"חוץ מהמועדון הזה אין פה כלום"

ישראל שכחה את שכונה ד' בגבעת אולגה, המאוכלסת במשפחות קשות יום המתגוררות בבתי שיכונים מוזנחים. גם לרשויות המקומיות אין בה עניין, ודאי לא בהקמת או בתפעול מתנ"ס מקומי. "ההזנחה היא לא רק פיזית, אלא גם נפשית. היא קיימת בכל פינה", אומרת יעל אשכול מעמותת "צימאון", הפועלת בשכונה בשנה האחרונה. "אין כאן כלום, ולעירייה אין שום כוונה לעזור". לעירייה אולי לא, אבל לאחרים כן. הרשו לנו להציג את מועדון "שחר".

• צילום וידיאו: שי רוזנצוויג
  

עמותת "צימאון", שנשיאה הוא שלמה ארצי וכל חבריה פועלים בהתנדבות מלאה, הוקמה לפני כארבע שנים ומאז מסייעת למשפחות רבות שהיו אבודות בלעדיה. בין היתר היא חתומה על חלוקת חבילות מזון למשפחות נזקקות באזור השרון, מאמצת בית ספר יסודי בחדרה שחלק מתלמידיו הם ילדים לעולי אתיופיה, תומכת ב"בית השאנטי" ומפעילה את מועדון "שחר" (מתנ"ס גבעת אולגה) בו נערכים חוגים לילדים ובני נוער, סדנאות והרצאות להוריהם, ופעילויות מגוונות המיועדות לכל אנשי השכונה.

בתחילה, פעילויות המועדון הוקדשו לילדי השכונה בלבד. "אבל תוך זמן קצר הבנו כי בסוף היום הילדים חוזרים הביתה, ויש צורך לחבר גם את ההורים לחוויות החדשות שהם חווים במועדון", אשכול משחזרת. "הזמנו את ההורים לפגישה, כי רצינו לשתף אותם בפעילויות שאנחנו עושים לילדיהם. סיפרנו להם מי אנחנו ובהתחלה הם לא הבינו מה אנחנו רוצות מהם.

"שבועיים לאחר מכן הם התקשרו וביקשו פגישה נוספת, ובפגישה עלה הצורך לפתוח סדנאות וחוגים גם עבורם. מדובר באוכלוסייה ענייה, דור שלישי בארץ שנמצא במעגל קסמים שקשה לפרוץ. הם ביקשו הדרכה בגידול הילדים וככה

הוקם בית הספר להורים שעובד כבר חודשיים. יש להם גם חוג יוגה, והם מוזמנים להצגות של תיאטרון "הקאמרי" באופן קבוע. בעקבות כל הפעילויות ההורים התחילו להתעניין בתחומים נוספים".

העניין הרב שמייצר המועדון בשכונה, מותיר את חברי העמותה חסרי אונים נוכח הביקוש. הם נחשפים מידי יום לפניות וצרכים שונים, ומנסים לגייס מתנדבים רבים ככל האפשר. "יש לנו חדר מחשבים יפה שנתרם עבור ילדי השכונה, למשל, אבל אין מי שידריך את הילדים ויטפל במחשבים", מעידה אשכול.

"צימאון" צמאה למתנדבים אכפתיים המעונינים לתרום מזמנם לטובת אנשים ומשפחות הסובלות ממצוקה קשה. "אם כואב לך כשאחרים סובלים, אם חשוב לך לעשות משהו כדי שנחייה בחברה אנושית טובה יותר, את או אתה מוזמנים לתת מעט מזמנכם ולהשתלב בעשייה התנדבותית בתחומים שונים", אשכול אומרת.

"החלום שלנו הוא שהמועדון יהפוך לאבטיפוס לרשת מועדונים שכונתיים כאלה, שיטופחו על-ידי העמותה", היא מפנטזת. "רשת כזו תעבוד בדיוק לפי המודל הנוכחי שלנו: כל אנשי העמותה עובדים בהתנדבות מלאה ואף-אחד לא מקבל משכורת. כולנו עובדים מבתינו הפרטיים פול טיים ג'וב, ולאיש מאיתנו אין כותרת רשמית כמו מנכ"ל או יו"ר".