצח, שהדבר הוודאי היחידי בנוגע אליו הוא "שהיה כשל אבטחתי". הדברים נאמרו בדיון בוועדה לביקורת המדינה, בה נדרש מזוז להגיב על טענות למחדלים של הפרקליטות בהתמודדות עם הסתה, וגררו תרעומת רבה בקרב חברי הוועדה. "היועץ המשפטי שלנו הוא איש מוזר, בלשון המעטה. הרוצח עצמו העיד שהושפע במישרין מרבנים ומנהיגים מסיתים ומדיחים אבל היועץ כנראה לא שמע", אמר חבר הכנסת לשעבר יוסי שריד בתגובה לדברים.

 


נדמה שבכל פעם שנשיא איראן פותח את הפה, הוא מצליח לספק כותרות שמזעזעות עולם שלם. אחרי ההכרזה כי יש למחוק את ישראל מהמפה, הלך אחמדי-נג'אד צעד אחד קדימה והציע דרך מושלמת להרחיק את ישראל כמה שיותר רחוק ממדינות ערב. "תנו להם שטח אדמה באירופה ואנו נתמוך בכך ולא נתקוף את ממשלתם" הציע אחמדי-נג'אד למנהיגי אירופה. אחרי גינויים חריפים מכל מדינות העולם כמעט, ניסו שרי ממשלתו לרכך את האמירות ולהסביר כי כוונתו הייתה שהאירופאים צריכים לכפר על פגיעתם ביהודים. אבל אחמדי-ניג'אד לא חיכה הרבה, וזמן קצר שוב עורר מהומה כשטען שהשואה היא "אגדה יהודית" שכלל לא התרחשה, ושצריך לתת ליהודים מדינה באלסקה. והפה עוד נטוי...

 


רק יומיים לאחר מעברה המתוקשר של העיתונאית שלי יחימוביץ' למפלגת העבודה, הפתיעה יחימוביץ' כשאמרה בראיון ל"רדיו קול חי": "אני סולדת מהשיח האנטישמי שיש בציבור החילוני על החרדים. אני לא חטאתי בזה". את המכנה המשותף שלה עם הציבור החרדי ייחסה יחימוביץ' להתנגדותם המשותפת לעבודה בשבת, אבל מיהרה להבהיר כי המניע שלה הוא מטעמים סוציאליים בלבד. 

 


ונסיים עם האיש והאגדה, שתורם לנו מידי שנה פנינים חדשות. חבר מרכז הליכוד עוזי כהן, שנמנה על תומכיו המובהקים של בנימין נתניהו, ניסה לספק הסבר מקורי להחלטתו המפתיעה לעבור למחנהו של סילבן שלום במירוץ להנהגת הליכוד. "אנחנו חושבים שסילבן יכול להיות תשובה לפרץ בגלל העדתיות. פרץ הולך להשתמש בזה ולכן הבלם יכול להיות רק סילבן". ובכן, בליכוד האשכנזי דווקא ניצח בסופו של דבר. ומה יהיה ב-28 במרס, האם יגבר הגפילטע פיש על החריימה? ואולי די כבר?

 

בהכנת הכתבה סייעה נורית נחום
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גלעד קוולרצ'יק
(אילוסטרציה. למצולם אין קשר לדוברים בכתבה)
צילום: גלעד קוולרצ'יק
מומלצים