שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האבא של במבי
    סביר להניח שאיש מצופיו הצעירים של "במבי" - המקור או ההמשך, שיוצא עכשיו בעולם - אינו יודע דבר על אודות פליקס זאלטן, עיתונאי וסופר יליד הונגריה, אביו האמיתי של העופר האהוב. גלגולו של סיפור
    העפעוף המתמיד, המתיקות שאין לה שיעור, הטרגדיה האיומה: א-מא, א-מא, זועק במבי חרישית, והלב נשבר. ככה מאז 1942, כשסרט האנימציה של דיסני הגיע למסכים לראשונה בפרמיירה באנגליה. ועכשיו זה יקרה שוב, ובמבי לא יבכה. הוא יהיה מנהיג. כך צפוי ב"במבי 2", סרט ההמשך של דיסני שמגיע היום למדפים בעולם בגרסת די.וי.די (ויגיע לבתי הקולנוע בישראל בחודש הבא). במבי מתאחד עם אבא שלו ויחד הם לומדים את רזי היער ואת גחמותיו של עולם בוגר של חיות מצוירות דוברות אנגלית.

     

    אביו האמיתי של "במבי" נשכח, כמובן. סביר להניח שאיש מצופיו הצעירים של המקור או של ההמשך אינו יודע דבר על אודות פליקס זאלטן, עיתונאי וסופר
    יליד הונגריה, שפעם אחת, בעת חופשה באלפים האוסטריים, הגה רעיון: לספר לילדים על החיים האמיתיים ביער, בעזרת דמויות שמדברות גרמנית נאה ומחליפות הגיגים פילוסופיים על העולם, בעודן מתמודדות עם סכנות אמיתיות כמו רעב, ציידים, פגעי מזג אוויר. עוד דבר שלא כדאי לספר לילדים הוא, שזאלטן היה צייד נלהב ביותר, ובאלפים האוסטריים דווקא מעודדים ציד-במבים כי הללו מסבים נזקים לחקלאות ואף נוהגים לפשוט על אסמי כפרים בחורף: כמי שהיה לה הכבוד המפוקפק לפתוח דלת בכפר אוסטרי למשמע נקישות עזות, ולגלות שמעברה השני ניצב מנהיגו הכועס של עדר-במבים ושולח קרניים אימתניות לתקיפה – בענין הזה לבדו אפשר להצדיק את האוסטרים.

     

    המחליף של הרצל

     

    פליקס זאלטן הוא שם עט, אחד מני רבים של זיגמונד זלצמן. הוא נולד ב-1867 בבודפסט, נצר למשפחת רבנים ידועה. אביו זנח את הדת לטובת לימודי הנדסה, וההורים החליטו לעקור לווינה עם זיגמונד התינוק כשהיה בן שבועות אחדים, מפני שבווינה הובטחו ליהודים זכויות אזרח. עם זאת, לא הובטחה להם רווחה כלכלית. המשפחה שקעה בחובות, וזיגמונד נאלץ לזנוח את חלומו על השכלה מסודרת, וכשהיה בן 14 כבר נידון לחיים משמימים של לבלר בחברת הביטוח "פניקס".

     

    הוא חלם על פריצה לעיתונות ושלח שירים, סיפורים ופליטונים לכל כתובת שמצא. לאט לאט התחילו הדברים להידפס, תמיד בשכר זעום. רק כשהחל לעסוק בעריכה ספרותית יכול היה להתפטר מחברת הביטוח ולהקדיש את עצמו לכתיבה. ב–1900 הגיעה הצעה מעניינת: לערוך את מדור הפליטונים ב"נוייה פרייה פרסה" כי העורך הקודם היה כבר עסוק מדי בפעילות ציבורית שתבעה את רוב זמנו. העורך הקודם היה תיאודור הרצל.

     

    וינה של ראשית המאה קירבה את זאלטן לטרקליניה ויצרה חברויות סוערות בינו לבין ארתור שניצלר – הם הרבו לריב על בחורות – וברית אינטלקטואלית, סוערת אף היא, עם הוגו פון הופמנשטאל. העט הפורה שלו לא נח לרגע. מדי שנה ראה אור רומן שלו, הוא כתב לכל העיתונים החשובים בווינה ובברלין, ובשעות הפנאי יצר מחזות ושיתף פעולה בכתיבת ליברית לאופרות של יוהאן שטראוס הבן. הוא גם כתב תסריטים לקולנוע בחיתוליו, ביים כמה וכמה סרטים ומחזות, ונהנה ממעמד של כבוד בקרב האינטליגנציה הוינאית.

     

    אולי בגלל המעמד, לא היה נוח לו לחתום בשמו על הרומן "יוזפין מוצנבאכר", יצירה פורנוגרפית בוטה שכונתה ה"פאני היל של אוסטריה". כשהספר ראה אור, הצנזורה גנזה אותו מיד.

     

    "במבי, חיים ביער", ראה אור ב–1926 והיה להצלחה ספרותית בקרב בני הנעורים. שמו של הגיבור נגזר מן המילה האיטלקית "במבינו", תינוק. רק 10 שנים יכלו לקרוא בו בגרמניה, משום שהיטלר אסר על הפצת הספר ב–1936, בהיותו "יצירה יהודית דקדנטית". ייתכן שמה שהפריע להיטלר טמון באחד הקטעים הנפלאים של הספר, בו שוכב צייד פצוע למרגלותיו של במבי. היער כולו מבועת מפני הציידים שאין להם שם, והחיות קוראות להם בפשטות "הוא" וסוברות בטעות שהוא כל יכול. הנה לעיונכם:

     

    "רואה אתה במבי, אמר הזקן (אבא של במבי, א.מ.) רואה אתה, הנה הוא שוכב כאן, כאחד מאיתנו...הוא איננו כל-יכול, לא ממנו באים כל הדברים שחיים וצומחים כאן. הוא לא עליון עלינו, בינינו וכמונו הוא חי, וכמותנו הוא יודע פחד, מחסור וסבל. אם ייפגע, ישכב כאן בינינו, חסר ישע ממש כמונו, כפי שעיניך רואות".

