הוא גמר ידנית, היא נותרה עצבנית
אמצעי הגנה זה מצויין, אבל יש לא מעט גברים שקונדום עבורם זה עונש מוות לאיבר הרגיש. לצערי, האיטלקי שאספתי לחיקי באתר הסקי נמנה איתם
לא. לא, תשכחו מזה, לא גדלתי במשפחה אריסטוקרטית בה הילדים מחליקים במדרונות לבנים, נהפוך הוא, עבור משפחתי העיראקית סקי זה בעיקר סוג של גבינה לבנה, וכל קשר בינם ובין עונת ההחלקה מסתכם בחיוך מזלזל ובתוספת משפט מתנשא על כך "שאין כמו מזג האוויר בישראל". אך 9, במסגרת השדרוג האירופי שנחת עליה, מצאה עצמה ביום בהיר אחד מתמכרת למדרון הלבן, ומאז הכל היסטוריה של נרקומן.
גם אם אשבור רגל או שתיים, המטרה מקדשת את האהבה
המניע העיקרי שלי בתחילת הרפרטואר היה טריוויאלי, שוכנעתי שגם אם אשבור רגל או שתיים, המטרה מקדשת את
האהבה, וכך ארזתי עצמי לפני כמה שנים רחוקות לחופשת הסקי ראשונה.
תחילה קיללתי נמרצות, אבל בסוף גיליתי שכמו הסקטים של ילדותי, דרך הרולר-בליידס של בגרותי, ועד המגלשיים של חרמנותי, הכל עניין של אימון, רצון טוב, וכן, גם כמה חבטות הגונות, בעיקר במתחם הסגור - העכוז.
עד מהרה נוכחתי לדעת כי אכן גברים בחליפות סקי שעל פניהם משקפיים ענקיים שמסתירים את כל הפגמים נראים מצויין, אולם בשטח נתגלו גם מספר עובדות קשות: מאחורי כל גבר העונה להגדרה "חתיך היסטרי" עומדת כוסית-על, בלונדינית להחריד, עם ציצי מיוצב ואף קטן ומדורג, במקרים אכזרים במיוחד מאחוריהם משתרכים, כפילים זאטוטנים, בלונדינים ויפים, האוחזים שלט גדול "כאן עושה סקי גבר שנשוי באושר".
שאר הגברים בסקי נראים טוב תחילה, הבעיה כי לעיתים קרובות הם יורדים מהחליפה החדשה, מסירים את המסכה, ואז רחמנא ליצלן מתגלה פלוץ שמנגוץ, שביומיום כנראה מתפקד כבנקאי חרוץ.
בתוספת לפעילות הסקי, יש אלכוהול המצוי בשפע, כך גם שמש במרפסות הפסגות, והשילוב גורם לי למעשים טיפשיים, מאוד טיפשיים. והשנה קראו לו אנדרו.
ההתחלה נראתה מבטיחה, אני גלגלתי במדרונות איטליה הצפונית את עכוזי ימינה ושמאלה, ויקירנו נמשך אל הסכנה כמו דבורה תמימה, מפלרטט עמי במבטים ביישניים, מה שרק הגביר אצלי את הביצועים. בהמשך הסתבר שלאנדרו יש אולי שם בריטי, ומבט הולנדי בלונדיני ונבוך, אבל מדובר בערס טוב מראה, שגדל בכפר קטן צפונית למילאנו ולא יודע מילה, גם לא קלה, בשפה הבינלאומית שנקראת אנגלית.
את שפת הסימנים אנדרו דווקא יודע מצויין, ובשפת הפלירטוטים יש לו מאסטר מאוניברסיטת האהבה, וכך לאות הזדהות עם הנהגת המדינה, נכנסתי עם הערס האיטלקי למיטה.
"קונדום?" שאלתי בעברית, בעוד הערס מתעלם באלגנטיות.
"קונדום???" נאנחתי תחת ידיו החסונות..הערס ממשיך לשיר לי אופרה בחלק התחתון.
"קונדום!" דרשתי באנגלית, איטלקית, צרפתית ופורטוגזית, ברם, הערס, כמו כל גבר ממוצע מהנהן בראשו לשלילה.
לא שאני מתנגדת לעשות ליפיוף ילד, וגם איידס קטן עלי
לא שאני מתנגדת לעשות ליפיוף ילד, וגם על איידס אני כמובן מתגברת בקלילות, "אבל סקס בלי קונדום עושה לי דלקת בשלפוחית..." אני מתבכיינת לו בעברית. בהמשך, אני והספגטי האיטלקי מנהלים דיאלוג פיזיולוגי על הכרחיותו של מתווך הגומי.
הקונדום גורם לכל גבר ממוצע, בלי קשר למוצא, להרגיש ארוז כמו בפח אשפה, ולאשה הרטובה להתעלם מהעובדה שהוא סובל, נחום-תקום כמה מסכן, העיקר שהיא בטוחה, מוגנת בניילונים, מימי מלחמת המפרץ, זיכרון אחרון ומתוק, לחדר האטום ולדוד העיראקי שלי - מר סאדאם.
המאבק הבינלאומי נמשך דקות ארוכות, ובלי שהבולונז הבין השחלתי לו את מטריית הפלסטיק הממוגנת, שיידע שככה זה בישראל, אמל"ח זה שם המשחק. אמצעי הגנה זה מצויין, אבל בזירה הבינלאומית, כמו גם בזירה המזרח תיכונית, יש לא מעט גברים שקונדום עבורם זה עונש מוות לאיבר הרגיש, המסכנים לא גומרים, לא משנה כמו תרשימי אותם בביצועים מענגים, הפלסטיק מונע מהם להרגיש.
לצערי, הפנקוטה האיטלקי שאספתי לחיקי נמנה עם אותם הגברים, וגם בלי להבין מילה באנגלית הוא יודע להביע את הסתייגותו מחליפת הסקי שהלבשתי על פלג גופו התחתון. בדיפלומטיות של ערס הוא מוריד את הכובעון, כי ככה זה באיטליה, האופנה מעל הכל, והכי שווה זה מחשוף עמוק.
סוף הסיפור? הערס גמר בעבודה ידנית, 9 נותרה מעט עצבנית.
לפנייה לכתב/ת 
