ז'וליה קריסטבה מגיעה לישראל

הפסיכואנליטיקאית והסופרת ז'וליה קריסטבה מגיעה לארץ לביקור בן חמישה ימים (בין ה-25 ל-30 בינואר), לרגל צאת "סיפורי אהבה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הכנסים בהשתתפותה יערכו באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

קריסטבה, ילידת בולגריה (1941), הגיעה לפריס בערב חג המולד של שנת 1965 כדי להעמיק את לימודיה בספרות, בתמיכתה של מלגה שהעניקה הממשלה הצרפתית לסטודנטים צעירים ממזרח אירופה. הטלטלה שפקדה אותה שעה את הסביבה האינטלקטואלית הצרפתית והקרויה לעתים "פוסט-סטרוקטורליזם", השפיעה רבות על עיצוב מחשבתה.

קריסטבה התמקדה תחילה בבלשנות (תלמידתם של קלוד לוי שטרוס ואמיל בנווניסט) ובהדרגה - בהשראתם של ז'ורז' בטאיי, ז'אק לאקאן ופיליפ סולרס, לימים בעלה - בפסיכואנליזה. במהלך שנות השבעים ואילך גיבשה סגנון כתיבה ייחודי, המצוי תמיד על התפר שבין אסתטיקה לפסיכואנליזה. 

נקודת המוצא של "סיפורי אהבה" (1983), שתורגם כעת לעברית על-ידי מיכל בן-נפתלי, היא התמורות מרחיקות הלכת בשיח האהבה בתקופתנו, הנעדרת לשון אהבה הגמונית או "אסתטיקה מאוהבת" הומוגנית. קריסטבה מתחקה אחר האהבה כמציאות היסטורית וכמוטיב מרכזי בספרות החל מן התנ"ך ועבור ביצירה הקלאסית, בברית החדשה, בהגות ימי הביניים, בשירת הטרובדורים, בשייקספיר, במולייר, ועד בודליר, סטנדאל ובטאיי.

האהבה אינה רק פריזמה לתיאור המאלף שהיא מציעה להתפוררותה של הציוויליזציה המערבית. היא בראש ובראשונה "אני מאמין" של פסיכואנליטיקנית וסופרת הסבורה ש"בראשית היתה האהבה", ושאם המטפל (גלגולה של האם הקדם-אדיפלית) אינו אוהב את מטופליו, עליו לוותר על כל מאמץ לטפל בהם.

בין ספריה הנוספים ניתן לציין את  "כוחות הזוועה" (1980), "שמש שחורה" (1987), "זרים לעצמו" (1988), "הסמוראים" (1990) ו"רצח בביזנטיון" (2004). קריסטבה תקיים, במהלך ביקורה, פגישה עם יוצרים ישראלים בנושא שיח אהבה. הרצאתה הפומבית באוניברסיטת תל-אביב תיוחד לשאלת הגניוס הנשי (בעקבות טרילוגיה שהקדישה לסוגיה בין השנים 1999-2002, העוסקת בקולט, חנה ארנדט ומלני קליין). בירושלים תישא קריסטבה דברים על אודות חשיבה על חירות בעתות אפלה.