פרשנות: בוש צותת, הדמוקרטים ביקרו, התקשורת תשלם

קשה לשכוח את השעות, הימים והשבועות הראשונים שלאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. אמריקה היתה בפניקה מוחלטת. הידיעות על תאים רדומים של אל-קאעידה, השורצים בכל פינה, עברו מפה לאוזן ונחתו בכותרות הראשיות של העיתונים המכובדים. היו אלה ימים של חוסר ודאות. ימים של פחד.

מי ידע אז, אולי יושב לו איזה תא רדום שני בלוקים מהבית הלבן, ממתין להוראה לפעול? אולי המעצמה הגדולה בעולם עומדת לספוג פצצה מלוכלכת או ביולוגית, שתהפוך את וושינגטון לעיר רפאים?

בימים שלאחר הפיגועים בפנטגון ובמגדלי התאומים, מגלה ה"ניוזוויק", הבחינו עובדי הבית הלבן מדי בוקר במשאית לבנה עם ארובה לבנה, שיושביה עסקו בבדיקת חלקיקי האוויר, לוודא שאין בהם סימנים רדיולוגים או שרידים למחלה קטלנית.

המעצמה האמריקנית נתפסה עם התחתונים למטה ועם נשיא הקורא סיפור לילדי גן בפלורידה. ומה בדיוק יעשו עכשיו האמריקנים עם כל הטילים הבליסטים, ראשי החץ הגרעינים ושאר הצעצועים של הפנטגון? לאן בדיוק ישגרו אותם, כשאויב מסוג חדש מסתתר בחצר האחורית שלהם? כיצד בכלל מאתרים את האויב הזה?

הנשיא בוש, שחש באותם ימים שעליו מוטלת המשימה להציל את אמריקה מהאיום הנורא, גמא אומר בלבו לאתר את המחבלים ויהי מה. לשם כך, הוא הפעיל את הנשק המשוכלל ביותר שעמד לרשותו בימים האפלים ההם - סוכנות הביטחון הלאומית NSA - האוזן הגדולה של אמריקה, שמסוגלת לקלוט כל תקשורת אלקטרונית ברחבי הגלובוס ולאתר את המחבלים. אבל בעיה אחת עדיין נותרה: לסוכנות יש את הסמכות להאזין ולקלוט תשדורות בחו"ל - אבל לא בתחומי ארה"ב.

בדרך כלל נוטלים מנהיגים בזמן מלחמה סמכויות יתר לזמן חירום. וזה בדיוק מה שעשה הנשיא בוש. הוא הפעיל את NSA לאיתור תקשורות בין טררוריסטים בכלל, ובקרב רשת אל-קאעידה בפרט. אף אחד לא חשב אז על הפרדת סמכויות ועל התיקון הרביעי לחוקה, המגן על זכויות הפרט מפני חדירת האח הגדול. האח הגדול "דבליו" החליט לנפח את שריריו הנשיאותים כדי להגן על אמריקה ואחר כך שיבואו אליו בטענות.

יותר מארבע שנים עברו, ועכשיו, כשרוחות הרפאים נעלמו, אפשר להתחיל לבוא בטענות ולעשות חשבון עם הנשיא שפעל בניגוד לחוק ועקב אחר פעולות של אזרחים אמריקנים. עכשיו מתנהל בארה"ב הוויכוח הכמעט נצחי על האיזון הקדוש שבין השמירה על ביטחון המולדת לבין השמירה על זכויות הפרט.

"לאן הוא מתקשר ועם מי הוא מדבר"

בוש, מצדו, הצטדק והסביר שזו תוכנית מוגבלת שנועדה למנוע התקפה על אמריקה. "כשמישהו מאל-קאעידה מטלפן לארה"ב, אני רוצה לדעת עם מי הוא מדבר ומה הוא אומר", אמר.

הדמוקרטים אינם כופרים בזכות הנשיא לדעת עם מי ועל מה מדברים הטרוריסטים, אבל הם מבקשים לדעת מדוע הנשיא בוש פעל בלי לבקש צווי ציתות מבית המשפט. מאז 1978 מופעל בית דין סודי, שאליו מובאים לאישור בקשות הציתות של הממשל. עד היום לא נדחתה אף בקשה, גם אם הוגשה בדיעבד.

הועדה המשפטית של הסנאט תקיים שימוע בנושא, ואפשר לנחש מבלי לקחת סיכון גדול שהיא לא תגיע לשום מקום. המסקנות שלנו, בכל מקרה, ברורות: הנשיא עשה את שלו, האופוזיציה עשתה את שלה ובסוף ימצאו את האשם: התקשורת. ולראייה, משרד המשפטים האמריקני כבר החל לחקור כיצד דלפה הידיעה הסודית על הציתותים הבלתי חוקיים ל"ניו יורק טיימס".