שתף קטע נבחר

סיקור ההתנתקות: סבל ודמעות במקום שאלות קשות

מחקר שבחן למעלה מ-2,000 כתבות עיתונות וטלוויזיה לסיקור ההתנתקות מעלה מסקנות מטרידות: אמצעי התקשורת שידרו מסרים מבהילים ובלתי מבוססים על סכנה למלחמת אחים, בחרו לנתק את ההתנתקות מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, להתעלם ממשמעותה כצעד מדיני, ומעל הכל: לדחוק את הסבל הפלסטיני לשוליים ולהתמקד בסיקור הדמעות

"מנותקים". תחת הכותרת הזו פירסם אתמול (ד') מרכז "קשב", מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל, דו"ח שבוחן את הסיקור שהעניקו אמצעי התקשורת הישראלים לתוכנית ההתנתקות. הדו"ח, שבחן את הסיקור שהעניקו שלושת העיתונים הגדולים ושלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים לפינוי, קובע ממצאים מטרידים.

 

"אמצעי התקשורת שידרו מסרים מבהילים ובלתי מבוססים על סכנה למלחמת אחים בין המתנחלים לכוחות הביטחון. הם נמנעו באופן שיטתי מבחינה ביקורתית של תוכנית ההתנתקות", נכתב בדו"ח, שיצא לאור לפני ימים אחדים בסיוע האיחוד האירופי. עוד נקבע כי אמצעי התקשורת "בחרו לנתק את ההתנתקות מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולהתעלם ממשמעותה כצעד מדיני".

 

"כניעה למערכת של יחסי ציבור"

 

תוכנית ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון היתה אחד האירועים הדרמטים ביותר בהיסטוריה הקצרה של ישראל. לעומת אירועים היסטורים אחרים, שהתרחשו בתקופות של קצב חדשותי נמוך יותר, הפכה התוכנית לאחד האירועים המסוקרים ביותר, אם לא המסוקר שבהם. עשרות צוותים ישראלים ובינלאומיים השתכנו באיזורים שיועדו לפינוי והעבירו דיווחים על המתרחש. כעת, שישה חודשים לאחר הפינוי, מתפרסמת החוברת "מנותקים". 

 

הדו"ח שמביאה החוברת מתבסס על שלושת העיתונים הגדולים - "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" - ועל מהדורות החדשות של הערוץ הראשון, ערוץ 2 וערוץ 10 בין התאריכים 1 באוגוסט 2005 ועד השלמת הפינוי ב-24 באותו החודש. בסך הכל נבדקו למעלה מ-2,000 כתבות בנושא ההתנתקות. האיסוף והמחקר נערכו בפיקוח אקדמי של ד"ר דניאל דור .

 

עורכי המחקר מציינים כי אמצעי התקשורת בחרו להציג את הסיפור כסיפור ישראלי-פנימי, טראומה קולקטיבית של המתנחלים, השוטרים, החיילים והחברה כולה. "הם בחרו להתמקד בסבל ובדמעות, ולהתרפק בתחושת נוסטלגיה על גן העדן שהמתנחלים בנו לעצמם וכעת נאלצים לעזוב", קובע הדו"ח. "בסיקור הטראומה הזאת נכנעו אמצעי התקשורת ללא תנאי למערכת יחסי ציבור שהופעלה גם על ידי המתנחלים וגם על ידי כוחות הביטחון, לעיתים בתיאום ביניהם".

 

"הנרטיב החד-צדדי אומץ"

 

לפי הדו"ח, למעלה מ-1,200 כתבות עסקו בסבל הישראלי כתוצאה מההתנתקות וסיפרו על קשייהם וכאבם של המפונים והמפנים. "הסבל הפלסטיני שנגרם בעטיין, היה מועט", עולה מהמחקר. "היעדר הפרספקטיבה ההיסטורית והמדינית בסיפור ההתנתקות, כפי שהוצג בתקשורת, דחק את הצד הפלסטיני לשוליים במשך כל התקופה", נכתב.

 

עוד נמצא כי המתנחלים הוצגו במרבית הכתבות כקבוצה אלימה ומסוכנת, וכך גם תוכניותיהם להתנגד לפינוי בכוח. לסיכום מעלה הדו"ח כי "בסיקורה את ההתנתקות אימצה התקשורת הישראלית המרכזית את הנרטיב שבבסיס התפיסה הפוליטית של החד צדדיות - זו שראתה בפינוי צעד הכרחי, בלתי ניתן לעצירה, שאין כל צורך לבקרו או להסבירו - תפיסה המתבססת על הנחת היסוד של מתכנני ההתנתקות לפיה אין פרטנר בצד השני".

 

"קשב", המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל, הוקם לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. הדו"ח שפורסם הוא חלק מפרויקט ארוך טווח - "מעקב תקשורת - גם מילים יכולות להרוג". מדובר בפרויקט לשינוי דפוסי הסיקור בישראל ובתחומי הרשות הפלסטינית, שמהווה לדעת המרכז ביטוי ל"דעות קדומות, הסתה והשמצה, דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה כלפי הצד האחר".


פורסם לראשונה 18/01/2006 23:32

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
התמקדו בטראומה. פינוי גדיד
צילום: רויטרס
צילום: ירון ברנר
בלי פלסטינים. כרם עצמונה
צילום: ירון ברנר
צילום: ירון ברנר
כניעה ליחסי ציבור של כוחות הביטחון
צילום: ירון ברנר
צילום: איי אף פי
סבל ודמעות? רק בצד הישראלי
צילום: איי אף פי
מומלצים