ריקוד חייו

יחזקאל לזרוב הוא בחור צעיר, נאה ומוכשר. הוא רוקד נפלא, וגם משחק ושר בצורה משכנעת, כפי שהוכיח בכמה הפקות של תיאטרון "גשר".

עכשיו הוא מעלה הצגת יחיד, המבוססת על חייו עד כה, שבה הוא משחק, רוקד, שר וגם כותב. אבל מתברר שיש גבול למתנות שהאל חנן בהן את לזרוב, כי קשה להגיד שיש משהו בטקסטים הקצרים שמרכיבים את המופע "חזי", שיצדיקו ערב שלם בחברתו, גם אם היא נעימה ומלאת חן.

הביוגרפיה מתחילה מהתעלפויות מסתוריות בגיל שנה, דבר שיכול לרמז לנו על רגישות היתר של לזרוב כבר בגיל זה. בהמשך הוא מגלה לנו על חוויית האוננות הראשונה שלו, אבל לסיפור הזה אין שום פואנטה. הוא גם שר על כך שהוא חלם להיות אישה בשמלה אדומה, אבל גם לחלום הזה אין תרגום לסיטואציה ממשית של קונפליקט, אלה אנקדוטות חביבות, שלא הולכות לשום מקום.

המופע בנוי כקולאז' של קטעים קצרים, המשלבים בין טקסט למחול, וגם קטע של סרט וידיאו די ארוך, שבו מתראיינת ידידה שלו. הוא רוקד לצלילי שירים שונים, לפעמים לבדו ולפעמים בלוויית הרקדנית, אלינה פיצ'רסקי (הקטע המוצלח ביותר במופע הוא כששניהם רוקדים ביחד ריקוד בטן חושני).

אין ספק שקטעי הריקוד הם הרגעים היותר מוצלחים במופע. בפתיחה ובסיום הוא מדבר על הבת שלו ועל פחדיו כאב טרי שלא יעשה איתה אותן טעויות שקרו לו בעבר, רק שלא ממש ברור מה היו הטעויות הללו. נראה שלזרוב עוד לא ממש מצא את הדרך לספר את הסיפור שלו, על אף כישרונותיו המרובים.