טוב מתנחלת מוכה מחמישה עברייני רכוש

"זהו סוג של מבחן לריבונות המדינה", אמר מנחה תוכנית הבוקר לאלוף-משנה (במיל') משה גבעתי, לשעבר מח"ט חברון. קביעת המנחה נבעה מחוסר סיפוקו מתשובת המח"ט לשעבר, אשר חשב שלאור העובדה, שמדובר בבניינים שבמוקד הסכסוך הם רכוש יהודי ודאי ושייכים להקדש הספרדי של יהודי חברון מלפני פרעות תרפ"ט - הרי שניתן היה לפתור את הנושא בשקט, ולא בכוח. אבל העיתונאי - ועושה רושם שגם רבים מחבריו ורבים במערכת אכיפת החוק, הן במשטרה והן בפרקליטות - לא אוהבים פתרונות שקטים. כמעט ניתן לומר שהם נהנים מחזיון ההתפרעויות בחברון.

לכאורה זה יכול היה להראות כשינוי מרענן במדיניות אכיפת החוק במדינת ישראל. אין פשרות, ממצים את החוק. ייקוב הדין את ההר. אין לי ספק שרבים מאזרחי ישראל היו שמחים על שינוי שכזה. האלפים שהם קורבן לעברות רכוש יום-יומיות: פריצות לבתים, גניבת כלי-רכב, חטיפת ארנקים ומכשירי טלפון סלולארי. הרבים כל-כך שהם קורבן לאלימות ברוטאלית נוסח התפוז המכני ואין עונה. למשטרה אין כוח אדם, אין כלים ואין מוטיבציה, ובעיקר אין בקרה ציבורית. מפקדי המשטרה והממונים על שלטון החוק הבינו את הכלל: טוב מתנחל אחד מוכה ומפונה שהוכרע בנחישות, מאשר שלושה בריונים באוטובוס התלמידים ומחמישה עברייני רכוש. אין ימים טובים למשטרה, לצבא ולפרקליטות, מבחינה תקשורתית, כימים בהם הם מגלים נחישות - כלומר, משכיבים על הרצפה שני נערים עטורי כיפות ועדויי ציצית, ומפנים בשתי ידיים ושתי רגליים נערה הלובשת חצאית המכסה את רגליה. 

וגם כשכותבים דו"חות כאילו-משפטיים על בנייה בלתי חוקית בשטחי יהודה ושומרון - הפלא ופלא, הדו"ח עוסק בעשרות מקרים יהודיים ומתעלם מאלפי ערביים, גם בתוככי ירושלים. ומותר גם לשאול, מדוע מלכתחילה הוזמן ונכתב דו"ח בנייה בלתי חוקית ביש"ע. האם חוסלה בעיית הבנייה הבלתי חוקית בתוך ישראל, ובמיוחד בנגב ובגליל? גם שם, לית מאן דפליג, לבנייה יש משמעות וכוונה פוליטית. וצריך לשאול, האם כאשר נפסל תהליך קבלת ההחלטות לגבי הקמת נקודת יישוב בשטחים, מדוע לא עוסקים באותו תהליך שהוחל על רוב הפעילות ההתיישבותית בתוככי מדינת ישראל? וכיצד מרשה לעצמה פרקליטה בכירה בדימוס, אשר הקדישה את הקריירה שלה לרדיפת מתנחלים בהיותה ה"אחראית לתפקידים מיוחדים", לבסס חלק מהדו"ח שלה על חצאי אמיתות שהן כידוע גרועות משקרים?

אי אפשר ולא ראוי להגן על מתפרעים הפוגעים בשוטרים או בחיילים, גם לא בחברון. יש לגנות תופעה זו, ומי שביכולתו

לחסלה ראוי וכדאי שיעשה זאת ומיד. אבל אי אפשר גם שלא לתמוה על מדיניות אכיפת החוק המאוד סלקטיבית שמפעילה המערכת. שיקולי יחסי ציבור, עם כל חשיבותם, ראוי שיהיו משניים בשיקולי משטרה, פרקליטות וצבא. וכאשר ליח"צני הדעות המצויים בתקשורת קשה שלא להתפעל מגילויי הפטריוטיות שלהם - הדאגה לחיילנו ולשוטרנו, החרדה לשלטון החוק והסדר והכמיהה לביטויי ריבונות ממש מרגשות - מתגנב החשש, כמאמר הפתגם, כי "הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל". והרבה פטריוטים צמחו באחרונה בערוגות התקשורת. 

הרצל מקוב שימש ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר וראש ההנהגה העולמית של בית"ר