     

    התומכים בציד נגד "אפקט במבי"

     

    ההצלחה המסחרית של הספר עודדה את זאלטן להתמסר לתקופה לסיפוריהם של הולכי על ארבע, עם ערך מוסף. "חמישה עשר ארנבים" ו"פלוריאן, סוס קיסרי" ראו אור. ב"פלוריאן" הצליח זאלטן ליצור אלגוריה פוליטית נוקבת על סוס גאה מאורוות אציליות שמוצא את עצמו סוחב כרכרה עלובה במלחמת העולם הראשונה, ובדמותו של הסוס מקופלת גם תהילתה של אוסטריה לפני המלחמה וגם הדרדרותה של האימפריה כולה.

     

    את הזכויות ל"במבי" מכר זאלטן תמורת 5000 דולר בשנת 1933. אחר כך, כשכבר עזב את וינה וברח לציריך, כתב ב–1940 את "ילדי במבי", בו הוא עוקב אחר התפתחותם של גורי וגונו הקטנטנים, הפעם בהדרכתו של אב מסור ודאגני. במסגרת המכירה, תורגם הספר לאנגלית – והגיע לידיו של וולט דיסני באמצעות מוריס דיי, מאייר שעבד באולפני דיסני והתאהב ברעיון. דיסני עצמו התאהב גם הוא מייד, אם כי לא בתסריט הראשוני: היתה בו דמות אנושית של צייד, והוא ירה בבמבי עצמו. דיסני החליט שזה קצת יותר מדי. העבודה, כאמור, נמשכה חמש שנים. בסיומה ביקש דיסני לערוך את הקרנת הבכורה כמחווה למוריס דיי בעיר ילדותו, במדינת מיין. אלא שאז נכנסו לתמונה ארגוני הרובאים של ארצות הברית, לובי רב עוצמה וכוחני, והם טענו כי בסרט הציידים מוצגים באור בלתי-אנושי ומבזה, ודרשו להקדים לסרט טריילר כתוב שבו יוסבר עד כמה הציידים הם לגמרי בסדר גמור. מכל מקום, הממשל המקומי במיין ביקש מדיסני לקחת את ההקרנה שלהם למקום אחר, מחשש למהומות – והבכורה התרחשה בסופו של דבר באנגליה.

     

    ובינתיים, זאלטן כבר חי בציריך. קדמה לבחירה שלו לשם תקופה שבה ניסה לשתף פעולה עם המשטר הנאצי, כשהיה נשיא PEN באוסטריה. הוא לא הבין נכונה את רוחות הזמן וחשב שיוכל לצאת בלי פגע מן המשטר הזה, אבל ב–1938, מעט אחרי האנשלוס ובסיועה של ביתו, ברח לציריך ושם חי עד מותו ב-1945. את "במבי" ראה בקולנוע, כאחד הצופים, ובהחלט יכול היה להתפתל בכסאו באי-נחת. בתסריט, הוסיפו הדיסנאים שריפת-יערות שלא היתה קיימת בספר המקורי, מחקו דמויות וסצינות ואפילו הפכו את במבי לזן של עופר איילים שאפשר למצוא בארצות הברית, אבל לא באוסטריה. עוד יכול היה זאלטן להיאנח ולקלל מעט על ביצת הזהב שהטיל ומסר מבלי דעת לאחרים: הוא מעולם לא ראה פרוטה מאולפני דיסני.

     

    הסרט לא היה בתחילה הצלחה קופתית מסחררת. 2 מיליון הדולר שהושקעו בהפקתו חזרו לאולפני דיסני רק אחרי 1947, אבל בינתיים וגם אחר כך, במבי כבר עשה את דרכו אל לב התרבות המערבית. "אפקט במבי", כך קוראים התומכים בציד לתופעה, שבה אנשים מתנגדים לחיסולן של חיות רק מפני שהן אטרקטיביות (תינוקות של כלבי ים, למשל). ויש גם "עיני במבי", אותו עפעוף מתוק, ולאחרונה אפילו נדרשו פקידי ממשל בכירים בארצות הברית להפריך את הטענה, ששריפת יערות מתוכננת פוגעת בבעלי חיים: הם טענו כי המתנגדים לבירוא שיטתי של חורש פשוט למדו את העובדות מ"במבי".

     

    ב–1954 חידשה אנה וויילר-זאלטן, ביתו של פליקס, את הזכויות על הספר – ופתחה בסדרת מאבקים משפטיים מתישים עם דיסני, שבינתיים כבר עשו את המיליונים שלהם. אחרי מותה, המאבקים נמשכו עד לאמצע שנות התשעים של המאה שעברה, ודיסני נאלצה לשלם ליורשים סכומים נאים במסגרת פשרה שהושגה מחוץ לכותלי בית המשפט. גם אנה וויילר הלכה לעולמה, ונושאת הלפיד של מורשת זאלטן היא בתה, לאה ווילר, שחקנית שחיה בשוויצריה ויחד עם אביה הקימה ארגון סיוע בינלאומי, ropka international, שפועל בעיקר בנפאל ובטיבט. על פעילותה למען הזולת זכתה במספר ציונים לשבח ומדליות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים